הבלוג של לירז גרין

שדה בלי סודות

ברוכים הבאים למגירה הווירטואלית שלי, לשדה הפרטי, למקום בלי סודות, בו שירים ישנים וחדשים שלי יוצאים אל האור, לנשום, להתאוורר ולמצוא להם בית מוזיקלי.

עדכונים:

פוסטים: 42

החל מינואר 2014

סיפור קטן על איך התאהבות בגיל טיפשעשרה בונה טעם מוזיקלי לכל החיים ולמה דחייה יכולה להיות המחמאה הכי טובה שתקבלי אי פעם. ושיר, כמובן.

24/02/2015

“את יודעת, עברתי על החומרים שלך ואני לא חושב שהם יכולים להתאים לנו. את כותבת יפה מאד, אבל את כותבת רוקנרול. זה פחות מתאים לסגנון שלנו. את צריכה לפנות לאמני רוק, זה הכיוון שלך” הוא אמר לי וסיים את השיחה. כביכול זו הייתה שיחת הדחייה הראשונה שלי מאז יצאתי במסע להגשמת החלום שלי להוציא את השירים שלי מחשכת המגירה אל אור הרמקולים. אבל זו גם הייתה המחמאה הכי טובה שקיבלתי אי פעם על הכתיבה שלי, על עצמי.

Seattle_-_Full_Throttle_Bottles_Wurlitzer_01

מוצג ארכיאולוגי מספר 1- ג’וק בוקס

היום הראשון הכי מאושר שאני זוכרת בחיי היה היום בו קיבלתי את הרדיו טייפ הראשון שלי. עד אז, טרנזיסטור ישן ששידר ערוצי רדיו מהז’אנר הישראלי והמזרח תיכוני היו מנת חלקי. גדלתי בבית שהיו בו תמיד ספרים, בגדים, צעצועים והמון אוכל, אבל לא מספיק מוזיקה. כלומר, הייתה תמיד מוזיקה ברקע, אבל לא בהכרח זו שבחרנו בעצמנו לשמוע. זוהר ארגוב, ירדנה ארזי, עופרה חזה, אום כולתום וגם דיוויד-בואי- ג’ורג’- מייקל- ג’קסון שהתנגנו בשלהי שנות השמונים ברדיו המקומי. היום בו קיבלתי את הרדיו טייפ הראשון שלי זכור לי כמו סרט, פריים ביי פריים. זה היה יום חג.

לנציגי דור הY שהצטרפו אלינו זה עתה, אסביר שרדיו טייפ זה מוצג ארכיאולוגי שכמעט חלף מן העולם. הדרך לשמוע בו מוזיקה הייתה סלולה בסלילי קלטות שדינם תמיד להסתבך, אבל אני ביליתי ימים כלילות בהקלטת פסקולים של שירים ומנגינות שבחרתי בעצמי ונחשפתי לעולם שכולו טוב. או לפחות כך חשבתי. עד שהגיע רני. רני היה הקראש הראשון שלי. לכל אחד מאיתנו יש את ההתאהבות הראשונה, העיוורת, המדממת, כזו שתיזכר לנצח. אצלי היא הגיעה בגיל 16, בנסיעה עם חבורת הבנים שכל כך התגאיתי להשתייך אליה אל חנות התקליטים “חור בשחור” בעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות, שהייתה רחוקה מרחק שנות אור מהפריפריה בה גדלתי. רני היה ה IT BOY. רציתי אותו נורא. אבל הייתי קטנה, רזה (אח, היו ימים), ממושקפת, אחת מהחבר’ה, הידידה הטובה ובעיקר לא השתייכתי לבראנז’ה המוזיקלית שלו. אח שלו היה נגן בלהקת רוק, הוא היה ספץ בכל סוגי המוזיקה שאני כלל לא הכרתי וכך מצאתי את עצמי מבצעת תחקיר נמרץ על העדפותיו המוזיקליות ועורכת מרתונים של קלטות עם אמנים שלא ידעתי על קיומם, רק כדי למצוא חן בעיניו.

CassetteTypes1 (1)

מוצג ארכאולוגי מספר 2- קסטה/ קלטת / קלטה / קסטת

כך, למשל, גיליתי את פורטיסחרוף. הם היו אמורים להגיע להופעה בתיכון שלנו בפסטיבל האביב שנערך מדי שנה. היה לי בדיוק חודש וחצי להתכונן למאורע. שמעתי שהם השניים היחידים שרני אוהב לשמוע בארץ וקניתי קסטה של ההופעה החיה שלהם (שבקרוב עולה שוב לאחר עשרים שנה). נרדמתי כל לילה עם אוזניות שעשויות היו להיכרך סביב צווארי בשינה. אבל היי, אם כבר למות אז לפחות עם ברי ששר לי “אין קץ לילדות” באוזן. כך גם הכרתי את לד זפלין, סנטנה, פינק פלויד, לני קרביץ, בתקופה שעוד היינו בוחרים שירים בג’וק בוקס שבפאב השכונתי ועם הזמן הרגשתי פחות פאתטית והתחלתי ממש להתאהב. פחות ברני, יותר במוזיקה. בסוף גם היינו יחד, סיפור סינדרלה שהסתיים בקול ענות חלושה כשהסרתי את המשקפיים ופקחתי את העיניים לדברים אחרים.IMG_6145

היה באמת כדאי לי להיות טיפה אחרת

 

מגיל חמש אני כותבת שירים ופזמונים. עוד לפני שידעתי לכתוב, הייתי עומדת על הגבעה בחצר של הסבים במושב ומדמיינת שאני מופיעה באירוויזיון, כשעוד לא הייתה לי מודעות לקול הברווזי שלי וכשהתחרות הזו הייתה משהו שמספרים עליו הביתה. כתבתי שיר כמעט על כל דבר שזז, או שמת. מחברת השירים של ילדותי אבדה לי אי שם במעברי הדירות עשרים שנה אחר כך, אבודה בתל אביב. אבל את השיר על רני טריגר כתבתי הרבה אחרי, בסדנאות הפזמונאות של דן תורן ומאיר גולדברג והוא זכה להיות מולחן על ידי אמיר ברנט המקסים ואף לעלות פעם – פעמיים על במה קטנטונת בהופעה חיה (ר’ סרטון בהמשך), מה שלגמרי פתח לי את התיאבון לעוד לחנים ועוד שירים.

כנראה שלנצח יהיו לי רגשי נחיתות מוזיקליים וכמובן שכאמא אני מנסה לפצות את החסך דרך ילדותיי, שנדמה שנולדו עם תוכניית קונצרטים ביד אחת ואוזניות ביד שנייה. אבל בזכות האהבה הנכזבת ההיא, גיליתי את אהבת האמת הנצחית, אהבת הרוקנרול. אז כשאמן אמצע הדרך דוחה טקסטים שלי כי “אני כותבת רוקנרול”, זו המחמאה הכי טובה שאני יכולה לקבל והצעד הראשון בדרך להגשמת החלום שלי.

ועכשיו, השיר:

 

רני טריגר/ לירז גרין

תראה אותי, רני טריגר

אני כאן לידך בפסטיבל האביב

לבשתי חולצה גזורה עם חזיית ספורט

קראתי איפשהוא שזה ממש מגניב

תראה אותי אני יודעת את כל המילים

נרדמתי בלילה עם הגיטרה מנסרת

וזה לא כמו עופרה, ירדנה וזוהר

חשבתי שכדאי לי להיות טיפה אחרת

תראה אותי, רני טריגר

אני פה לידך שלוש שנים ברציפות

שומעת כמוך לד זפלין בווקמן

להיות לא אני זה גומר מעייפות

תראה אותי אני יודעת את כל המילים

נרדמתי בלילה עם הגיטרה מנסרת

זה לא כמו עופרה, ירדנה וזוהר

חשבתי שכדאי לי להיות קצת אחרת

תראה אותי, רני טריגר

בינתיים הפכתי מברווזון לברבור

המוזיקה שלך היא מזמן שלי כבר

אתה רק היית הטריגר לשיפור

תראה אותי אני יודעת את כל המילים

נרדמתי בלילה עם הגיטרה מנסרת

זה לא כמו עופרה, ירדנה וזוהר

היה באמת כדאי לי להיות טיפה אחרת

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

 צולם במצלמת רדיו טייפ דור מינוס שלוש, עמכם הסליחה:)

 

 

 

עוד מהבלוג של לירז גרין

תצוגה מקדימה

עסק שנולד במקרה

על תלאות ותסביכי הנדל"ן שלי כתבתי פעם בפוסט הזה ומאז, כמובן, עברו עוד הרבה מים על הדשא של השכן. עברנו בדקה התשעים ליישוב חדש, לאחר שעוד עסקת נדל"ן לא יצאה לפועל. התמקמנו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

ניצולה

"pěkná" היא אמרה בקול חלש וחייכה חיוך רפה. הפירוש המילולי המדויק למילה בצ'כית הוא "נחמדה". אבל כשהיא התייחסה לנינה שלה, היא התכוונה ל"יפה". מאד מאד יפה.  "krásny", יפהפייה. כמו שהיא הייתה בגילה, כשעלתה על הטרסנפורטר הראשון...

תצוגה מקדימה

לילה בכיף בלי אמא - על החבורה המטיילת של אבות וילדים בלבד

פגשתי אותם בקניון האדום ושאלתי: "איפה כל האמהות?". אחד הגברים בחבורה ענה בחיוך: "השארנו אותן בבית. אין לך מושג כמה זה משנה את האופי של הטיול". אז נכון, לא מדובר כאן בקניון מותגים הומה אדם בלב העיר, אלא על ואדי קסום באבן חול...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה