הבלוג של looker

looker

מתבונן ומדמיין

עדכונים:

פוסטים: 14

החל ממרץ 2013

פתאום גיליתי – שלחתי את הילדה לבית הספר בלי אוכל – אשתי תהרוג אותי.

28/08/2013

רק כשאני בבית אני מגלה ששכחתי להניח את קופסת האוכל בתיק של הילדה. אשתי תהרוג אותי אם תגלה זאת, מצד שני, אם אני חוזר אחורה עכשיו הבוס שלי מפטר אותי. עמדתי כך מתלבט בתחנת האוטובוס, ראיתי אותו מתקרב,  אז לא נורא, הילדה לא תאכל, קצת חישול, ככה היא גם תעריך את הארוחה של מחר אני מנסה לשכנע את עצמי ומצד שני, אני יודע שאשתי לא תקנה את התירוצים האלו.  האוטובוס עוצר. אני נוטף זיעה, מקבל החלטה  ומתחיל לרוץ באמוק לכיוון הבית אולי עוד אספיק לתת לה את הכריך, לקצר דרך המדרגות ולתפוס אותו בתחנה הבאה, אני טס כמו טיל במהירות האור, פותח את הדלת, אוסף את קופסת האוכל,סוגר, יוצא ומתחיל לרחף אל עבר בית הספר. עוד לפני השער אני מסמן לשומר שיפתח אבל הוא רק נדרך במקומו. אני מגיע מתנשף ומבקש שיפתח אבל בשאננותו הוא מבקש תעודה מזהה. לא עכשיו אני מסנן לעצמי ולעברו אך הוא מתעקש. אני רואה את חיי עוברים לנגד עיני, אם הבוס יפטר אותי ואשתי תגלה שזה בגלל ששכחתי את קופסת האוכל נגמרו לי החיים. אני מפשפש בכיסי ומוציא לו ר/שיון נהיגה, הוא לוקח אותו דרך השער, עדיין לא פותח. “אתה רוצה שאני אעביר משהו לבת שלך?” הוא שואל ומסמן לי על הקופסה, הצליח להפתיע אותי, זה יחסוך לי הרבה זמן. “כן, כן תודה רבה” אני עונה למושיעי, מעביר לו את הקופסה ומסתובב לריצה. “רגע” הוא צועק, “איך קוראים לה?” , “שירי” אני עונה ומוסיף “תמצא אותה ב-א’3″. הוא מחייך ואני פונה ללכת, אבל אז, בזוית עיני החדה אני קולט אותו. לא אין לי זמן למחשבות האלו אני משנן לעצמי ומתחיל שוב לרוץ, אבל המחשבה לא עוזבת,  אני ראיתי אותו מחייך, מחייך לקופסה, בעצם לא מחייך אלא עורג, הוא ערג לאוכל, הוא רעב השומר השמן הזה, הוא יאכל את האוכל של הבת שלי ולא מספיק שהיא תהיה רעבה אשתי גם תגלה את זה. והנה עוד פעם האוטובוס, הוא מולי, אני יכול להספיק להגיע, אולי אני מדמיין, בטוח שאני מדמיין, השומר איש טוב, הוא יביא לבת שלי את הקופסה, היא תאכל, אני אספיק לאוטובוס והכל יגמר בטוב. אבל אני לא יכול להוציא מהראש את החיוך שלו, ונראה לי שגם ראיתי חצי קריצה. אני מסתובב חזרה. להתראות אוטובוס.
אחר הצהריים ואשתי חוזרת ומופתעת לגלות אותי בבית עם הילדה. היא מברכת אותי על כך שחשוב לי הילדים על פני קרירה. אין קרירה אני מנסה לומר לה אך במקום זה יותר שוב עם הבנות לפארק. עכשיו הן משחקות עם חברות, אני יושב על הספסל, שותה מהבקבוק שלהם פטל, מתרווח ואומר לעצמי שאין זמן טוב יותר מזה לומר: כוסאמו כל העולם.

עוד מהבלוג של looker

הילדה שהרביצה לילד של החברים שלי

יש לי פארק ליד הבית, יורד לי לשם בניחותא עם הילדים, יושב על ספסל ונהנה לראות אותם משחקים. באה ילדה שאני לא מכיר, פניה כועסות ודחפה ילד של חברים שעמד בתור למגלשה, ראשו של הילד נחבט בסולם. רצתי לילד לבדוק אותו ובמקביל...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

איך הסתבכתי עם האמא מהפארק (חלק א')

עמדתי בפארק, כל כולי מבוייש ומצומק מול אותה אמא זועמת, בידה האחת אחזה בילדה שלה, ואף כי ראו שהילד לא רצה להיות נוכח במעמד, היא לא נתנה לו ללכת, בידה השניה החזיקה סכין  חדה ודמיונית בעזרתה הטילה עלי אימה. "קבענו שלא מביאים...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 7 years

איך הסתבכתי עם האמא מהפארק (חלק ב')

תקציר האירועים הקודמים: קבוצת האמהות החליטו לא להביא יותר חטיפים לפארק ליד הבית, אני שלא ידעתי מכך הבאתי בתומתי במבה לבנות שלי, אמא זועמת שבנה לא אכל תפוח בגלל הבמבה שהבאתי התפרצה עלי בחמת זעם. האם מיררה לה חרישית "הוא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה