הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 308

החל מאוגוסט 2010

פרק אחרון בו נפרדים מאיטליה בצער רב עם שלוש ארוחות מצויינות. סיום מוצלח למסע טעים.

06/11/2010

יום 8 – 29.9 – יום רביעי – אורוויטו

לקראת סוף הטיול, כבר לא כל-כך הגענו להסכמה לאן ללכת. ככה הגענו ל-Orvieto אורווייטו שבאומברייה, עיר שידועה ביין הלבן שלה, ובעיר התחתית שלה. לא, לא כמו בחיפה, אלא עיר אטרוסקית עתיקה של מערות, שלמעשה מכל בית מודרני בעיר העכשווית יש ירידה למערה בעיר התחתית – Parco Delle Grotte (פארק המערות).

השארנו את המכונית ליד תחנת הרכבת, לקחנו את ה-Funicolare (רכבל) ללמעלה, משם עוד אוטובוס (באותו כרטיס) למרכז העיר, ומשם לקחנו סיור לעיר התחתית. ראינו אבני רחיים ושובכי יונים חצובים בסלע. אני משוכנעת שראיתי כבר גם מזה וגם מזה בישראל. מזל שהמדריכה היתה חמודה. ולמרות שהיא היתה מאוד נמוכה (אפילו יותר ממני), היא טענה שהאטרוסקים היו נמוכים הרבה יותר.

ארוחת צהרים – La Carlo Trattoria

כשיצאנו כבר היינו מספיק רעבים לאכול. חיפשנו מסעדה קרובה באחד הספרים שלנו, כיוונו את ה-GPS, הגענו, וכאילו זה כתוב שם למעלה, כרגיל היא היתה סגורה. אבל שוב, כל עכבה לטובה.

בדרך ראינו פטריות כמהין מדהימות

בדרכנו חזרה חלפנו על-פני שלט שהפנה למסעדה ברחוב צדדי. סטינו לעברו וגילינו שבחצר המסעדה מחכה שולחן ערוך לשמונה. לא גורל? זה היה ממש כאילו חיכו לנו. בפנים שני חדרונים קטנים, מלאים לגמרי. אם המסעדה אמש היתה מסעדה מקומית עירונית, הרי שזו היתה מסעדה מקומית כפרית. התפריט באיטלקית בלבד. בעלת הבית המשעשעת מדברת איטלקית בלבד. גם השף, שראינו בעיקר דרך החלון למטבחו, שהיה ממש לידנו (הבן שלה? אולי הוא קרלו משם המסעדה?) מדבר איטלקית בלבד. אבל הסתדרנו.

חלקנו בעירבוביה כמה מנות:

לאנטיפסטיאנטיפסטי נקניקים ומילפיי חצילים וגבינה. לפרימיניוקי תפוחי אדמה עם פירה כרובית ונקניקיות, שהיה מדהים ביותר, וטליוליני עם קרם כמהין לבן ופטריות פורצ’יני.

לסקונדי (פה קוראים לזה Ciccia כלומר בשר, ולא סקונדי) לקחנו איזשהן קציצות טעימות שבכלל חשבנו שאנחנו לוקחים משהו עם תמנון, כי ככה עודדי, שיודע קצת איטלקית, חשב. עוד לקחו בשולחן גם רוסטביף בלימון, שהיה די סתמי, כך הבנתי, משהו עם דגים, שנראה בול כמו חריימה, ועוף עם פלפלים.

לקינוחים לקחנו עוגה בשם ההזוי Crostata קרוסטטה (לא לבלבל עם פרוסטטה, זה משהו אחר לגמרי, ועד כמה שידוע לי, אפילו במקומות הנידחים ביותר בעולם לא אוכלים אותה), שהיתה די יבשושית, טירמיסו, שהיה טעים מאוד, וגולת הכותרת – ריקוטה דבש וקפה, שהיה קינוח מ-ד-ה-י-ם.

וכמובן שגם לקחנו יין לבן מקומי, יין הבית, כי זה מתבקש Orvietto Classico “della Casa”.

היה קצת בלגן בהוצאת המנות, יצאו מנות שלא הזמנו, במקביל לחסרונן של מנות שכן הזמנו. תוך כדי כך התחילו להישמע מהמטבח קולות מריבה בין בעלת הבית והשף, והחלון מהמטבח אלינו נסגר. הטבחית, יצאה, נכנסה למחסן לקחת את חפציה האישיים, והלכה. תהינו בינינו לבין עצמנו אם היא פוטרה במהלך הצעקות, או שלחליפין היא הגישה את התפטרותה. סביר מאוד שהיא פשוט סיימה את המשמרת שלה, אבל זו חלופה שלא עלתה כלל בדעתנו. היינו מאוד משועשעים מכל הסיטואציה.

La Carlo Trattoria
vicolo del popolo, 9
Orvieto
0763343916

עוד הסתובבנו קצת בעיירה החמודה, והחלטנו להמשיך לאגם Vitergo, אבל ה-GPS הביא אותנו אחרי נסיעה ממושכת לאגם אחר.

חזרנו לוילה ואחרי מנוחה קלה כבר הגיע הזמן לארוחה הבאה. בכל זאת, לא באנו לאיטליה כדי לנוח, באנו כדי לאכול.

ארוחת ערב – Trattoria Del Forno

לשם שינוי, למסעדה הזו הגענו בזכות ה-GPS. באחד הימים התפצלנו לחצי יום, ומחזיקי ה-GPS מצאו באמצעותו מסעדה מאוד מקומית בעיירה הסמוכה. בערב האחרון הם לקחו אותנו לשם. הגענו מאוחר, אז חוץ מאיתנו ישבו שם רק עוד קבוצת גברים, שכנראה באו לפגישת עסקים.

עם הלחם התפל של האזור, לראשונה קיבלנו גם רצועות פוקאצ’ה, שחיסלנו מיד.

בנוגע לפרימי: מנות הפסטה במקום אינן מורכבות מראש. יש רשימת פסטות בעמוד אחד ורשימת רטבים בעמוד אחר, והלקוח יכול לעשות כל הרכבה שעולה על רוחו. לקחתי איזה משהו שהוא רביולי מתפוחי אדמה (לצערי לא זוכרת איך הוא נקרא בתפריט), ממולא בריקוטה ותרד, ברוטב רוזה. היה מעולה.

ובעניין הסקונדי, לכבוד הערב האחרון, השתכנעתי שאני חייבת לטעום את המנה המקומית הידועה – סטייק פיורנטינה, Bistecca alla Fiorentina di Manzo, שהוא סטייק טי-בון שבדרך כלל מחירו מצויין במחיר לקילו, ומגישים נתח לפי הגודל שיש במטבח, בדרך כלל הגודל המינימאלי הוא די גדול, ולכן זו מנה שמומלץ לחלוק. במסעדה הספציפית הזו יש טקס שלם סביב הסטייק המדובר. אחרי הזמנת כל המנות, חזרה המלצרית מהמטבח עם צלחת ועליה נתח בשר טרי ענקי. היא הסבירה לנו בתנועות ידיים שמדובר בנתח במשקל 2.6 ק”ג. נתח מרשים ביותר, אבל גדול בשבילנו, אפילו שמדובר בארבעה קרניבורים רציניים. ביקשנו נתח קטן יותר. היא חזרה עם צלחת חדשה ונתח חדש, הפעם 1.25 ק”ג. הפעם זה כבר היה יותר מתקבל על הדעת. ביקשנו אותו מדיום-רייר. כשהוא הגיע, הוא כבר היה פרוס לנוחיותנו, אבל לצערנו היו חלקים שעדיין היו די רייר. למרות זאת, היה בו די והותר חלקים מעולים לאכילה, ונהנו מכל רגע.

תפוחי האדמה, התרד והעגבניות שלקחנו לקונטרי היו מצויינים גם הם.

לקינוח הוזמנו שתי מנות – הטירמיסו המסורתי וגם Zuppa Inglese, שלמרות שמו, הוא לא מרק ולא אנגלי. הוא בעצם גם קינוח בסגנון טירמיסו. גם הוא מגיע בכוס ונאכל עם כפית, גם הוא עוגת שכבות, והוא עשוי מעוגת ספוג ספוגה באלכוהול ומעליה שכבות של זביונה (מבושל) ושוקולד.

לסיום סיומת קיבלנו גם וינסנטו, יין הקינוח המפורסם. מה שהדהים אותי כל פעם מחדש זה הנוהג להשאיר בקבוק וכוסות על השולחן, כך שיכולנו לעשות ריפיל ככל שאוותה נפשנו. נפשי, בכל מקרה, אוותה גם אוותה…

Trattoria Del Forno
Via Conte Cungi 22 (Porta Romana)
Monte San Savino
0575-844459

יום 9 – 30.9 – יום חמישי – לוצ’ינייאנו

זה שיר פרידה. עד כדי כך לא הצלחנו להגיע להסכמה לאן ניסע בחצי יום האחרון שנותר לנו, עד שלבסוף פשוט לא החלטנו. אז נשארנו לנו לנוח בוילה. לארוחת צהרים נסענו למרכז הקרוב של לוצ’ינייאנו.

ארוחת צהרים – Albergo Osteria Da Toto

התכוונו בכלל לאכול במסעדה שניסינו להיכנס אליה כמה פעמים: La Rocca Di Varignani Marcello. אבל איכשהו כל פעם זה לא יצא. הפעם היא פשוט היתה סגורה. אז הסתובבנו קצת וחיפשנו מה יש. ככה הגענו לטוטו. עוד בארץ, כשבדקנו את החלופות שיש ללוצ’ינייאנו להציע, פסלנו את טוטו, כי הוא גם בית מלון, וחששנו שיהיה תיירותי מדי. בסופו של דבר, התבדינו. התפריטים היו באיטלקית בלבד, שזה תמיד סימן טוב, אבל נמצאה במסעדה דוברת אנגלית, שהצליחה להסביר לנו על המנות.

את הלחם התפל המפורסם קיבלנו לראשונה מכוסה בשמן זית, ועליו מפוזר מלח גס. לראשונה ללחם הידוע לשמצה היה טעם.

לפרימי לקחתי לשם שינוי – Risotto alla Toto – ריזוטו עם בשר בקר, אגוזים, צנוברים ועשבי תיבול. מנה מעולה. לסקונדי לקחתי Scaloppina di vitello flambata al chianti, עוד מנה מקומית ידועה, שזה אסקלופ עגל בקיאנטי. הוא הגיע עם שומר מבושל. אני ממש שונאת שומר, אבל לשומר המבושל הזה היה טעם מעולה של תפוח אדמה. ותפוח אדמה אני מאוד אוהבת. אז חיסלתי. גם המנה הזאת היתה נפלאה.

על קינוחים דילגנו, בעיקר בשל קוצר זמן.

זה היה סיום משובח לביקור המופלא הזה.

Albergo Osteria Da Toto
Piazza Del Tribunale, 6
Lucignano
0575-836763
אתר הבית

וזה גם סופה של הסדרה מאיטליה. עד לנסיעה הבאה, או לפחות את המסעדה המסעירה הבאה – צ’או. אריוודרצ’י.

פרקים אחרים בסדרה:
פרק א’
פרק ב’
פרק ג’
פרק ד’
פרק ה’

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה