הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 307

החל מאוגוסט 2010

אחרי הפוגה קצרצרה, חזרה ליומן מסע איטליה. והפעם על יום שכולו יין, שמתחיל בפסטיבל יין, ממשיך בטיול וסעודה בדרך היין, ומסתיים בחוויה בלתי נשכחת במסעדה בה היה שיתוף פעולה עם יקב מקומי, ויין נמזג בה חופשי.

18/10/2010

יום 5 – 26.9 – יום ראשון –אימפרואנטה, למולה, וולפאיה, רדה

התחלנו את הבוקר בנסיעה ל-Impruneta אימפרואנטה. המטרה – פסטיבל הענבים. כלומר פסטיבל יין. הפסטיבל מתקיים מדי שנה ביום א’ האחרון של ספטמבר. היה לינק לאירועי העיירה. רק ששכחנו לבדוק מתי שעת ההתחלה של הפסטיבל. עכשיו אנחנו יודעים – דוכני האוכל מתחילים ב-11 בבוקר, והתהלוכה מתחילה ב-15:30. אנחנו הגענו בבוקר. הסתובבנו בדוכני האוכל, טעמנו כמה חטיפים מטוגנים, קצת יין וקצת גבינות. הצטיידנו בהרבה יין והרבה גבינות. היו גם דוכני נקניקים ובשרים מעוררי תיאבון, ליקרים, ריבות ומה לא.

את הפלטפורמות של התהלוכה זכינו לראות בדרכן לנקודת הזינוק, כולן מקושתות יפה עם ענבים אמיתיים.

לא לגמרי ברור אם גם אמורים להיות שם דוכני טעימת יין, למרות שכשהגענו עוד נראו דוכנים בבניה, אבל מה שבטוח זה שאנחנו הלכנו הרבה לפני 15:30, וטעמנו יין רק במטרה לקנייה.

בלב כבד עזבנו את אימפרואנטה, בתקווה לחזור לשם אחר הצהרים, והמשכנו לכיוון דרך היין המקסימה בקיאנטי. היעד הראשון היה Villa Vignamaggio, מקום לאכילה ושתיית יין. כדי להגיע לשם נסענו לכיוון Greve in Chianti גרבה, שם פנינו שמאלה בכביש צדדי לכיוון הוילה. הכביש טיפס על גבעה, והגענו לאזור גפנים מדהים ביופיו. מצאנו בקלות את הוילה, שנראתה כמו גן עדן עלי אדמות לארוחת צהרים, אבל לצערנו הגדול היא היתה דווקא ביום זה סגורה לרגל אירוע טעימות יין פרטי.

Villa Vignamaggio
Via Petriolo 5
Greve in Chianti
055-854661
אתר הבית

ארוחת צהרים – Ristoro Di Lamole

שבורי לב המשכנו עם הכביש לעיירה הקרובה Lamole למולה, אליה הגענו כבר מורעבים קשות, והתיישבנו במסעדה המאוד תיירותית שהיתה שם. אבל למרות שההתחלה היתה צולעת, בסופו של דבר החוויה היתה טובה, ובילינו שם זמן רב משתכננו. ישבנו במרפסת מקושטת בגפנים, בחברת שלישיית אנגלים פוצים שמרניים.

חלקתי מנה מהמיוחדים של היום ריזוטו שחור עם פטריות צדפה (Oyster mushrooms). ציפיתי לריזוטו שיהיה שחור מדיו של דיונון. להפתעתי קיבלתי מנת אורז שחור, שבכלל לא היה ריזוטו. מאחר והמנה אינה מופיעה באתר שלהם, לא אוכל לגלות האם בלבלתי בין Riso (סתם אורז) ל-Risotto (ריזוטו), אף כי אני בספק. למרות האכזבה, זה היה טעים. עוד חלקתי קרפ ממולא בריקוטה ותרד, שהיה מצויין.

בינתיים האנגלים היו מזועזעים מהדרך הברברית בה חלקנו בינינו את המנות, ואכלנו זה לזה מהצלחת. הזעזוע שלהם נרגע מעט כאשר אחת מהם פלטה בטעות את המילה Crap, והבינה שיש גבול גם לנימוס האנגלי.

לקינוח לקחנו מנה אחת של קנטוצ’י עם וינסנטו, מנה אחת רק של וינסנטו (לי), וטירמיסו חלומי. אחרי הקינוח הגיע לימונצ’לו לכולנו על חשבון הבית. המלצרית המקסימה שאלה אותנו מהיכן אנו, והתחילה לספר על תוכניות הטיולים שלה בעולם, שכן עד עתה מעולם לא יצאה מגבולות איטליה. בעקבות שיחה זו ניגש אלינו מישהו נוסף (מנהל? בעלים?) וסיפר לנו בהתלהבות גדולה שלפני כמה שנים היו אצלו ישראלים וכתבו עליו בעיתון, ומאז באים לשם הרבה ישראלים. הוא מיד צייר לנו מפה של דרך היין (זו שתכננו ממילא), והמליץ לנו בחום לא לוותר עליה, שלמרות שמדובר בדרך לא סלולה, כי זהו הלב והנפש של קיאנטי. הצטיידנו בשלושה בקבוקי וינסנטו ויצאנו לדרך.

Ristoro Di Lamole
Via di Lamole
Greve in Chanti
055-8547050
אתר הבית

עלינו על כביש הכורכר ומצאנו את עצמנו בדרך אגדית. בהמשך הכביש ראינו את האנגלים שלנו, אז נופפנו להם בהתלהבות יתרה לשלום. הם חייכו והחזירו לנו נפנוף. למכונית השנייה שלנו, לתדהמתם של יושביה, הם כבר נפנפו ביוזמתם.

הגענו לעיירה קטנטנה יוצאת דופן בשם Volpaia וולפאיה. הבתים בה נראו עתיקים יותר מבכל מקום אחר בו ביקרנו. יצאנו לסיור רגלי, וגילינו שכמה שהעיירה פצפונת, ככה יש בה הרבה בתי קפה מתוקים. לצערנו היינו בשלב שזה לא היה רלוונטי.

משם עלינו על כביש סלול לכיוון Radda in Chianti רדה, עיירונת מתוקה נוספת, שטיילנו קצת בין חנויותיה. כדי לסיים את דרך היין שלנו, חזרנו לוילה דרך Castellino in Chianti קסטלינו, אבל מפאת החשיכה הקרבה ויתרנו על עצירה שם.

ארוחת ערב – Ristorante La Maggiolata

אחרי שיום קודם לכן לא הגענו למסעדה שהזמנו, ואחרי שהיום התפצלנו ונשארנו חמישה לסעודה, החלטנו לנסות את מזלנו שוב. לא יכולנו לעשות טעות נכונה יותר, כמו שאומרים – כל עכבה לטובה. דווקא בערב הזה ניגנה להקה של אקורדיון, גיטרה חשמלית וזמר, דבר שהרים את ישובי המסעדה לרקוד.

חוץ מזה, בערב הזה היה שיתוף פעולה יוצא דופן עם יקב Fattoria Santa Vittoria, שיתוף פעולה שמשמעותו שהסומלייה החמוד קלאודיו מזג לנו יין לאורך כל הערב, ללא תשלום וללא הגבלה, בליווי הסברים מרתקים על כל יין ויין שטעמנו (הבטחתי בפרק הראשון שקשה להפריד את האוכל האיטלקי מהבחורים האיטלקיים, אז הנה אני מקיימת פעם ראשונה). אז נתחיל עם היין. כל היינות, ללא יוצא מן הכלל, היו מעולים. בחרנו לשתות יין אדום, והתחלנו עם Poggio Al Tempio. קלאודיו הסביר לנו שהוא מורכב מ-3 סוגי ענבים, הראשון נותן את הבאדי ונקרא אגרוף, בשל צורת האשכול שלו. השני נותן את הפרפום, ונקרא עגול בשל צורת העלה שלו. והשלישי נותן את הארומה. אבל אל תתפסו אותי במילה. המשכנו עם Scanagallo, ממנו גם קיבלנו סיבוב שני. בשלב הקינוח קיבלנו Vinsanto, הפעם בלי קנטוצ’י, וסיימנו עם Conforta, אותו יין ענבים מתוק בטעם תפוחים שקיבלנו בערב הראשון. אני, אמיצה גדולה, שתיתי גם את המנות שלי, וגם עזרתי לחברותי לחסל את שלהן. באופן מפתיע, לא הייתי יותר שיכורה מהן (אבל בהחלט הייתי מאוד שיכורה).

ולמה התחלתי עם היין? כי האוכל לא הביא שום בשורה. עד כדי כך ששכחתי לרשום מה הזמנתי. מהתמונות נזכרתי שלקחתי ניוקי לא רע. לקינוח לקחתי פנקוטה סתמית.

היה ערב מאוד מחוייך…

Ristorante La Maggiolata
Via matteotti 60
Lucignano
0575-819008
אתר הבית

המשך יבוא…

פרקים אחרים בסדרה:
פרק א’
פרק ב’
פרק ד’
פרק ה’
פרק ו’

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה