הבלוג של לירז גרין

שדה בלי סודות

ברוכים הבאים למגירה הווירטואלית שלי, לשדה הפרטי, למקום בלי סודות, בו שירים ישנים וחדשים שלי יוצאים אל האור, לנשום, להתאוורר ולמצוא להם בית מוזיקלי.

עדכונים:

פוסטים: 41

החל מינואר 2014

התחושה הזו של דג בבטן. לראשונה חשתי אותה כשהכינויים פתית, פתיתה, פתיתית, שעועית, אפונה, בורגול ושאר קטנים התחילו לנבוט בבטני התופחת עד שכבר לא ניתן היה לכנות את הפלא הזה שצמח לי ברחם בשמות חיבה של קטניות וההר הוליד עכברה קטנה ומהממת ואחרי כמעט שלוש שנים עוד אחת. אבל הדג נשאר שם כל הזמן. מעין פרפור כזה שבהתחלה היה נעים ואחר כך, כשהן הפכו לאדם בשר ודם, הפך ללוויתן שועט בקישקעס שלי. הוא חוזר כל פעם כשאני שומעת חדשות ומתעצם בנוכחותו בעיקר בחודשי הקיץ. ילדות שטבעו, ילד שנדרס, תינוק שנשכח למוות במכונית ועוד אסונות כאלו, חס וחלילה לא עלינו, שמקיפים את כולנו ביתר שאת כשהטמפרטורות מתחילות לעלות ונדמה שכל העולם משתגע. או אז שועט לו לוויתן החרדה ומכה בבטן מבפנים חזק, ומזכיר לי את הנבט שנשתל שם פעם והפך אותי לנצח לחרדון הפוך. כלומר, לא כזה שנח ורובץ ומתחרדן לו בשמש כל היום, אלא כזה צהוב מחרדה, עמוס בפחדים וסומא באפלה של כל הרעות שעשויות להתרחש עליי ועל היקרות לי ביותר.

ChildCouncilLogo

והסכנות? הן נמצאות כאן כל הזמן. לא חסר מהן אף פעם. נדמה שמהרגע שהפכתי לאמא נדלקו אצלי כל האורות האדומים שלא מפסיקים להבהב לעולם. אני יודעת, זה לא בריא. אני מעבירה את זה הלאה. הן מרגישות את החרדה שלי ועשויות להפוך להיות כמוני וגרוע מכך. אני יודעת, פחד לא עוזר.  הוא משתק. העירנות היא שחשובה. אני יודעת, אסור לפתוח פה לשטן. אני יודעת, אני יודעת הכל. אבל מה לעשות שכשאני מרפה לרגע מהידיעה ומההבנה ומההכרה הבריאות, אני נשאבת אל חור שחור של תרחישים נוראיים שעשויים לקרות. אני מנערת את הראש מבלי משים, בדיוק כמו כשהייתי קטנה והמחשבות על מוות הפחידו אותי, מנערת ככה מצד לצד כדי להעיף את המחשבה. אני מרימה את הראש מהמקלדת באמצע יום עבודה ונשמתי נעצרת כשאני רואה שעל הצג מופיע הטלפון של בית הספר, או הגן. אני נושמת לרווחה בכל פעם שאני פותחת את הדלת והן שם, קופצות עלי משמחה, שהגעתי, שחזרתי אליהן, שהן בריאות ושלמות.

7725162516_dd673f33ee_b

בחורף אני דב. מתכרבלת לי בנעימות הביתית ובידיעה שהן לא יכולות להתרחק מדי ממנה, כרגע לא, בכל אופן. מעין תחושה שכזו, מזוייפת ועוטפת, שהכל תקין, שהכל בסדר. אבל אז מגיע הקיץ והחרדון ההפוך שלי יוצא החוצה ותחושת הדג הופכת את מעיי. ואז אני נזכרת בו, אחרי הזנחה פושעת של חורף שלם ומסתכלת אליו לשמיים ומתחננת בפניו, בבקשה, עשה שאמשיך לפחד מהלא נודע בתנאי שלא אדע לעולם.

1280px-Japanese_Three_Wise_Monkeys

ועכשיו, שיר:

מדרגות נעות באלכסון / לירז גרין

המדרגות נעות באלכסון

אל הזווית שרציתי להיות

שתיים אוחזות בי

מימין ומשמאל נתלות

אני רצה קדימה

הן אחורה מושכות

הן צריכות אותי כאן

בתוך הקובייה

בזווית האפשרית

בלי לדלג מעל

משתבללת בתוך קונכייה

שפעם שמעתי בה

ים.

 

הזווית שרציתי להיות

מתרחבת לפישוק אימתני

שקורע אותי, בולע אותי, בולע , קורע אותי

והעצב גדול כמו הצחוק שלהן

שהוא כל חלומי ורצוני

לו יכולתי לבחור

הייתי נכנסת איתן

למעגל קסמים ילדותי

 

המדרגות נעות באלכסון

זה מאריך את הדרך

גם כשעולים בירידה

אני צומחת, רותחת, פותחת

פער מתוך סימן השאלה

שתיים אוחזות בי

מימין ומשמאל נשענות

הן צריכות אותי כאן

ובתוך קובייה

אני מוצאת את הפתח

לחיות

עוד מהבלוג של לירז גרין

תצוגה מקדימה

ניצולה

"pěkná" היא אמרה בקול חלש וחייכה חיוך רפה. הפירוש המילולי המדויק למילה בצ'כית הוא "נחמדה". אבל כשהיא התייחסה לנינה שלה, היא התכוונה ל"יפה". מאד מאד יפה.  "krásny", יפהפייה. כמו שהיא הייתה בגילה, כשעלתה על הטרסנפורטר הראשון...

תצוגה מקדימה

לילה בכיף בלי אמא - על החבורה המטיילת של אבות וילדים בלבד

פגשתי אותם בקניון האדום ושאלתי: "איפה כל האמהות?". אחד הגברים בחבורה ענה בחיוך: "השארנו אותן בבית. אין לך מושג כמה זה משנה את האופי של הטיול". אז נכון, לא מדובר כאן בקניון מותגים הומה אדם בלב העיר, אלא על ואדי קסום באבן חול...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הקראש שבנה אותי

"את יודעת, עברתי על החומרים שלך ואני לא חושב שהם יכולים להתאים לנו. את כותבת יפה מאד, אבל את כותבת רוקנרול. זה פחות מתאים לסגנון שלנו. את צריכה לפנות לאמני רוק, זה הכיוון שלך" הוא אמר לי וסיים את השיחה. כביכול זו הייתה שיחת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה