הבלוג של לירון הלברייך

lironh

עורכת ב"סלונה"

עדכונים:

פוסטים: 8

עוקבים: 2

החל מאפריל 2015

מה קורה כשראש המשפחה המוזיקלית המפורסמת ביותר באירופה של המאה ה- 19, מחליט לכתוב משל חברתי חריף, מצחיק ומבריק, שמיטיב לתאר את סיאובה של חברה נהנתנית? בקרוב אצלנו, פלוס ישראל קטורזה אחד, מצחיק במיוחד

06/01/2016

צילום: אנט קאלאי טוטי

צילום: אנט קאלאי טוטי

רחובות וינה של לפני חג המולד והשנה החדשה הם מופע מרהיב של צבעונות ואור. תאורת החג היפיפייה ממלאת את השדרות המרכזיות, וצבעי הירוק והאדום של שמאפיינים את חג המולד מבצבצים מכל פינה. כמעט מרגישים איך הפאסון הווינאי מפנה את מקומו לרגע קט לשמחת החגיגה וההשתובבות.

אולי תחושת פריקת העול הממשמשת ובאה, לקראת ערב השנה החדשה, היתה ההשראה לכתיבת אחת היצירות הווינאיות המפורסמות ביותר בעולם, “העטלף”, על ידי מי שזכה, עוד מוקדם בחייו, לתואר המחייב “מלך הוואלסים” – יוהן שטראוס.

משפחה בהופעה

לנו יש את משפחת בנאי, והווינאים זכו בשושלת שטראוס כמשפחה המוזיקלית, מוצפת הכישרון, ומסתבר שגם המון יצר, תחרותיות ותככים. החיים של משפחת שטראוס היו יכולים בקלות להיות בסיס למיני סדרה זוכת אמי וגלובוס הזהב, מבית היוצר של נטפליקס או HBO.

וככה היתה נראית תמצית העלילה (בעיני רוחי, לפחות):  אב המשפחה ומייסד השושלת, יוהן שטראוס האב (בגילומו של דניאל די לואיס) היה יזם מוזיקלי מוכשר שאפתן , היה בעל אולם ריקודים ואף הקים תזמורת וינאית. הוא חיבר כ- 250 יצירות שזכו להצלחה גדולה, אבל מת בדמי ימיו, בגיל 45. הוא השאיר אחריו אם משפחה דומיננטית ושאפתנית (נגיד, קייט בלאנשט) ששמה את ציפי רפאלי בכיס הקטן, בכל הקשור לניהול הקריירות המצליחות של שלושת ילדיה, ושלושה בנים מוכשרים, שהתחרו אחד בשני וסיפקו כל פעם שיאים של הצלחה מוזיקלית. יוהן שטראוס הבן, כוכב המיני סדרה שלנו (בגילומו של מייקל פאסבנדר), משאיר לאביו המת אדמה חרוכה והופך להיות המפורסם של המשפחה, וזוכה לתואר “מלך הוולסים” (ללא עזרת רני רהב, או יחצ”ן וינאי בן התקופה) הוא מספיק לחבר מאות רבות של וואלסים ואופרטות שזכו להצלחות עצומות, הקים תזמרות משל עצמו והופיע באולמות של מאות אלפי צופים (!), ובמקביל להתחתן 3 לפעמים ולנהל מערכת יחסית של תחרות ותככים עם שני האחים שהלכו בעקבותיו: יוזף ואדוארד, אבל אף פעם לא הצליחו לתפוס את מקומו.

תקשיבו, השטראוסים האלו שלטו בסצינת המוזיקה הווינאית בסוף המאה התשע עשרה, כאילו היו ביונסה וריהנה וטיילור סוויפט גם יחד. הם מילאו אולמות תזמורת ואולמות נשפים, והוציאו תחת ידיהם יצירות בכמות שהיתה גורמת לשלמה ארצי ולאייל גולן להיראות אמנים עצלנים ולא פורים.

הם חיברו מארשים, וואלסים ואופרטות על כל נושא, מעיתוני הבוקר ועד למסילות הרכבת. ידם היתה קלה על הפסנתר והם הקפידו להקשיב לרחשי העם ולהגיב על ענייני השעה ואחד לשני – באמצעות מוזיקה.

ציום: אנט קאלאי טוטי

צילום: אנט קאלאי טוטי

הקשר הישראלי

אחת מפסגות היצירה של שטראוס, שהיתה ללא ספק זוכה לפחות לפרק משלה במיני סדרה שלנו, היא האופרטה “העטלף“, שמגיעה בקרוב לאופרה הישראלית. אפשר להגיד, בגסות, שאופרטה היא האמא המהוגנת של מחזות הזמר, שכן היא משלבת יצירות ושירה קלאסית עם מלל ודיאלוגים. אבל “העטלף” לא סובלת מעודף “מהוגנות”. זו אופרטה קומית, שנונית, שמטילה ביקורת חברתית חדה על חייה החברה הווינאים של אותה התקופה, ומתמקדת בנשף מסכות,  שמאפשר למשתתפיו לפרוק עול ולהתחמק מחובותיהם המוסריות והחוקיות. נשפים, אגב, היו צורת הבילוי האהובה על הווינאים של אותה תקופה. הם אפשרו להם  לרקוד ולהשתעשע ולנאוף, והגדול מכולם היה זה של ערב השנה החדשה.

זו אחת האופרטות המצליחות ביותר בכל הזמנים, ונחשבת לאחת מפסגות יצירתו של שטראוס הבן. את האופרטה הזו לקח בית האופרטה של בודפשט, הוסיף לה עוד קצת פלפל ופפריקה חברתית, ואת התבשיל המהביל הזה אפשר לראות גם אצלנו, בחודש פברואר, מתארח בבית האופרה הישראלי.

אל תפחדו מהמילה “אופרטה”. ה”העטלף” היא יצירה משעשעת, יצרית, שנונה ומצחיקה, וצוות הזמרים-שחקנים של בית האופרטה ההונגרי מהוקצעים עד וירטואוזים (ושימו לב במיוחד למאריקה אוסוולד, שגונבת את ההצגה בתור אידה), שכוללת בגידות, תככים ושקרים, שאפשר לזהות גם בעולם החברתי של ימינו אנו. מה יש שם? ברון שהעליב איש ציבור ונדון לימי מאסר, אבל מעדיף להתחמק וללכת לנשף המסיכות החשוב של השנה, שם הוא פוגש, מבלי לדעת, את אשתו הבוגדנית, המשרתת שלו ומכר וותיק. העלילה מסתבכת שמסתבר שהמכר ארגן את כל הנשף כדי להתנקם בברון, שהשפיל אותו כשהשאיר אותו שתוי בתלבושת עטלף, ברחובות וינה שנה לפני כן. נהנתנות, יצרים, נקמה והשפלה, אבל עם סוף טוב.

embedded by Embedded Video

ויש גם ממתק ישראלי – בהתאם למסורת, יש תפקיד שנוהג בית האופרטה ההונגרית לתת לשחקן מקומי – תפקידו של פרוש, הסוהר השיכור. זה תפקיד שאינו כולל שירה, ובארץ יגלם אותו ישראל קטורזה, שלא צריך לצחצח את ההונגרית או הגרמנית שלו, שכן המונולוגים שלו יהיו בעברית.

צילום: אנט קאלאי טוטי

צילום: אנט קאלאי טוטי

“העטלף” היא אופציה מצויינת למי שמפחד מאופרה, אבל סקרן לראות ולהכיר – היא קלילה, מצחיקה, ומשופעת בוואלסים של שטראוס שכל אחד יכול לזמזם, ואני בטוחה שהיא תשאיר כלאחד שיצפה בה במחשבות על הסיאוב, השחיתות והשקרים שמוכרים לנו מימינו אנו. חבל שאצלנו זה לא יכול להיפתר בנשף מסיכות.

******

“העטלף”, אופרטה מאת יוהן שטראוס הבן:

המופעים יתקיימו בתאריכים 11-20 לפברואר בבית האופרה הישראלית – המשכן לאמנויות הבמה בת”א

המופעים יתקיימו במסגרת עונת 2015-2016 של האופרה הישראלית

להזמנת כרטיסים: 03-692777, www.israel-opera.co.il

עוד מהבלוג של לירון הלברייך

תצוגה מקדימה

הגרוב התימני

את שלישיית A-WA פגשתי עוד בגילגולה הראשונה, כ"אחיות חיים", כשהופיעו כמופע הסוגר של ה"פצ'ה קוצ'ה 14", לפני יותר מ-3 שנים. אז הן הופיעו עם שיר ערש...

תגובות

פורסם לפני 3 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ערבי ''סביצ'ה ספיישל'' במסעדת טפאו

לפעמים נדמה לי שארוחת טאפאס היא הארוחה המושלמת. האפשרות לאכול המון מנות קטנות ומגוונות, ולא להתקבע על מנה אחת כבדה, תמיד משמחת את העיניים הגדולות שלי, שרוצות להזמין הכל, ובעיקר את החיך שלי, שרוצה לטעום הכל. תוסיפו לזה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה