הבלוג של לירז גרין

שדה בלי סודות

ברוכים הבאים למגירה הווירטואלית שלי, לשדה הפרטי, למקום בלי סודות, בו שירים ישנים וחדשים שלי יוצאים אל האור, לנשום, להתאוורר ולמצוא להם בית מוזיקלי.

עדכונים:

פוסטים: 41

החל מינואר 2014

בכל פעם שאני עוברת ברחוב ההדס בשכונת ההרחבה במושב שאנו שוכרים בו בית היום, תופס אותי ריח פריחת הלילך. ריח נקי וצלול, מתוק מלהכיל, שמתחבא בין בתי המידות המפוארים ומחזיר אותי הביתה. גרנו בקומות. ככה קראו לגוש הבניינים הכעור שעמד באמצע הישוב, מול המועצה המקומית, עם מרפסות השמש הכחולות הצופות אל הבלוקים הישנים יותר שעמדו ממול. היו את הילדים של “בנה ביתך”, היו את הילדים של מגורי צבא הקבע והיו אותנו, ילדי הקומות. תודעת קאסטות הייתה לי כבר הרבה שנים לפני הטיול להודו.

800px-Demonstration_against_the_housing_prices_in_Haifa_30.7.2011_-_Yitshak_Garden,_Ahuza_(10)

אבא היה אחד מאותם חקלאים ששרדו את המשבר בשנות השמונים מבלי לקפוץ מהגג, אבל אחרי שלמדנו היטב לענות לאנשי מס ההכנסה שפקדו את ביתנו במושב חדשות לבקרים ש”אבא לא בבית”, הבינו הוריי שאין ברירה וחייבים למכור, עם כל החובות והזכויות של אבי כבן ממשיך, לאחיו הצעיר, שבתמורה ייתן לנו את דירת 3 החדרים שלו ב”קומות” ביישוב הקהילתי הסמוך. עברנו ליישוב כשהייתי בכיתה ה, אחרי שביליתי את כיתה ד’ כדיירת זמנית בבית של סבא וסבתא בעיר מרוחקת, בעוד הורי ואחי הקטנים גרים במרחק חציית כביש בדירת חדר צפופה, שהייתה לנו כבית מעבר עד שתתפנה הדירה ב”קומות”.

כשעברנו ל”קומות” בחופש הגדול, הרגשתי שזכינו בלוטו. חלקתי חדר עם אחותי ותליתי פוסטר של הדוגמן של ליוויס מעל המיטה. ירדנו לשחק למטה עם ילדי השכונה והרגשתי ששוב יש לי בית. זה שרד עד הביקור הראשון בבית של שירה, שהפכה להיות חברתי הטובה. שירה הייתה מהילדים של “בנה ביתך”. היא גרה בבית עצום בגודלו, עם סלון בו תלויות רפרודקציות של ציורי שמן מפורסמים ופסלים המוארים בתאורה רכה ומזמינה. פסנתר עתיק עמד במרכז הסלון והמטבח הבהיק מניקיון וסדר. רציתי להישאר שם לנצח, אבל אמא באה לאסוף אותי בשש וחזרנו אל דירת שלושת החדרים שלנו ב”קומות”, לאכול שקשוקה חריפה עם המון חום ואהבה על שולחן הפורמייקה הירוק שבמטבח. כמו שירה היו גם יעל, לילך, מאיה ועירית, כולן ילדות “בנה ביתך” עם בתים יפים ומסודרים. העדפתי להיות אצלן מאשר למצוא חברות ב”קומות”.

שיר החופה שלנו…

אני הולכת לאסוף את הבנות שלי מחברותיהן בשכונת ההרחבה. בת ה 4 נשכבת על הרצפה בצרחות: “אמא, אני לא רוצה עדיין לחזור הביתה, בא לי להישאר אצל ליה ולשחק בחדר שלה!!!”. הלב שלי מתכווץ. אני חוצה את הכביש לאסוף את בת ה 7 והיא אומרת לי בדרך לאוטו: “אמא, תגידי לסבא שיקנה לנו בית בדיוק כזה, כמו של נעמה, עם המון חדרים ומדרגות ובריכה בחצר”. הארנק שלי מתכווץ עכשיו. “יפות שלי”, אני אומרת להן בקול מאולץ “זה לא באמת חשוב הגודל של הבית או הגינה, חשוב שיהיו בבית בריאות, חום ואהבה, כמו אצלנו, נכון?”. הן לא עונות לי. אני מחנה את רכב הליסינג ליד 72 המטרים הרבועים והשכורים שלנו ומכניסה את הנסיכות שלי לארמון ה”לעולם לא” שלהן, בחדרן המשותף והצבעוני. יש להן הכל, דבר לא חסר להן. מדפים עמוסי צעצועים וספרים, סבים וסבתות שמפנקים להן את הצורה, אטרקציות ונופשים ללא סוף, חוגים, בגדים ונעליים מהשורה הראשונה. מישהו חכם פעם אמר לי שזה חשוב לגדל את הילדים בתודעת שפע. אז אנחנו עושים את זה, כל הזמן, לא חוסכים מעצמנו ומהן דבר. וזה בא על חשבון בית חלומותינו, שעוד לפני שיצאנו לרחובות ודרשנו צדק חברתי, הבנו שהוא הולך ומתרחק מאתנו. עונים על כל ההגדרות של “מעמד הביניים”,  קורעים את עצמנו בעבודה קשה ומשתכרים ממש לא רע, חיים את החיים עד הסוף וגם מוכרים לעצמנו שזה רק סידור זמני, כבר עשר שנים זה רק סידור זמני, עד שנעשה את המכה, עד שנגשים את החלום שלנו, עד שתהיה רפורמה בדיור, עד ש… ואז יהיה לנו בית שבו יש גם בריאות, גם חום, גם אהבה אבל גם קצת גאווה –  בשכונת ההרחבה??.

images

 ועכשיו שיר:

הון עצמי/ לירז גרין

אני נולדתי אני

ללא תנאי ראשוני

גם ללא תחתונים

רק לבי וגופי

וצברתי שנים

בלי שום צורך גשמי

בלי למצוא מטמונים

רק אני ורוחי

אני רוצה עכשיו בית

שיהיה לי גם עץ

אני רוצה עכשיו דשא

להפסיק להתרוצץ

אבל אני עם מה שאני ומי שאני

לא מספיק טובה בלי הון עצמי

שליש רוח

שליש מים

שליש אש

לא נשאר בי מאיפה למשוך את ה CASH

כי אני עם מה שאני ומי שאני

לא מספיק טובה בלי הון עצמי

אני רוצה עכשיו בית

שיהיה בו גם צל

רוצה מסתור מהגשם

להפסיק להתבלבל

אבל אני עם מה שאני ומי שאני

זה לא מספיק טוב

בלי הון עצמי

מוקדש באהבה עצומה להורים שלי ולהורים שלו על נדיבות ואהבה שאין להן גבולות, חוץ מהגבולות שלנו עצמנו:)

**

עוד מהבלוג של לירז גרין

תצוגה מקדימה

ניצולה

"pěkná" היא אמרה בקול חלש וחייכה חיוך רפה. הפירוש המילולי המדויק למילה בצ'כית הוא "נחמדה". אבל כשהיא התייחסה לנינה שלה, היא התכוונה ל"יפה". מאד מאד יפה.  "krásny", יפהפייה. כמו שהיא הייתה בגילה, כשעלתה על הטרסנפורטר הראשון...

תצוגה מקדימה

לילה בכיף בלי אמא - על החבורה המטיילת של אבות וילדים בלבד

פגשתי אותם בקניון האדום ושאלתי: "איפה כל האמהות?". אחד הגברים בחבורה ענה בחיוך: "השארנו אותן בבית. אין לך מושג כמה זה משנה את האופי של הטיול". אז נכון, לא מדובר כאן בקניון מותגים הומה אדם בלב העיר, אלא על ואדי קסום באבן חול...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הקראש שבנה אותי

"את יודעת, עברתי על החומרים שלך ואני לא חושב שהם יכולים להתאים לנו. את כותבת יפה מאד, אבל את כותבת רוקנרול. זה פחות מתאים לסגנון שלנו. את צריכה לפנות לאמני רוק, זה הכיוון שלך" הוא אמר לי וסיים את השיחה. כביכול זו הייתה שיחת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה