הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 304

החל מאוגוסט 2010

בעוד שלטיול באירלנד מערכת על הדרך לא הצליחה לספק ולא המלצה אחת (ואני כבר השתנה אחרי הפרקים הקודמים ), לגבי הטיול בלונדון היה למערכת חלק מרכזי בהצלחתו.
אחרי שהייתי בלונדון כבר 7 פעמים, היה ברור לי שאני צריכה למצוא בה דברים חדשים, וגם היה ברור לי שהפעם אני צריכה להתאמץ. בשוטטות במערכת על הדרך, הגעתי ל”קולינריה בלונדון”:
http://www.mathamim.co.il/wt/wtsubqrylist.asp?key_m=350
ושם מצאתי פנינים. כל קישור של סיור שתראו בהמשך (יש שלושה כאלו) זה משם.
עוד היה לעזרנו TimeOut מסוגים שונים.

הגענו ללונדון בערב. התמקמנו במלון שהיה במיקום מרכזי ונוח.
Best Western Mostyn Hotel
4 Bryanston St, Marble Arch

והלכנו לארוחת הערב. קראנו שבלונדון יש טרנד חדש בשנים האחרונות, להכניס שפים לפאבים, ולקרוא לזה גסטרופאב. היתה לנו משימה לנסות כמה כאלו.
בערב הראשון בדקנו את:
Coach & Horses – Gastro Pub
26-28 Ray St. Clerkenwell
http://www.thecoachandhorses.com/

הגענו לשם קרוב לשעה בה נסגר המטבח (22:00) והזמנו בלחץ מנות שהומלצו על ידי המלצרית. הן היו נחמדות, אבל לא מדהימות (המנות. לא המלצריות). המקום היה די ריק, אולי בגלל השעה. ואולי לא.
את ההמלצה למקום זואית שלפה ממדריך TimeOut לונדון בעברית.

טיפ של שותפתי למסע: מדריך שאפשר בהחלט לוותר עליו

Chorizo stew with beans – £6.00
Terrine duck leaver – £5.80
Vanilla rice pudding – £5.20

טיפ של שותפתי למסע:
ואם כבר עסקינן שוב במדריכים: כמו שכבר רמזתי, דווקא כאן המדריך המתומצת של לונדון (לונלי פלנט) קצת איכזב. בפנים הוא הכיל את כל ההמלצות הנכונות, אבל המפות היו לא מספיק טובות כי ללונדון יש קצת יותר מ”לב העיר” של כמה רחובות אלא כמה וכמה מוקדי מרכז. לכן השיטה, שיש רק מפה אחת של לב העיר ממש שבה מפורטים כל הרחובות ובשאר המפות רחובות גדולים בלבד, לא עובדת במקרה של לונדון. אני מנחשת שבעיה דומה יכולה להתגלות במדריך של פריז. בניו יורק, משום מה, 100% מהרחובות נכנסו למפה והיא היתה מושלמת – כמו בשאר הערים שהזכרתי.
מדריך שלא לקחתי איתי הפעם בגלל בעיות משקל במזוודה אבל הצטערתי בדיעבד שהשארתי בבית, הוא מדריך Eyewithness של לונדון (בעברית בהוצאת כתר) – פשוט נפלא, עם מפות מעולות ואינדקס רחובות וכולל המון אינפורמציה מצויינת מלבד זאת. טיילתי איתן מספר פעמים בלונדון ולא הערכתי אותו מספיק עד הפעם שהשארתי אותו בבית…

את יומנו הראשון בלונדון בילינו בשווקים. נו, זה נשמע מוכר, כולם הולכים בלונדון לשווקים. אבל אנחנו חידשנו. למרות שמעולם לא ידעתי שקיים דבר כזה, עם מערכת על הדרך, באמצעות הקישור הבא:
http://food.nana.co.il/article.php?id=232

הגענו לשווקים של אוכל. איזה כיף.

בצהריים הגענו לשוק Leadenhall – במרכז העסקים של לונדון, שוק מקורה קטן, שם עומדים אנשים עם חליפות ועניבות ושותים בירה. זה היה יום ששי, ומסתבר שבימי ששי הם יוצאים להפסקת צהריים, וכבר לא חוזרים לעבודה.

http://www.cityoflondon.gov.uk/Corporation/our_services/markets/leadenhall.htm

בשוק מעט דוכנים: נקניקים, ריבות, פשטידות, שוקולדים, לחמים, פאדג’, פיצוחים.

אכלנו במתחם בשוק שתי פשטידות:
Steak & Kidney Pie
ואחת עם גבינה ובשר.

משם המשכנו לשוק אוכל נוסף – Borough Market (מבטאים ברה) – שוק מקורה ענק, עם מגוון עצום של דוכנים של בשר, גבינות, ירקות, ומאכלים, וגם בדוכנים רבים אפשר לטעום. היה מרהיב, מקסים וגם טעים.
http://www.boroughmarket.org.uk/

לארוחת צהריים מאוחרת אכלנו סקלופס באחת מהחנויות מסביב לשוק.

אחר הצהריים המאוחרים הגענו לסוהו, כדי לבדוק את בית הקפה עליו קראנו בכתבה של ירון פריד משנת 2000. מדובר בבית קפה קטן ומיוחד, עם המון אישיות וחן, ומומלץ בחום לכל מי שמבקר בלונדון.
Maison Bartaux, Greek St. Soho

בעלת הבית וגם העובדים מאוד צבעוניים. היה לנו מזל מיוחד, וזכינו לראות אותם עושים חזרות לאירוע חגיגות 250 שנה ל- Borough Market שהתקיימו למחרת

לארוחת הערב הצטרף אלינו ידידי הסקוטי. ב-TimeOut המקומי של אותו שבוע, זואית איתרה את הגסטרופאב השני שלנו. הפעם זו היתה הצלחה מסחררת.
The Anchor & Hope
36  The Cut St
Waterloo tube

המקום המה מאנשים. היו שני חלקים למקום, האחד יותר מסעדתי, והשני יותר פאב. חיכינו כחצי שעה שיתפנה לנו שולחן בחלק המסעדתי, ובינתיים שתינו בירה.
היה שווה לחכות. המנות היו גדולות ומיוחדות, ונבחרו מתפריט יומי משתנה.

מנה ראשונה:

Steamed shellfish – £7.60

מנה עיקרית:

Slow roast middlewhite, pumpkin and quince – £16.00
Roast and confit mallard, savoy cabbage and chestnuts for two £28.00
Potatoes

מנה אחרונה:

Buttermilk pudding and roast figs – £4.80
Poached quince, praline ice cream and shortbread – £5.00

כל הארוחה, כולל בקבוק יין ועוד בקבוק בירה, עלתה לשלושתנו יחדיו 83£.

הגיע יום שבת, ובחרנו לבדוק את שוק פורטובלו. אבל כנראה כשמרכז הטיול הוא חיפוש אחר אוכל, השוק מאבד מחינו.
בעקבות ההמלצה פה:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2659117,00.html
הגענו לרחוב המקסים Westbourne Grove. הרחוב הינו חלק משכונת נוטינג היל, אבל בהחלט פחות מתוייר ויותר מקומי. המקום משופע בחנויות קטנות ומקסימות, גם של מעצבים וגם של מאכלים.

למשל – חנות נעליים:

שם בחרנו גם לאכול את ארוחת הצהריים, במקום שנקרא 202, על שם מספר הבית.

202 Westbourne Grove, Notting Hill

מדובר בעצם בחנות רהיטים בקומת הכניסה, וחנות בגדים בקומת המרתף, אבל יש בה גם מסעדה, עם תור המתנה לא קטן. אם תקראו את ההמלצה בקישור הנ”ל, תטעו לחשוב שלמקום קוראים To Drink 202, טעות משעשעת, שכן זה מה שכתוב על תפריט המשקאות, בעוד שעל תפריט האוכל כתוב To Eat 202

לקחנו מנות מהלוח (Specials of the day):

Chicken & herb rizoto – £8.95
Kobe beefburger & chips – £11.95

האוכל היה רק נחמד, אבל האווירה היתה נפלאה, וזה בהחלט לא היה מקום של תיירים.
אחרי סיור מדוקדק ברחוב המקסים, עברנו לחלקים היותר מסורתיים של נוטינג היל.
נכנסנו לבית קפה חביב שעיני קלטה, שהוא גם חנות של יוגורטים ומוצרי חלב. במקום המקסים היו ספות עור חומות ושולחנות עץ גדולים, וההגשה עצמית. שם שתינו את השוקו חם היומי שלנו.
Kitchen & Pantry
14 Elgin Crescent, Notting Hill

לסיום פרק נוטינג היל, ביקרנו בחנויות החובה:
The Travel Bookshop – http://www.thetravelbookshop.co.uk – החנות מהסרט
Books for Cooks – http://www.booksforcooks.com – חנות ספרי הבישול והאפייה הידועה.

טיפ של שותפתי למסע:
לצערי, ערב בעיות משקל במזוודה שכבר הוזכרו, לא יכולתי לקנות ספרי בישול שם. לשאלתי אם הם עושים משלוחים לחו”ל הם ענו שהם שולחים לכל מקום חוץ מישראל, כי יש להם היסטוריה של ספרים שהם שלחו ולא הגיעו… איזה בושות.

לארוחת הערב הבאה רצינו עוד גסטרופאב. ללא בושה התיישבנו בחנות ספרי הנסיעות מהסרט, ודפדפנו במדריך TimeOut London Eating & Drinking 2007. זואית העלתה בחכתה מקום. הסקוטי אמר נלך בשבע. הישראליות אמרו נלך בשמונה. הסקוטי צדק. בשמונה וחצי, כשהגענו, לא היה מקום ישיבה, ולא היה מה לדבר על לחכות, בעיקר כי לא היתה נהוגה במקום רשימת המתנה. נאלצנו לחצות את הכביש ולאכול במסעדה-בר הצנועה שממול.
אני מתביישת לומר שכאן קצת התרשלנו, ולא רשמנו לא את שם המסעדה, ולא את המנות שאכלנו.
אבל החשוב מכל, פה טעמנו סוף סוף את המנה האחרונה שראינו באירלנד כל כך הרבה פעמים:
Sticky Toffee Pudding
ותשמעו, זה טעים.

ביום ראשון נהוג ללכת לאוקספורד סטריט. ואנחנו לא יכולות לשבור מסורת. היה די גשום, ולכן היינו יותר בתוך חנויות מאשר ברחוב עצמו.
התחלנו בבית הכלבו המקסים Selfridge’s. התחלנו במחלקת כלי בית, עברנו למחלקת הכריסטמס, נחנו בבית קפה, שם שתינו שוקו חם, והמשכנו למחלקת האוכל המדהימה. כאן אולי זה המקום לציין גם שהטיול היה ממש לפני ההלואין, ולכן בכל מקום ראינו פטיסרי הלואיני.

ממש במקרה שמתי לב לסימטה נפלאה שיוצאת מאוקספורד סטריט, קצת אחרי Selfridge’s, ובה מצאנו בין חנויות מעצבים ומסעדות. שם גם מצאנו את המקום המקסים הבא:
Carluccio’s
St. Christopher’s Place
http://www.carluccios.com/caffes/default.asp?func=where&caffe_id=24&region=1#
מדובר בחנות של פסטה ובה מסעדה. האוכל שבחרנו היה מדהים.

למנה ראשונה לקחנו

Arancini di Riso Siciliani – £4.15 – 2 crispy deep fried rice balls. One filled with melting mozzarella and one with meat ragù. Served with pepolata; red pepper sauce

ולמה עיקרית לקחנו מהמיוחדים לכבוד ההלואין את המנה המדהימה הבאה

Risotto alla Zucca – £8.75 – Pumpkin risotto (Today’s specials)

ארוחת הערב האחרונה שלנו היתה באחת מהמסעדות של גורדון רמזי, ולכן היא תזכה לביקורת נפרדת משלה. ותאמינו לי, יש למה לחכות (טיז טיז טיז).

יומנו האחרון נפתח בסיור קולינארי ברחוב פיקדילי. הרעיון לסיור הגיע מפה:

http://demo.ort.org.il/ortforums/scripts/forum_msg_show.asp?pc=393235558&msgID=895304852

אבל גילינו גם כמה מקומות שהיא לא כתבה עליהם.

ההמלצות מסודרות לפי מסלול הסיור ממלון ריץ ועד כיכר פיקדילי. המספור ברחוב הוא רצוף בכל צד (ולא זוגי ואי זוגי כמו ברחובות אחרים), ולכן בצד ימין המספור עולה (מספרים גדולים) ובצד שמאל המספור יורד (מספרים קטנים). לא על הכל אני אכתוב פה. מה שצריך זה להתחיל בנקודת ההתחלה, ולשים לב מה נקרה בדרככם.

161 – Caviar House – חנות ומסעדה

181 – Fortnum and Mason – חנות כלבו, שבקומה הראשונה היכל של מעדנים ומזון. אמור להיות בקומת המרתף, אך היא סגורה לרגל שיפוצים. זואית מוסיפה שגם במתכונת המצומצמת הנוכחית המקום שווה ביקור:
http://www.fortnumandmason.com/?country=GB

45-46 – La Maison du chocolat – רשת צרפתית של חנויות שוקולד, הבנתי שיש גם סניף מול הרודס. שתינו שם את השוקו חם הכי טעים בטיול – עם וניל. זה לא היה ברישומים. פשוט זואית הכירה מפריז. ומזל!!!
טיפ של שותפתי למסע:
בנוסף לשיק צרפתי ושוקולד צרפתי, המקום מגיע עם אטיטיוד צרפתי הולם – המוכרת הצרפתיה התעלמה כליל מלקוחות שלא נראו לה רציניים ונחשדו שרוצים רק לטעום בלי לקנות. היא פשוט לא ענתה להם! אותנו, לעומת זאת, היא מייד זיהתה כמבינות דבר מן החברה הגבוהה. היא שרתה אותנו בחביבות ואפילו פינקה בשוקולד אקסטרה.
http://www.lamaisonduchocolat.com/en/

44 – Minamoto kitchoan – פטיסרי יפני.
http://www.kitchoan.com/E/index.html

החלטנו לנסות מוצר אחד, וקנינו  Kusamochi שזה:

Sweet red bean paste inside, covered with rice cake

זה היה מתוק להחריד, ומסטיקי, אבל מעניין. זואית מוסיפה: קצת כמו בצק לא אפוי ממולא בפירה שעועית מתוק…

42 –  Wasabi Sushi & Bento Takeaway – רשת מזנונים יפנית

212 – Japan centre – בקומת המרתף סופרמרקט יפני
http://www.japancentre.com/?cmd=hlp&page=loc

למרות שזואית לא אוהבת אוכל אסייתי, גררתי אותה למסעדת דים סאם שהיתה זכורה לי לטובה מביקורי הקודמים. בעברה המסעדה היתה מלאה בסינים. היו לנו שתי נורות אזהרה, אבל הנוסטלגיה שלי ניצחה. נורת אזהרה ראשונה: הויטרינה התהדרה בדירוג של TimeOut למסעדה הכי טובה, משנת 1998 (!!!). נורת אזהרה שנייה: לא היו שם סינים. אבל כאמור התיישבנו. קיבלנו יחס ממש מגעיל, והאוכל גם כן לא היה טעים, ועל כן אחרי שלוש סלסילות של דים סאם, ביקשנו חשבון והלכנו.
Cuen Cheng Ku
17 Wardour St.
China Town

עשינו עוד סיבובון בצ’ינה טאון, וסיבוב חביב בסוהו ובשוק של סוהו.

עצרנו לבירה אחרונה, וחזרנו בלב כבד הביתה.

לכם, לעומת זאת, מחכה עוד פרק.

פרקים נוספים בסדרה:
זואית וימכה באיים הבריטיים – פרק א’ – דבלין
זואית וימכה באיים הבריטיים – פרק ב’ – תלמה ולואיז
זואית וימכה באיים הבריטיים – פרק ד’ – Maze – Gordon Ramsay

תמונות שלא חתומות “לא סוגרת ת’פה ©” לא צולמו על-ידי.

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה