הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 307

החל מאוגוסט 2010

על היפסטרים, פוחלצים וחיות אחרות. וכן, גם על אוכל, ברור, זה חלק מהחיות האחרות.

12/03/2011

כבר בקיץ שעבר קראתי בעכבר העיר את סיר הסירים, כתבה על אירוע קולינארי שמתקיים אחת לשבוע בבר החדש (אז הוא היה חדש) של אדם הורוביץ, אסף ארליך ורונן בן חורין. בכתבה סופר שמדי יום שלישי ממקמים סיר גדול במרכז הבר, ובו תבשיל שהכין ידוען זה או אחר. כל כך רציתי לבדוק את התופעה, אבל כרגיל, איכשהו זה לא יצא.

והנה, ביקור מולדת של ניימן היווה הזדמנות פז. ניימן, בעל הבלוג התל-אביבי ביותר, גם לאחר שנתיים של גלות בברלין, הוא שותף מצויין לבירה, כך שאם אנחנו נפגשים, זה ברור שזה יהיה בבר. האוכל הוא בונוס רק בשבילי, כי ניימן לא אוכל בשעות כאלו. הצעתי מפגש בטקסידרמי, והופתעתי לגלות שהוא טרם בדק את המקום, כי למרות שהוא נמצא בתל-אביב פעמים ספורות בשנה, יש לו הספק מרשים של ביקורים במקומות ההזויים ביותר בעיר. אבל בטקסידרמי הוא עוד לא היה.

בשבוע שעבר ניימן כתב על איזו תופעה תל-אביבית שלא שמעתי עליה, כנראה בשל גילי המופלג, או לחילופין בשל מרובעותי המתקדמת – היפסטרים. מדובר בסגנון של אנשים, שמסתבר שעברתי לידם די הרבה בקיץ האחרון, כשהם מילאו את ה”תדר” (בר בר מינן, תודה לאל), והפריעו את דרכי לשישקו הסמוך. באותו פוסט של ניימן על ההיפסטרים, ניצלתי את ההזדמנות להזמין את עכברוש העיר, בלוגר ידוע בעצמו, להצטרף אלינו לטקסידרמי. לאור זה שהרגע למדתי מושג חדש, שגרם לי להרגיש מאוד לא מעודכנת, את תגובתו של העכברוש פירשתי באותה רוח, ולגמרי לא נכון. העכברוש כתב: “אין מצב שאני מגיע לטקסידרמי. הז’אנר של הפוחלצים וחבריהם לא בשבילי.” ואני הבנתי שאם היפסטרים הם אלו שמבלים ב”תדר” או “קפה אדר”, אז בלייני הטקסידרמי הם פוחלצים. אז זהו, שלא.

בורותי אינה מסתכמת בכך שאין לי שמץ של מושג מה זו המילה היפסטר, היא מקיפה עוד הרבה מילים, כמו למשל טקסידרמי. את ההגדרה לטקסידרמי לא תמצאו במילון אבן שושן (כבר בדקתי, אין צורך לקום מהכסא למדף הקרוב) אבל בתרגום פשוט משמעותה פחלוץ. ולא, בעלי המקום לא הסתפקו בשם מפוחלץ, הם הלכו איתו לגמרי עד הסוף, ליטראלי. המקום מקושט בפוחלצים.

אולי המקום ראה ימים יפים יותר, ואולי פוחלצים זה גורם דחייה לקהל לא מבוטל, או שאולי הקהל של המקום הזה הוא קהל לילי, בכל מקרה, כשאנחנו הגענו בתשע וחצי בערב, המקום היה די ריק. ולמרות הפוחלצים, ואולי דווקא בזכותם, אני חייבת להודות שהוא מאוד מרשים. גם המוסיקה נעימה, מהסוג שרוב הזמן לא ממש שמים לב בכלל מה מתנגן, אבל בטח לא מהסוג הצועק באוזן, או המעצבן. ולמרות שיש מבאי המקום שמעשנים בו, זה לא הפריע, וגם לא נטמע לי בבגדים או בשיער.

התיישבנו על הבר. מאחר והתבשיל עדיין לא היה מוכן, ואני הגעתי עם הרבה מקום בבטן, התחלתי באחת ממגוון המנות הקטן המוגשות באופן קבוע, מנה של נקניקיית חזיר. את שם המנה המדוייק והמוזר אני לא זוכרת, וגם לא את המחיר. לעומת זאת את הטעם אני כן זוכרת. זה היה מעולה. הופתעתי שהנקניקייה הגיעה בפרוסות ולא שלמה, אבל זה לא הפריע לה להיות נפלאה.

אמנם בר, אבל המקום מציע רק בירה אחת מחבית, הבירה של ברצלונה – Estrella. ולמרות שלא שמענו עליה, החלטנו להמר, וההימור היה מוצלח. הבירה היתה בדיוק לטעמנו. בסביבות השעה עשר, הודיע לנו מיכאל הברמן שהתבשיל מוכן. והפעם, אוסובוקו טלה של אסף ורונן, מבעלי המקום. אז נכון שכבר אכלתי, אבל זה היה ממש רק טעימה. והרי באתי בשביל התבשיל. אני חייבת לומר שלא נפלתי מהכסא, אבל בכל זאת סיימתי לגמרי לבד את כל הצלחת, וניימן סוף-סוף הבין את הדו-משמעות של “לא סוגרת ת’פה” (אני חושבת שאת המשמעות של הדיבור הבלתי פוסק הוא הבין כבר בפגישה הראשונה שלנו). הסיר, אגב, ממש לא היה במרכז הבר, וגם לא היה בזה שום תחושה של אירוע מיוחד, אבל יכול להיות שזה תלוי מי הבשלן, וכמה ידוען הוא.

דווקא כשהלכנו לדרכנו, גילינו שהשולחנות ליד הכניסה מלאי אדם. קצת קשישייה, כמו שאני אוהבת. זה ממש הזכיר לי את הפאבים האנגלים, שמלאים בשעות ארוחת הערב. רק ששם זה בשבע, ואילו אצלנו בתל-אביב, זה באחת עשרה בלילה.

מאוד אהבתי, ואשמח לחזור לשם שוב.

טקסידרמי
הרכבת 18
תל אביב
אין טלפון, אין אתר. פשוט תבואו.

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה