הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 308

החל מאוגוסט 2010

התחלתו של מסע באיטליה של 8 אנשים רעבים. על האוכל המקומי, השווקים, חנויות הפסטה, הגלידריות, היין ועוד, בסדרה שמתחילה היום, ומי יודע מתי תיגמר.

09/10/2010

ראשית כל והכי חשוב לשים את הקלפים על השולחן: זה לא היה טיול קולינארי. אבל כשקוראים את זה הוא קצת נשמע ככה. וזה לא בגלל שכולם אובססיביים לאוכל כמוני, הם לא. אבל היינו 8 אנשים רעבים. אם לא לאוכל ממש, אז לפיצה. או לגלידה. או סתם לשוקולד.

יום 1 – 22.9 – יום ד’ – לוצ’ינייאנו

הגענו לוילה בלה-ריה בלוצ’ינייאנו Lucignano (או לימונצ’לו, תלוי את מי שואלים).

Villa Bellaria
אתר, עוד אתר

אתם עומדים בפני יומן מסע של 9 ימים, שלמרות שיספר על כל המקומות בהם ביקרנו, הוא יתמקד באוכל בכלל, ובמסעדות בפרט. אז לפני שנתחיל, הנה מילון מושגים קטן. התפריטים בכל המסעדות מחולקים לפי החלוקה הבאה:

Antipasti אנטיפסטי – שעשוי להיות נקניקים, ברוסקטות, סלטים, פירות ועוד כיד הדימיון.

Primi פרימי – שזה בדרך-כלל פסטה (אבל לפעמים גם אורז או ריזוטו). הפסטה שמיוחדת לאזור טוסקנה היא Pici פיצ’י, והיא מזכירה בצורתה חוט שדרה.

Secondi סקונדי – מנות בשר, שמגיעות ללא תוספות, אותן צריך לבחור מרשימת ה- Contorni קונטרי.

Dolci דולצ’י – קינוחים, כמו טירמיסו, פנקוטה ועוד. למרות שטירמיסו סיים הרבה מאוד ארוחות שלנון, הקינוח המנצח היה קנטוצ’י עם וינסנטו, אבל עליו אפרט בהמשך.

בכל מקום סדר הגשת המנות שונה קצת. יש מקומות שלא יעברו למנה הבאה לכל השולחן לפני שמנה קודמת הסתיימה, וכך אם מישהו הזמין רק סקונדי, יחכה עד שכל חבריו יסיימו קודם את האנטיפסטי, אח”כ את הפרימי, ורק אז יזכה לקבל סופסוף את הסקונדי שלו.

לחם – בכל מסעדה קיבלנו סלסילות עם לחם. הלחם האיטלקי, כך למדנו, חסר טעם וחסר מלח. אם היה לנו מזל, עם הלחם קיבלנו גריסיני. כשהיה אף יותר מזל, קיבלנו איתו משולשים מטוגנים, וכשהיה לנו הכי הרבה מזל, הגיעו איתו רצועות פוקצ’ה. אבל זה קרה רק פעם אחת. מצד שני, לפעמים לא היה מזל, והלחם הגיע לבד.

מים – אם תבקשו מים, ישאלו אתכם אם נטורל או מוגז. זה מים מינרליים. מי ברז אין סיכוי לקבל. מצד שני, החיוב של המים בחשבון די הוגן. חוץ ממנו תמצאו גם בחשבון Coperto קופרטו – דמי עריכת שולחן וגם טיפ עבור השירות.

חוץ מזה, באיטליה, כפי שנקרא בכמה מהפרקים הבאים, קשה להפריד את האוכל האיטלקי מהבחורים האיטלקיים… אבל עוד חזון למועד.

הוילה היתה המקום אליו חזרנו בכל לילה לישון, והמקום בו ארגנו לעצמנו בכל בוקר ארוחות בוקר שחיתות מפוארות, שעלו על כל הפנטזיות שלי. למרות הלחם חסר הטעם המקובל באזור, הצלחנו עם הזמן למצוא לחמים פרוסים שערבו לחיכינו. עם מגוון עשיר של גבינות רכות (פילדלפיה, ריקוטה) וקשות (בעיקר מגוון סוגים של פקוריני), של נקניקים מדהימים (פרושוטו קרודו וסלאמי משובח), ביצים קשות וירקות, לא היו מאושרים מאיתנו. וגם לא היינו מוצאים באף מסעדה משהו שמתקרב לזה. באיטליה, או לפחות באזור בו שהינו, לא מקובל להגיש ארוחות בוקר, בטח לא מהסוג אליו מורגלים הישראלים.

ארוחת ערב Enoteca Ristorante Il Goccino

ישבנו במרפסת במסעדה מכובדת, שהיתה מלאה למרות שזה היה אמצע השבוע. עם זאת השירות איטי (למשל שכחו לחלק לנו תפריטים). כאן למדנו לראשונה שזמן איטליה דומה לזמן סיני.

האירוח נפתח במזיגת יין מבעבע חצי יבש בשם Prosecco פרוסקו, משהו בסגנון קאווה. אחריו זכינו לצלוחיות מרק קטנטנות עם מרק חומוס. במרכז השולחן, כמנהג המקום, הונחו סלסילות עם הלחם האיטלקי התפל, וגריסיני לפיצוי על הלחם.

לאנטיפסטי הזמנתי סלט עם תאנים וארנבת, שהיה מצויין.

ולפרימי הזמנתי פיצ’י עם רגו חזיר: Pici al ragu bianco di “Grigio del Casentino”

בין המנות, כשהצלחות פונו, המלצרים דאגו להוריד מהצלחות את הסכו”ם, ולהשאירו על השולחן למנה הבאה. גם זה הסתבר כמנהג מקומי מקובל.

לקינוח קיבלנו יין קינוח, שלדעתי נקרא Conforta, שלמרות שעשוי מענבים, יש לו טעם של תפוחים.

Enoteca Ristorante Il Goccino
Via Matteotti 88/90
Lucignano
0575-836707
אפשר להזמין מהאתר
אתר הבית

יום 2 – 23.9 – יום ה’ – לוצ’ינייאנו, מונטפולציאנו, מונטלצ’ינו

התחלנו את היום ביום השוק בעיר מגורנו – Lucignano לוצ’יניאנו. השוק עוד לא ממש התעורר כשהגענו, ולמעט כמה דוכני בגדים ודוכן אחד של ירקות, לא היה בו הרבה. אבל קנינו כמה פירות לדניאל.

הריח גם הביא אותנו למאפייה קטנה, בה הצלחנו לקנות את אותו לחם תפל שהמשכנו לפגוש בהמשך הטיול. ריח ללא ספק יכול להונות.

אפטר ארוחת בוקר – Ristorante Enoteca La Tavernetta

עצרנו לקפה ועוגיות. התכוונו ל-3 צלחות עם 3 ביסקוטי, וזה נגמר ב-4 צלחות עם 8 עוגיות, 2 מכל אחד מ-4 סוגים (שרק אחד מהם היה ביסקוטי). ישבנו במרפסת החמודה, והחלטנו לחזור לשם באחד הערבים.

Ristorante Enoteca La Tavernetta
Via Roma 15
Lucignano
0575-836568
אתר הבית

המשכנו בטיול ב-Montepulciano מונטפולציאנו. נכנסנו לחנות שכולה פסטה, בכל הצבעים, הצורות והגדלים.

חלקנו אכלו פיצה זבלה שהיתה מביישת פיצרייה שכונתית בארץ, וחלקנו פתחו במסורת חשובה בטיול – גלידה אחת ליום.

טיפסנו לראש הגבעה, עלינו לראש מגדל פעמונים, וצפינו בנוף המהמם. למרות נכונות להמשיך בטיפוסים לכל מגדלי הפעמונים שנפגוש בהמשך הטיול, זה היה המגדל האחרון שטיפסנו בו. אבל העיקר הכוונה.

בהמשך הכביש עצרנו בחנות גבינות חמודה – Pecorino di Pienza (אתר). המוכרת לבשה חלוק לבן, כמו בבית מרקחת.

חתמנו את יום הטיול ב-Montalcino מונטלצ’ינו, הידועה בייצור אחד היינות האדומים היוקרתיים ביותר באיטליה – Brunello ברונלו. אם כך צריך לטעום. וטעימת יין עושים ב-Enoteca אנוטקה, שלפי ויקיפדיה זה ”wine repository” שזה בעצם חנויות יין מקומיות. במקומות האלו נותנים לטעום יין במחיר סביר. ואם כבר לטעום ברונלו באנוטקה, אז הכי טוב במבצר. אז פנינו ל-Enoteca la Fortezza (אתר), שם קנינו טעימה של 3 יינות, אותם חלקנו בינינו. גילינו שאכן יש לנו טעם משובח. ויקר.

ארוחת ערב Ristorante Il Fornacino

נסענו ל-Sinalunga סינלונגה השכנה למסעדה שיפעת הזמינה (Da Forcillo Facts אם אתם חייבים לדעת). על דפי הטיול שלנו יפעת הבטיחה “זה שענה לטלפון נשמע מקסים!!!”. הכנסנו את הכתובת ל-GPS, ואחרי שלושה סיבובים סביב כיכר אחת, עליה על כביש מהיר וירידה ממנו, כניסה הישר לתוך מוסד ויציאה ברוורס, ועוד פעמים שחלפנו על הרחוב הראשי, החלטנו ללכת למסעדה היחידה שראינו שם. השם היה מוכר לי. בדיעבד הסתבר שזה בגלל שזו מסעדת היומולדת של עוזי, שהזמנתי לערב שלמחרת.

לפתיח, בנוסף ללחם התפל, קיבלנו ברוסקטות עם נקניק שומן חזיר. נראה לי שאכלתי את כולן,

וגם משולשים מטוגנים לכרסום, במקום הגריסיני. אז כרסמנו.

לפרימי הזמנתי טורטלו עם ריקוטה וכמהין. מנה מדהימה, עם כיסוי נדיב של פטריות כמהין.

Ghiotto al tartuffo (tortello ripieno con ricotta e tartufo)

לסקונדי קצת התפרעתי, והחלטתי לנסות מנה שהבעלים הגדיר כ”ספציאליטה של טוסקנה”, אף כי ניסה להזהיר אותי שטוסקנים מאוד אוהבים ותיירים פחות. והמנה היא… כבד חזיר. אני לא יודעת אם ככה אמורה להיות מוגשת המנה, אבל הכבד היה עשוי במידה רבה מדי לטעמי. חוץ מזה שהיה יבש, היה לו טעם גס מהרגיל, אבל דווקא מעניין. בכל מקרה, כשהמנה הגיעה כבר הייתי די מלאה, והצלחתי לאכול רק כבד וחצי מהשלושה שקיבלתי.

למרות שלא הזמנו קינוח, קיבלנו צלחת עם ביסקוטי, שבהמשך למדנו שקוראים לו Cantucci קנטוצ’י, ומזגו לנו לכוסיות קטנות יין קינוח, שבהמשך הבנו שזה ה-Vinsanto וינסנטו, יין הקינוח המפורסם של האזור. הבעלים הסביר לנו שצריך לטבול את הקנטוצ’י בוינסנטו, ורק אז לאכול, דבר הגיוני כשלמעשה אי אפשר אחרת לנגוס בו מבלי לשבור את השיניים. בימים הבאים המשכנו במנהג זה בטבעיות, כאילו טבלנו קנטוצ’י בוינסנטו עוד מבית אמא. כמנהג המקום, בעל הבית השאיר לנו את הבקבוק על השולחן, וכך ניצלנו את הוינסנטו לא רק לטבילה.

Ristorante Il Fornacino
Via Gramsci, 25/27 – Guazzino
Sinalunga
0577-623088
אתר הבית

המשך יבוא…

פרקים נוספים בסדרה:
פרק ב’
פרק ג’
פרק ד’
פרק ה’
פרק ו’

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה