הבלוג של ליאור לנגר

liorlanger

בעלת 19 שנות ניסיון בתחום השיווק והמכירות. (Novartis / NCH, Promedico, Megapharm Ltd). -מרצה. -מיקוד בניתוח וניהול משברים, מציאת פתרונות הולמים עפ"י לקוח, התאמה של סט כלים להתמודדות בעת משבר. -איתור והגדרת פתרונות מותאמים לעובדים... +עוד

בעלת 19 שנות ניסיון בתחום השיווק והמכירות. (Novartis / NCH, Promedico, Megapharm Ltd). -מרצה. -מיקוד בניתוח וניהול משברים, מציאת פתרונות הולמים עפ"י לקוח, התאמה של סט כלים להתמודדות בעת משבר. -איתור והגדרת פתרונות מותאמים לעובדים ולתהליכים בארגון והפיכתם ליעילים ואפקטיביים. -מיקוד בהשגת תוצאות. -התמקדות בלמידה, בחדשנות והגדרת הערך המוסף של עובדי הארגון. -בניה וניתוח של מפת SWOT אישי למיצוב ומיתוג התפקיד הניהולי. -יעוץ והנחייה לקביעת תכנית אסטרטגית ותמהיל השיווק. -יצירת ממשק בין העובדים לערכי הליבה של הארגון. -הנחיית מנהלים לאבחון וגיוס אנשי שיווק ומכירות. -הדרכה וליווי לצוותי שיווק ומכירות.

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מספטמבר 2013

מרץ 2013. אני מוצאת עצמי כמעט מתנצלת לנוכח שורת הפתיחה. אני מוצאת עצמי במערומי הכנות לנוכח המציאות שהצליחה לשטות בי ולצרף אותי בחטף למעגל חולות סרטן השד. כעת נותר לי להיות בוטה ובועטת ללא סייג. מחוייבת להשלמה. לאחר דקות ארוכות של מחשבה והתלבטות למדתי, שכותרת “רכה” ועקיפה תחטא לכנות ולמציאות אליהם אני נאמנה, ומסר ישיר ומרתיע, יזמן סקרנות לקריאה.

ביום שלישי, 27/02/13, בשעה 15:00, נפגשתי עם דר’ מיה כהן במשרדה שבבית חולים בלינסון לקבלת התוצאות לבדיקות ומעקב שביצעתי. הבדיקות הן שגרה יזומה שלי שאני מבצעת בכל שנה (ממוגרפיה וסונר שד) והמעקב נדרש להשלמת התמונה הכוללת שהתקבלה. גם הפעם, כמו בכל שנה, המתנתי לשיחה קצרה ותמימה. לאחר פטפוטי הקדמה ו small talk-,  נדמה היה לי ששמעתי את מיה אומרת משפט שנשמע כמו, “אילו הן מילות נחמה” וכך, ומסיבה שעדיין איננה ברורה – “אשר  יגורתי, בא  לי”. יכולת ההבנה הפשוטה נאטמה לנוכח ההד שנפרש מעל ראשי ורק בפעם השנייה, כשחזרה על דבריה הבנתי, שזאת ההודעה שחרצה את דיני וקבעה עבורי מציאות הרת גורל חסרת חמלה, הודעה שימים ארוכים אשב ואעבד את תוכנה.

דר’ מיה כהן, מנהלת את אגף הדימות בבית חולים בלינסון. מיה, (בגלל קשרי הידידות והקירבה שלנו, אני פונה אליה בשמה הפרטי), היא הרופאה שבנוסף לאבחנה, ביצעה בי את סדרת הביופסיות והיא האחת, שנגזר עליה לבשר לי את הבשורה המרה. זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי, שנגעו בי המושגים האפלים ומעוררי הפלצות והפחד, “נמצאו אצלך תאים ממאירים”, “קיים חשד וודאי לסרטן השד”. אטימות יחשב כביטוי רייקני לנוכח הקיפאון והניתוק המוחלט שאחזו בי באותם רגעים. דקות ארוכות, שעה ארוכה, בהם מיה חזרה על דבריה, פעם אחר פעם בסובלנות רבה ואני משום מה, לא הצלחתי לשמוע ולהבין מילה, ואף לא לחבר מילה אל מילה לכדי משפט הגיוני. על אף ההיכרות היסודית שלי עם המונחים המקצועיים ועל אף הניסיון שצברתי במהלך השנים, הרגשתי שאיבדתי את היכולת הבסיסית להבנת התכנים ומכאן, שהדרך שבחרתי להתמודדות הייתה לומר לעצמי, “היא לא מדברת עליי, הסיפור לא שלי”. בתוך הבכי האינסופי הצלחתי להבחין שגם עבור מיה, השיחה הייתה קשה ומכבידה, משום היותה אישיות כל כך רגישה לצד היותה רופאה דגולה. לפגישה הלכה איתי חברתי הטובה ברכה, התומכת ללא שיפוטיות והמאוד אמיצה. ולמה אמיצה? כי היא ישבה לצידי משך כל השעה, סובלנית ושקולה, תפסה במקומי ומיד פיקוד על השיחה. האחריות שלקחה על עצמה, עדיין מעוררת בי התפעלות והערכה רבה. היא חוותה את התהליך וידעה שמכאן והלאה שיחה זו עומדת לשנות את עתידי. בתפקוד כמעט רובוטי, מונחה שפה לקונית, היא חידדה, “מה שחשוב כעת הוא להתחיל להוציא לפועל את ההנחיות של מיה ולהכין אותך לקראת השלבים הבאים”.  אני לא זוכרת את היותי לוקחת חלק פעיל בשיחה. ברכה כתבה את ההנחיות הראשונות של מיה במחברת העור האדומה שלי ואני, כל העת שיננתי את המשפט הראשון והנצחי: “נמצאו אצלך תאים ממאירים”. מצידי, בתום הדברים אפשר היה לסגור את הפגישה ולומר, “תודה על העדכון, אהיה בקשר בהמשך” ולחזור אל שיגרת החיים. נטולת כוחות ומרוקנת מיכולת תגובה בסיסית, הדברים הראשונים והחשובים שעלו בראשי, היו, איך ומתי אספר לאמא שלי, מה אעשה עם אחותי ואחי, הדרמה שתהיה עם תמי בת דודתי ומשפחתה ומתי אספר לקרוביי היקרים. עודי מנסה לתכנן ולחשב מהלכים ראשונים, מיה וברכה פנו אליי והצהירו בבוטות חד משמעית: “מהיום והלאה את בראש הרשימה, את היחידה החשובה, את המעניינת היחידה ואת עושה את מה שנכון לך ובקצב שלך. כל השאר, בטל בשישים”. משפט זר ומוזר.לא הבנתי איך אצא מבית החולים ואתחיל להתמודד עם שפיות חדשה. לא נותרה ולא הותירו לי כל ברירה…

שלכם,

ליאור

עוד מהבלוג של ליאור לנגר

תצוגה מקדימה

2013 – שנה שכמותה

שנת אלפיים ושלוש עשרה פרצה בסערה, כמעט כמו החורף הסוער שפקד אותנו בדצמבר האחרון. ללא הכנה או התרעה מוקדמת, התבשרתי בתחילתה שחליתי בסרטן השד. שנת אלפיים ושלוש עשרה העשירה את יכולות ההתמודדות שלי, עיצבה את אופן התגובה שלי...

תצוגה מקדימה

הכימו מאחוריי – המציאות פורצת דרך...

נובמבר 2013. אני פונה שישה חודשים לאחור ומסכמת פרק שללא ספק תלוש מן המציאות שתיכננתי לעצמי. משכבר תבעו עבורי את הביטוי חולה אונקולוגית, חיבור פשוט של סך הנתונים הגדיר נוסחה הגיונית שחיברה בין המשתנים ומכאן, נרקח עבורי...

תצוגה מקדימה

אני מחייכת אני כבר כותבת

מרץ 2013. אני כבר נמצאת בתוך התהליך המכונן והמשמעותי של חיי, בנייה וארגון של שגרה חדשה. לומדת, משתדלת להבין ולהפנים שהתהליך המטלטל שאני מדברת עליו, לרעש האדמה הזה - יש שם. כמו שלכל רעש אדמה שהופך סדרים ומחרב עולמות, מעניקים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה