הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מאוגוסט 2010

עוד יומיים מהטיול באיטליה. קצת טוסקנה – סיינה וסאן ג’ימיניאנו, וקצת אומבריה – פרוג’ה ואסיזי. קצת מזה וקצת מזה, אבל הרבה אוכל.

12/10/2010

יום 3 – 24.9 – יום ו’ – סיינה, סאן ג’ימיניאנו

התחלנו ב-Siena סיינה. בזמן שאוטו אחד הלך לאיבוד חזור והלוך, הרכב השני המתין בנחת עם קפה איכותי בקפה Gaia גאיה. אחרי המפגש המרגש בין חברי המכוניות השונות, בזמן שחלקנו הלכו לצלם את המזרקה בכיכר העיר, חלקנו האחר יצא לבדוק את הגלידרייה המקומית – Gelato Artigianale.

ארוחת צהרים Ristorante Al Marsili

אחרי שבדקנו את הדואומו המקומי, חיפשנו מקום לאכול. פשפשנו בדפינו, בחרנו מטרה, הכנסנו ל-GPS, צעדנו כמה רחובות ואבדנו. אז נכנסנו למקום הראשון שהיה לידנו. מסעדת תיירים רחבת ידיים במבנה ימי ביניימי עם קשתות יפות. המסעדה מציעה בופה ענק לצהרים.

בינגו. רובנו לקחנו את הבופה. דניאל העדיף מרק עגבניות עם לחם. זה היה יותר לחם רטוב ברוטב עגבניות טריות. הבופה לא היה מרגש, אבל המקום חמוד. לא שהייתי ממליצה למישהו לחפש אותו במיוחד.

Ristorante Al Marsili
Via del Castoro 3
Siena
0577-47154
אתר הבית

משם המשכנו ל-San Gimignano – סאן ג’ימיניאנו. מי אמר גלידה בכל עיירה ולא קיבל? התחנה הראשונה שלנו בעיירה היתה הגלידרייה המפורסמת – Gelateria di Piazza, שנחשבת (לפחות על-ידי עצמם) לגלידה הטובה ביותר בעולם. קל מאוד למצוא אותה. זה היכן שמסתרך תור של קילומטר.

ראיתי וויתרתי, אבל מיד איבדנו כמה מחברינו הטובים לתור הנורא. שלחנו משלחת חילוץ, ולתדהמתנו, היא הצטרפה לשורות האויב. אבל אם אומרים שברומא התנהג כרומאי, אז בטוסקנה התנהג כתייר טוסקני. חיכינו שהתור יצטמצם וניגשנו לקנות גם לנו. לא יודעת אם הכי טובה בעולם, אבל בהחלט טעימה. זו גם היתה הגלידה היחידה שאכלתי בטיול.

Gelateria di Piazza
Piazza della Cisterna 4
San Gimignano
אתר הבית

עוד התלבטנו אם לטפס על מגדל פעמונים זה או אחר, טיילנו בגינה, צילמנו נוף, והופ, חזרנו לוילה.

ארוחת ערב Ristorante Enoteca La Tavernetta

מאחר ואת מסעדת יום ההולדת של עוזי כבר ניצלנו בערב קודם, היינו צריכים למצוא מקום להיום. בחרנו במסעדה – אנוטקה מהאפטר בוקר של יום האתמול. שלחנו משלחת חלוץ שנכנסה להזמין שולחן כחצי שעה מראש, והגענו יחדיו אל שולחן ערוך ל-8. מלבדנו סעדו בעוד שולחן אחד בלבד. משהו באווירה של המקום לגמרי לא עבד. הקירות לבנים מדי, האור חזק מדי, והמפות הלבנות הסתמיות היו פרוסות על מפות ורודות מדי. גם האוכל לא היה טעים מדי.

לקחתי פיצ’י עם פטריות פורצ’יני ופטריות כמהין – Pici porcini e tartufo.

הצלחנו לשכנע את דניאל שארנבת זה כשר (זה לא), כי הוא ממש לא מצא מה לאכול, ולמרות שזה הזכיר לו עוף כמובטח, זה לא היה דומה לכנפיים של דיקסי, והוא גם נשאר רעב. Coniglio alla griglia o Fritto.

לכבוד החגיגה חלקנו קיאנטי, וכן החלטנו לפנק את עצמנו לראשונה בטירמיסו. לא אחד, שניים. לא ברור איך לקציפת הביצים המגעילה הזאת מעיזים לקרוא טירמיסו, בלי מסקרפונה ובלי עוד כמה מרכיבים חיוניים. בישראל יפעת לא היתה עוברת על זה בשתיקה.

Ristorante Enoteca La Tavernetta
Via Roma 15

Lucignano
0575-836568
אתר הבית

יום 4 – 25.9 – יום שבת – אומברייה – פרוג’ה, אסיזי

היתרון של וילה כמעט על גבול טוסקנה-אומבריה, הוא שלא הוגבלנו לטייל רק בטוסקנה. אז יום שבת היה יום אומבריה. התחלנו ב-Perugia פרוג’ה. בשל רשלנות של משרד השכרת הרכב בנמל התעופה, נאלצנו לבזבז את הבוקר על ביקור בסניף המקומי של המשרד. רק לקראת הצהריים החנינו את המכוניות בחניון תת קרקעי מתחת למרכז העיר, והתחלנו לטפס בסדרה של מדרגות נעות לפסגה. הספורטיביים מאיתנו עלו במדרגות רגילות. זה חסך לנו את הדחף היומי לחפש מגדל פעמונים.

אז מה קורה לאנשים רעבים שהם מגיעים לעיר בצהרים? נכון. הם מחפשים איפה לאכול. אבל מסתבר שהמסעדות המומלצות שאספתי בעמל רב מבעוד מאוד, בכלל אינן במרכז העיר. אז התיישבנו בסתם פיצרייה, הראשונה שחלפנו על פניה. לפני כן הספקנו עוד לראות חתונה. בכל זאת שבת.

ארוחת צהריים – Ristorante Pizzeria Taverna La Gabbia

התחלנו במרקים. לא ממש הצלחנו להבין מה יש במרקים, אבל חשבנו שיש בהם ירקות. לפחות באחד מהם. אבל באף אחד מהם לא היה. האחד היה עם שעועית והזכיר קצת חמין, והשני היה עם חיטה וגריסים. שניהם נראו כבר די מעוכלים כשקיבלנו אותם.

עברנו לפיצות. אני חלקתי פיצה la Gabbia, שכללה עגבניות, מוצרלה, פטריות פורצ’יני, גבינה מעושנת  ורוטב כמהין. גם הפיצה נראתה כבר מעוכלת.

אחרי שהגיע החשבון, הבעלים הציע לנו קפה ולימונצ’לו, כנראה על חשבון הבית, אבל כבר ממש רצינו לברוח משם.

Ristorante Pizzeria Taverna La Gabbia
Via
Della Gabbia, 13
Perugia

פרוג’ה היא העיר של שוקולד Bacci באצ’י. חנות המתנות שלו נקראת Perugina, והיא נראית בערך כמו דיסני שופ של באצ’י. המוני המוני מזכרות של באצ’י. אה, כן, וקצת שוקולד.

Perugina Gift Shop
בערך מול בנטון
Perugia

בערך ממולה ראינו חנות מדהימה של עוגות. לא התאפקנו ונכנסנו לקנות לגלית, אותה השארנו לשמור על השבת בוילה. גליתה, אל תעלבי, אבל היית רק תירוץ…

Sandri Pasticceria
Corso Vannucci, 32
Perugia
אתר הבית

בדרך גם עברנו בחנות להלבשה תחתונה intimissimi, שהחליטה לגוון את הבגדים הלא צנועים שלה בעוגות.

אני בכלל רציתי ללכת לשוק האוכל המקורה שפעל באותו יום בעיר, אבל בשעה שבה סיימנו את הארוחה הוא היה בהפסקת הצהריים שלו. אם בכל זאת תרצו להגיע אליו, מצאו את Piazza Matteotti ושם חפשו מדרגות לירידה למטה.

את טיול אומבריה שלנו המשכנו ל-Assisi אסיזי. עיר מדהימה. אחרי ביקור בכנסייה המפוארת, טיילנו ברחובותיה המתוקים בגשם, וחיפשנו נואשות בית קפה שיקבל את כל השביעייה. בסוף מצאנו את המלון המפואר הזה, ארבעה כוכבים, עם חדר הסבה מרשים, אבל קפה מזעזע (וגם יקר).

Hotel Giotto ****
Via Fonte Bella 41
Assisi
אתר הבית

הפעם לא אכלנו גלידה, (לא אוכלים גלישה בגשם) אבל הנזירות אכלו.

בתוכנית המקורית שלנו היתה עוד עיר אומבריאטית, שם קיווינו לאתר מקום לארוחת ערב. אבל חילוקי דעות הביאו אותנו לחזור ללוצ’ינייאנו, בתקווה למצוא מקום ללא הזמנה מראש לשמינייה המלאה באחת המסעדות החוגגות את פסטיבל Memorie Del Passato, פסטיבל המתקיים בסוף השבוע האחרון מדי ספטמבר, בו חוגגים את ההיסטוריה של המקום (סוף המאה ה-19, תחילת המאה העשרים), עם תפריט מיוחד (אירועי לוצ’יניאנו). אבל זה גם סוף שבוע וגם פסטיבל, ולכן באף מסעדה לא היה מקום. רק שכחנו שדווקא הזמנו עוד בארץ מקום לאחת מהמסעדות (שלא השתתפה בפסטיבל), ולכן חזרנו רעבים לוילה, ואכלנו ארוחת בוקר בערב.

המשך יבוא…

פרקים אחרים בסדרה:
פרק א’
פרק ג’
פרק ד’
פרק ה’
פרק ו’

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה