הבלוג של לירז גרין

שדה בלי סודות

ברוכים הבאים למגירה הווירטואלית שלי, לשדה הפרטי, למקום בלי סודות, בו שירים ישנים וחדשים שלי יוצאים אל האור, לנשום, להתאוורר ולמצוא להם בית מוזיקלי.

עדכונים:

פוסטים: 42

החל מינואר 2014

עייפה אך מרוצה

עייפה אך מרוצה

פגשתי אותם בקניון האדום ושאלתי: “איפה כל האמהות?”. אחד הגברים בחבורה ענה בחיוך: “השארנו אותן בבית. אין לך מושג כמה זה משנה את האופי של הטיול”. אז נכון, לא מדובר כאן בקניון מותגים הומה אדם בלב העיר, אלא על ואדי קסום באבן חול אדומה בהרי אילת ועדיין, העובדה שהיו שם קרוב ל 15 ילדים ו10 אבות ללא אמהות, באמצע החופש הכמעט גדול של פסח, הייתה נראית לי תמוהה. הם מטיילים כבר עשר שנים יחד, חבורת “אבות וילדים” (שם זמני מזה עשור…), נפגשים פעם בחודש בטיול חד יומי בשבתות, ובחופשים מהלימודים מגדילים עשות בטיול רב יומי נודד הכולל לינת שטח, ג’יפים, מסלולים וכל מה שגברי בעיניהם. הילדים בחבורה נעים בין הגילאים 4-17, כשהם מתחלקים בין שני המינים באופן יחסית שווה, אבל בקרב מי שמורשה לשתות כאן בירה, לא תמצאו נשים. “אני מוכרח לציין שאנחנו עושים גם טיולים שהן מצטרפות, אבל אז אנחנו מפרגנים להן עד הסוף וזה טיול כיפי ומפנק ללא ילדים”, אומר לי בועז, בעודו אוסף את שערה הארוך של בתו הקטנה לפני הירידה במפל. אני מסתכלת על בעלי היקר, שבדיוק כמה דקות לפני כן גייס אותי למשימת סנפלינג חינוכית עם הבנות שלנו, בעודי קשורה ברתמה מטופשת, המבליטה את אזור חלציי ומפנימה שוב את המשפט: “משפחה לא בוחרים”.

חיי הם אבן, אבן הם חיי

חיי הם אבן, אבן הם חיי

כבר ארבעה ימים שאנו מטיילים, בטיולדת המסורתי שלנו, שקורה פעמיים בשנה, בסמוך לימי ההולדת של הבנות- טיול נודד, לינה באוהל, בישול בשטח, מקלחות משותפות, חול, אבק ושמש, בלי מחטב, בלי סלולרי ובלי איפור מלבד פודרת המדבר. אני גאה מאד במסורת הזו שלנו ובהיותנו משפחה מטיילת. עשר שנות הדרכת טיולי משפחות בעברי הספיקו לי, כדי להבין שאני לא הולכת להצטרף לאיזו חבורת מטיילים שקושרת סרט צבעוני לאנטנת המכונית, המהווה סמל שיוך לקבוצה. הדינמיקה הקבוצתית בטיול מתעצמת עשרות מונים ואני, כשאני מטיילת, צריכה את השקט שלי בכדי לצעוק, להתרגז ולהתעצבן בכיף ובחופשיות מבלי להרגיש חייבת לאף אחד שום דבר. מדי פעם מצטרף אלינו זוג חברים עם ילדיהם, שפורש אחרי יומיים של מיצוי חווית השטח. אנחנו נהנים מאד מחברתם, אך, לא נעים לומר, מרגישים ממש בסדר גם כשהם עוזבים. טיול בשטח מזמן המון נקודות חיכוך וסיטואציות לא שגרתיות ואחרי כל טיול כזה אני מרגישה שהמשפחה הגרעינית שלי חוזרת מגובשת וחזקה יותר לעבור את ימי השגרה הבאים בשלום. מנוחה כמעט ואין לי בטיולים האלו. מלאכת האריזה נמשכת חצי יממה וכוללת אריזת שלושת רבעי בית בתוך ארגזים ממויינים לפי נושאים: ארגז מטבח, ארגז כלי מיטה, ארגז משחקים ויצירות לילדות וכן הלאה. רכב החברה שברשותי קורס תחת הנטל, אך מפתיע אותנו כל פעם מחדש בקיבולת האדירה שלו. בטיול עצמו אני עושה מה שאני משתדלת להמנע ממנו במשך כל השנה וזה לבשל ולרקוח מטעמי מדורה וגזייה וגם, מה לעשות, לשטוף כלים. ה”חיזקי” שבי (ר’ ערך טל פרידמן בארץ נהדרת) גם הוא פורץ מדי פעם, עם הסברים על הנוף והרבצת ידיעת הארץ בבנות. מאחר ויצא שילדתי שתיים, ששייכות לדלת שעליה מצויירת אשה בשמלה או סמל נקבי כזה או אחר, גם מלאכת המקלחות והליווי לנוחיות מוטלת עלי. כשחוזרים הביתה מחכים לי עוד שלושה ימים מענגים של כביסה, תלייה, קיפול וסידור בארונות ובנוסף לכל זה, האיש שלי טרח לצייד אותנו באוהלים, שגם מאותגרת צופיות כמוני יכולה לבנות בשנייה. אז נכון, הוא גבר גבר, מקושש עצים למדורה, צולה את הבשר, סוחב הכל מהאוטו וחזרה, נוהג רב הדרך ומתנהג כמו המקגייוור שאיתו רציתי להתחתן, אבל עדיין, לרגע קט, יכולתי לדמיין את עצמי שייכת לאותה חבורה שמפרגנת לאמהות להשאר לבד בבית בלי הילדים שלושה ימים.

חמישה כוכבים

חמישה כוכבים

צווחת אושר של בתי הקטנה, הגולשת ברתמה הקטנטנה שלה במורד המפל, מחזירה אותי אל המציאות ואל החבורה המעניינת שפגשתי. בסוף המסלול אני פוגשת את “יואל הדבק” – איש הייטק חביב שמשמש המנהיג הלא רשמי של החבורה וזה שחיבר את כל הפאזל האנושי הזה יחד. הוא מספר לי שהגרעין הבסיסי של החבורה מורכב מחבר’ה מהצנחנים וזה לא מפתיע אותי בכלל, כי חיבורים כאלו שנוצרים בקרבי, חזקים יותר מסופר גלו. יחד עם זאת, החבורה מהזו מורכבת מ”כל מיני אנשים עם שריטות כאלו ואחרות”, כהגדרתם, “כל אחד ממקום אחר בארץ  בשיטת חבר מביא חבר”. טל מספר לי שיש להם עמוד פייסבוק שסגור לקבוצה בלבד, אליו הם מעלים תמונות וחוויות מהטיולים השונים ואפילו פתחו ערוץ יוטיוב משלהם לסרטונים מהטיול, שאותם, מן הסתם, הם מראים אחר כך לנשים שהשאירו מאחור. בן זוגי שואל אותם איך מתקבלות ההחלטות (או במילים אחרות, מי לובש את המכנסיים במקום בו כולם לובשים מכנסיים) וארז עונה: “לרב, כשיש התלבטות לגבי מסלול או שטח ללינה, אנחנו מכנסים את הפרלמנט ומקבלים החלטות באופן דמוקרטי. לעתים נדירות יש ויכוחים ואז לרב יואל הוא זה שמכריע, אבל בדרך כלל אנחנו זורמים אחד עם השני והחיכוכים אפסיים”. זה נדמה לי, או שהאיש שלי מסתכל עלי עכשיו במבט תוכחה?…

כולם ביחד וכל אחד לחוד

כולם ביחד וכל אחד לחוד

כשאני מספרת להם שאני הולכת לפרסם את הסיפור שלהם בבלוג שלי בסלונה, שהוא בעצם מגזין אינטרנטי המיועד לנשים, הם מחייכים במבוכה. “רק שלא יחשבו שאנחנו נגד נשים, להיפך, אנחנו אוהבים ומפרגנים לבנות הזוג שלנו ואם הן רוצות להצטרף הן מוזמנות בשמחה, רק שזה לא קורה…”. אני מנסה להרגיע את השד הפמיניסטי שבי ולדמיין איך אני משלימה את הצפייה בכל העונות של “שובר שורות” ו”פלפלים צהובים” שטרם הספיקותי, בעוד משפחתי הקטנה חורשת את הארץ בלעדיי. זה נשמע מפתה, אני מודה, אבל את החוויות הכי טובות שלי איתם הרווחתי בטיולים האלו, אז אני בוחרת לחרוק שיניים ולהוביל אותם בעלייה חזרה לאוטו.

 

 

עוד מהבלוג של לירז גרין

תצוגה מקדימה

עסק שנולד במקרה

על תלאות ותסביכי הנדל"ן שלי כתבתי פעם בפוסט הזה ומאז, כמובן, עברו עוד הרבה מים על הדשא של השכן. עברנו בדקה התשעים ליישוב חדש, לאחר שעוד עסקת נדל"ן לא יצאה לפועל. התמקמנו...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ניצולה

"pěkná" היא אמרה בקול חלש וחייכה חיוך רפה. הפירוש המילולי המדויק למילה בצ'כית הוא "נחמדה". אבל כשהיא התייחסה לנינה שלה, היא התכוונה ל"יפה". מאד מאד יפה.  "krásny", יפהפייה. כמו שהיא הייתה בגילה, כשעלתה על הטרסנפורטר הראשון...

תצוגה מקדימה

הקראש שבנה אותי

"את יודעת, עברתי על החומרים שלך ואני לא חושב שהם יכולים להתאים לנו. את כותבת יפה מאד, אבל את כותבת רוקנרול. זה פחות מתאים לסגנון שלנו. את צריכה לפנות לאמני רוק, זה הכיוון שלך" הוא אמר לי וסיים את השיחה. כביכול זו הייתה שיחת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה