הבלוג של ליאור לנגר

liorlanger

בעלת 19 שנות ניסיון בתחום השיווק והמכירות. (Novartis / NCH, Promedico, Megapharm Ltd). -מרצה. -מיקוד בניתוח וניהול משברים, מציאת פתרונות הולמים עפ"י לקוח, התאמה של סט כלים להתמודדות בעת משבר. -איתור והגדרת פתרונות מותאמים לעובדים... +עוד

בעלת 19 שנות ניסיון בתחום השיווק והמכירות. (Novartis / NCH, Promedico, Megapharm Ltd). -מרצה. -מיקוד בניתוח וניהול משברים, מציאת פתרונות הולמים עפ"י לקוח, התאמה של סט כלים להתמודדות בעת משבר. -איתור והגדרת פתרונות מותאמים לעובדים ולתהליכים בארגון והפיכתם ליעילים ואפקטיביים. -מיקוד בהשגת תוצאות. -התמקדות בלמידה, בחדשנות והגדרת הערך המוסף של עובדי הארגון. -בניה וניתוח של מפת SWOT אישי למיצוב ומיתוג התפקיד הניהולי. -יעוץ והנחייה לקביעת תכנית אסטרטגית ותמהיל השיווק. -יצירת ממשק בין העובדים לערכי הליבה של הארגון. -הנחיית מנהלים לאבחון וגיוס אנשי שיווק ומכירות. -הדרכה וליווי לצוותי שיווק ומכירות.

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מספטמבר 2013

לכל האהובות: לאימי, ליולה דודתי, בנות משפחתי הקרובות וחברותיי היקרות.

אפריל 2013. את מרבית הפרקים שכתבתי עד כה, הקדשתי לעצמי, לחוויות, למשמעויות ולמטען שאני נושאת ואשא במהלך המירוץ ולאחריו. מירוץ מהיר ללא הפסקות רענון קצרות או ממושכות. ולמה? כי ההפסקות עלולות לגרור אותי למקום שאני מוותרת על קיומו, מקום בו אני לא רוצה להיתקע – אתנחתא. אין זה הזמן. חייבת לסיים את המשימות שהצבתי לעצמי ולהשלים עם העובדה שהפסקה, זוהי פריבילגיה מהודרת שאני עומדת לוותר עליה בחודשים הקרובים (מתוך בחירה ומחוייבות לבריאותי). מתפקדת ברצף, משתדלת להזין עצמי בפעולות מקדמות ומזרזות כך, שבבחינת הרווח הסופי אדע, שנגע הסרטן סולק מתוכי לתמיד וחוזרת לבריאות מלאה ולפעילות היומיום שלי בתחומים השונים.

אני בוחרת לעשות כעת הפסקה מלספר על עצמי, על התהליך הרפואי – טיפולי ולספר על הכוחות שמתניעים אותי, שמעוררים בי תעצומות נפש, בנות משפחתי וחברותיי היקרות. קשובות, נוכחות אופטימיות ומסורות. כולן מכירות אותי היטב ויודעות שחשובה לי כנות ויושרה.

יקירותיי, בכל יום אני משתאה ומוקירה מחדש את העובדה, שלמרות עיסוקיי היומיום, הבית והעבודה, אני מרגישה שאני מופיעה (כמעט) בראש סדר העדיפויות שלכן. בכל יום שיחות טלפון, תגובות בתיבת המייל, הודעות SMS, ו/או ביקור קצר/ארוך ובכל שעה כאשר מזדמן. נוכחות – מתמיד.

את הבשורה שאובחנתי חולה בסרטן שד, תרגמתי כחוויה מרסקת, עם זאת, המכוננת של חיי. ניפצתי את מיתוס האישיות העצמאית, העוצמתית, המעודדת והמובילה. כמעט כל פעולה יומית ופרטית שלי, הפכה ל”פעולה זוגית”. העצמאות שלי, לה אני נאמנה ללא עוררין, נלקחה ממני, אמנם לזמן קצוב, אך מאוד משמעותי. יש לי כעת שותפות – מלוות.

אני בוחרת שלא לספר על כל אחת ואחת באופן אישי. אני גם מקווה, שאף לא אחת מכן תיפגע. ישנם מקומות שהשתיקה יפה להן מפאת הפרטיות וההדדיות שנצרנו לאורך שנותינו המשותפות. מלל שופע (יש לי כל כך הרבה מה לומר) על כל אחת ואחת מכן לא יתאר את המסר שאני מכוונת אליו. מעדיפה לחייך ובוחרת ליצור אחווה כוללת ביינכן. אני לא חושבת שאתן מרגישות וחוות את מה שאני חווה ואולי, בעצם כן (בעלות הניסיון שחלו בעבר), אני מוצאת שבלי לתאם או לתכנן איתכן, אתן מצליחות להשלים את הפאזל היומי שלי, כל אחת בדרכה ובכך מאפשרות לי לסגור פערים ולהתקדם. החווייה עם כל אחת מכן שונה, התוצאות מעוררות תעצומות נפש ומאפשרת לי לשבת כעת ולכתוב. למרות ההצהרה הגורפת, ארגיש שאחטא לעצמי אם לא אקדיש את השורות הבאות לאימי. ההלם והזעזוע היכו מטבע הדברים, ראשונה באמא היקרה שלי שתחייה ותיבדל לחיים ארוכים. המחיר הנפשי, הקיומי והבריאותי שגובה ממנה הסיפור שלי, כבד מאוד. כבד מידיי. המבחן הזה קשה לגילה ולרגשות שלה. אני מוצאת שבאופן יחסי, היא מתמודדת יפה מאוד. כמעט בת 82, טלטלתי את עולמה, הפרתי את השגרה ושיווי המשקל היומי שלה. לא בחרתי להיות חולה. לא חלמתי שאהיה חולה. חלמתי שבגיל 49 אלווה אותה ביומיום שלה ואמשיך כתמיד, להיות עבורה ולהעניק לה כמה שיותר שלווה. ניפצתי הכל. הבת התומכת והמלווה, הפכה להיות, שבר כלי. הסרטן, הטיפולים הנלווים בעתיד הקרוב, מרחיקים אותי מהמסירות אליה (עם רגשות אי אפשר להתווכח), מהחובות והזכויות היומיומיים שלי, ומותירים אותה, אבודה משהו, תמהה. ככלל, לאמא אין גיל. אמא היא אמא בכל רגע נתון. היומיום החדש והלא מוכר שלי, הפך להיות גם היומיום שלה. היא מתמודדת בחוזקה ומחזקת. מחבקת לאין קץ, אוהבת. אני מלאת הערכה. היא בהחלט ראוייה לה.

בנות משפחתי האהובות, אמא, עמליה, יולה, תמי, דפנה ואסתר, גיסתי החדשה ועל כולכן, חברותיי הקרובות והיקרות: נכפה עליכן להעשיר את שפת המציאות היומית בלקסיקון של מילים חולניות וצורמות. הלקסיקון הזה, יצר את האחווה המחבקת אותה אני מתארת וזימן לי חווייה מרתקת על אף שהיא מפוקפקת. הרווחתי הכל ביושר.                                                           

“אדם צריך הרבה מזל , מה יש פה לדבר”.

את הכותרת לפרק הזה, קבעתי בהשראתה של יולה, הדודה הנפלאה שלי. ישבנו לפגישת בוקר מחממת בסלון שלי. היא בת  82 וקצת. מעוררת השראה אינסופית. היא ואמא שלי,  גיסות. לדודה שלי יש כמה משפטי פנינה מאפיינים ומפוארים שנחרטים היטב ובכל פעם שהיא אומרת אותם ואני מתמוגגת. בפגישה הזאת, פרט לעובדה ששוב התמוגגתי, אמרתי לה, שאני חייבת לכתוב את המשפט שהרגע אמרה ורצתי להביא את המחברת שלי כדי שלא אפספס מילה ולא אחטא לדיוק. השארתי עותק נאמן  למקור וככה אמרה: “אדם צריך הרבה מזל , מה יש פה לדבר”. לי יש מזל.

בקריאה נוספת של הפרק הזה, אני בטוחה שכמוני, תמצאו שהיא כל כך צודקת ומוכיחה את העובדה, שמזקנות השבט מומלץ (וכדאי) ללמוד, שמשפחה נאמנה מעוררת עוצמה והתרגשות, וחברות טובות באמת, הן הרווח בחיים . מזלי, שיש לי אותה ואתכן.

שלכם,

ליאור I פיתוח מצוינות בניהול

עוד מהבלוג של ליאור לנגר

תצוגה מקדימה

2013 – שנה שכמותה

שנת אלפיים ושלוש עשרה פרצה בסערה, כמעט כמו החורף הסוער שפקד אותנו בדצמבר האחרון. ללא הכנה או התרעה מוקדמת, התבשרתי בתחילתה שחליתי בסרטן השד. שנת אלפיים ושלוש עשרה העשירה את יכולות ההתמודדות שלי, עיצבה את אופן התגובה שלי...

תצוגה מקדימה

הכימו מאחוריי – המציאות פורצת דרך...

נובמבר 2013. אני פונה שישה חודשים לאחור ומסכמת פרק שללא ספק תלוש מן המציאות שתיכננתי לעצמי. משכבר תבעו עבורי את הביטוי חולה אונקולוגית, חיבור פשוט של סך הנתונים הגדיר נוסחה הגיונית שחיברה בין המשתנים ומכאן, נרקח עבורי...

תצוגה מקדימה

אני מחייכת אני כבר כותבת

מרץ 2013. אני כבר נמצאת בתוך התהליך המכונן והמשמעותי של חיי, בנייה וארגון של שגרה חדשה. לומדת, משתדלת להבין ולהפנים שהתהליך המטלטל שאני מדברת עליו, לרעש האדמה הזה - יש שם. כמו שלכל רעש אדמה שהופך סדרים ומחרב עולמות, מעניקים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה