הבלוג של לירז גרין

שדה בלי סודות

ברוכים הבאים למגירה הווירטואלית שלי, לשדה הפרטי, למקום בלי סודות, בו שירים ישנים וחדשים שלי יוצאים אל האור, לנשום, להתאוורר ולמצוא להם בית מוזיקלי.

עדכונים:

פוסטים: 41

החל מינואר 2014

(על הניסיון לשמור על שגרת עבודה לא שגרתית בימים לא שגרתיים)

18/07/2014

“תרגיעי את הלחץ” היא אומרת לי, “את לא מנתחת מוח”. אני מטפטפת שתי טיפות רסקיו ומנסה לנשום עמוק. לרב היא צודקת. העבודה הזו מכניסה אותי למצבי סטרס לא אנושיים. עשרות טלפונים ביום, בלת”מים מפה ועד אמריקה, תיאומים, פגישות, כיבוי שריפות והכל כדי לייצר אירוע וחוויה מושלמים ללקוחות שלנו. אומרים שמי שעובד בה חייב להיות קצת משוגע. אחרת לא ניתן להסביר את התאווה הזו לעבודה סיזיפית, לא תמיד מתגמלת, עם המון פרטים קטנים ותסכולים יומיומיים, שמתגמדים ברגע שהאירוע מצליח והלקוח מרוצה. “זה לא חיים ומוות”, היא שוב מנסה להכניס אותי לפרופורציות. היא ממש צודקת. אבל באותו הרגע, הכל נראה לי חשוב.

dance-295249_640

ואז הגיע צוק איתן. אני כבר מכירה אותו בגלגוליו הקודמים: עופרת יצוקה, עמוד ענן ושאר השמות שהמחולל הצה”לי שיגר אלינו בשנים האחרונות. כל מבצע כזה מנדנד את הענף ממנו אני מתפרנסת בטלטלה עזה וטורף את כל הקלפים. כבר קרוב לשבועיים שאני בשיחות ליליות עם לקוחות, כן לבטל, לא לבטל, בואי נחכה עוד יום, בואי ננסה לצמצם נזקים. העונה החמה של עולם האירועים העסקיים מצטננת באחת וספקים רבים נשארים מחוסרי עבודה, תקועים עם סחורות ומקומות שוממים וזה עושה עצוב בלב וגם בכיס.

5118655631_d069f85fda_z

אני עובדת כדי ליצור לאנשים רגעים שיירצו לזכור. רגעים שייקחו איתם הלאה. אירועים. אבל הימים האחרונים יוצקים משמעות אחרת למילה הזו. בחדשות מדווחים שוב ושוב על אירוע ירי, אירוע חטיפה, אירוע תקיפה ומצב הרוח הלאומי על הפנים ומי יכול עכשיו בכלל לחגוג, להתכנס או לנפוש. אני מוצאת את עצמי מסיימת אירוע מוצלח של חברה מובילה בגבול הצפון בתדרוך של משתתפי האירוע למקרה שתשמע אזעקה ויצטרכו לאתר את המרחבים המוגנים במלון היפה ולא מצליחה להירדם מכובד האחריות. הילדות שלי ישנות בבית במרכז הארץ וכבר ירדו הלילה למקלט עם סבא וסבתא ואני כאן, עם 300 אנשים זרים, שלערב אחד אני מרגישה אחראית באיזה שהוא אופן על גורלם. אני גאה בלקוחות האלו, שלא מיהרו לבטל בהיסטריה הכללית את האירוע שלהם ולגרום בכך נזק כלכלי גם למלונאים ותיירנים בצפון הארץ ומבינה שהמארג הרגיש הזה שבו כולנו חיים מעמיד אותנו יומיום בהחלטות הרות גורל.

sorry-re-closed-hanging-sign-store-closure-window-to-represent-bankruptcy-hours-going-out-business-31915339

עשרה ימים קודם לכן, יום לפני תחילת המבצע, אנחנו עמלים על הקמות לאירוע גדול לחברה מובילה אחרת בפריסה ארצית, אליו אמורים להגיע כ 700 עובדים וילדיהם העולים לכיתה א’. בהחלטה אמיצה, בדיעבד, הנהלת החברה החליטה לקיים את האירוע על אף ולמרות ההתחממות בכל הגזרות. בשעה שש בערב עוזב אחרון האוטובוסים את המתחם, בו אין מרחבים מוגנים, לאחר אירוע מוצלח ושמח ומפזר את האנשים לדרומה ולצפונה של הארץ ובשעה שבע בערב אזעקה ראשונה באזור המרכז. אני רצה עם הילדות שלי למקלט וחושבת על המזל שהיה לנו. שוב לא מצליחה להירדם כל הלילה. אני לא מנתחת מוח, אני מזכירה לעצמי, אבל בהחלט מבינה שבימים כאלו כל דבר מקבל משמעות של חיים ומוות.

המילים הגדולות מהחוזים הרשמיים מקבלות אף הן משמעות יומיומית. כוח עליון, FORCE MAJORE, חו”ח (חס וחלילה), מצב חירום, גיוס מילואים. כל התרחישים המשפטיים קורמים עור וגידים ומאלצים אותנו לצאת מהקלחת של העבודה היומיומית ולחשוב רגע ברצינות – מה היה קורה אם. בכל אחד ואחת מאיתנו יש רמטכ”ל קטן שמחשב את צעדיו ומנסה לגשש באפלה של הימים האלו.

10500507_10152279017727476_352286317223961412_n

הדרך חזרה מהצפון מלאה במובילים עם טנקים ונגמ”שים. חיילי מילואים גודשים את תחנות הדלק והרענון בניסיון להשיג קצת קפאין נורמלי לפני המשך המשימה. המעבר החד בין האירוע שהוא השגרה שלי לשגרה שהפכה לאירוע מבלבלים אותי.  אני לא מנתחת מוח, אבל מרגישה כמו חיילת בצבא השפיות של עצמי. מייחלת ומתפללת לימים של שקט ולהרבה פחות טיפות של רסקיו.

בימים כתיקונם, אני מסיימת כל פוסט בשיר שכתבתי. כשהתותחים רועמים, המוזות אצלי לא רק שותקות, הן ממש אילמות, אז בחרתי לסיים בשיר שעושה לי רגוע, שכתב האחד והיחיד :

 

מותר לומר/ נתן אלתרמן

יום דועך.
שקיעה נדלקת.
אני הולך
מאד בשקט.

החול אדום.
הרוח – תכלת.
מחיק היום
שימשו נופלת.

הים לשמאל.
העיר מנגד.
אוויר כחול
אורג לי בגד.

מה יש לי עוד?
מה עוד היה לי?
מותר להיות
סנטימנטאלי.

מותר לומר
למוח – הרף!
גם המחר
ימות בערב.

גם המחר
ישכב לנוח
מבלי שכר
כגר שכוח.

ומה שכאן
רתח בקצף
יהי קטן
על סף העצב.

ויום ידעך
ועיר מנגד -
ואיש קטן
ילך בשקט.

Sunset_Zebulun

עוד מהבלוג של לירז גרין

תצוגה מקדימה

ניצולה

"pěkná" היא אמרה בקול חלש וחייכה חיוך רפה. הפירוש המילולי המדויק למילה בצ'כית הוא "נחמדה". אבל כשהיא התייחסה לנינה שלה, היא התכוונה ל"יפה". מאד מאד יפה.  "krásny", יפהפייה. כמו שהיא הייתה בגילה, כשעלתה על הטרסנפורטר הראשון...

תצוגה מקדימה

לילה בכיף בלי אמא - על החבורה המטיילת של אבות וילדים בלבד

פגשתי אותם בקניון האדום ושאלתי: "איפה כל האמהות?". אחד הגברים בחבורה ענה בחיוך: "השארנו אותן בבית. אין לך מושג כמה זה משנה את האופי של הטיול". אז נכון, לא מדובר כאן בקניון מותגים הומה אדם בלב העיר, אלא על ואדי קסום באבן חול...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הקראש שבנה אותי

"את יודעת, עברתי על החומרים שלך ואני לא חושב שהם יכולים להתאים לנו. את כותבת יפה מאד, אבל את כותבת רוקנרול. זה פחות מתאים לסגנון שלנו. את צריכה לפנות לאמני רוק, זה הכיוון שלך" הוא אמר לי וסיים את השיחה. כביכול זו הייתה שיחת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה