הבלוג של ליאור אפרים

ליאור אפרים – אימון אישי משנה חיים

אני מכירה את הספקות שמלווים אותך ביום והולכים אִתך לישון בלילה, אני מכירה את חוסר הביטחון שמכרסם, את המקום בו את עומדת במקום, גם את החלום שחלמת עליו תמיד ולא העזת להגשים. אני מכירה גם את הצד השני – ראיתי אותו קורם עור... +עוד

אני מכירה את הספקות שמלווים אותך ביום והולכים אִתך לישון בלילה, אני מכירה את חוסר הביטחון שמכרסם, את המקום בו את עומדת במקום, גם את החלום שחלמת עליו תמיד ולא העזת להגשים. אני מכירה גם את הצד השני – ראיתי אותו קורם עור וגידים באלפי שעות אימון אישי של המאומנות שעברו איתי תהליך. אני יודעת שיש בך יותר מן הנראה לעין, הרבה יותר מן הנגלה. אני יודעת שהשינוי הוא בר השגה, וההגשמה קרובה הרבה יותר ממה שאת חושבת, וכמה שאת יפה כשאת מגשימה! אני מזמינה אותך למסע אל תוך עצמך. אשמח לתת לך כלים וללוות גם אותך במסע האישי שלך לעבר המציאות החדשה שמגיעה לך. www.lior-e.co.il

עדכונים:

פוסטים: 9

עוקבים: 3

החל מאוגוסט 2017

חלום מפתיע העיר שוב את הגעגועים העזים לסבתא שלי, נונה רשל, שהיית מלאכית אהובה ואוהבת, ששמרה עליי עוד בחייה, וראתה כבר בילדותי את מה שנועדתי להיות

22/07/2018

“התבלין הסודי שלנו זה אהבה”
ככה שיתפה אותנו אתמול אריאלה ורטהיימר, במפגש נוסף ומשובח של פרוייקט “משפחה אמיתית”, כשהיא נשאלה על הביחד של המשפחה שלה. המשפט הזה נצרב לי בתודעה והסתובבתי איתו לאורך כל הערב עד שהלכתי לישון, ולא בכדי.
סבתא שלי, נונה רשל ז”ל, הייתה תמיד אומרת לי – “לא משנה מה את עושה, תמיד תדאגי להוסיף לזה אהבה ואת כבר תיראי איך יוצא לך מעולה” הלכתי לישון עם חיוך של געגוע.

“נשות משפחת ורטהיימר מתובלות בתבלין האהבה – צילמה באהבה וכישרון גלית סבג

וככה פתאום, אחרי שנים שלא, בלילה הזה היא הגיעה אליי, נונה רשל.

סבתא רחל שלי, האהבה הגדולה שלי, הרגישה שחשבתי עליה כל אתמול, ובאה בחלום לומר לי את אהבתה אליי. כמו אז בילדותי, הרגישות שלה תמיד הובילה אותה לדעת מה אני צריכה ממנה. לרוב זה היה חיבוק או מילה חמה. היא תמיד הייתה שם עבורי.
“כל ילדה זקוקה לאישה אחת שתאמין בה” ואני תמיד מוסיפה –”אישה אחת שבאמת תראה אותה”. סבתא רחל, או כמו שקראנו לה, נונה רשל, הייתה האישה הזאת בחיים שלי. מהיום שהגעתי לעולם הזה ועד לנשימתה האחרונה, נונה רשל הייתה האישה שראתה אותי בדיוק כמו שנועדתי להיות.

“נונה רשל – כפרא עליה”

לנונה ולי הייתה אהבה אחרת מכל הנכדים והנכדות האחרות שלה. אני הייתי הנכדה היחידה שהייתה מגיעה אליה קבוע פעם בשבוע (ובמקרים מיוחדים פעמיים בשבוע), להיות איתה ולעזור לה בסידור ובניקיון הבית. אולי במציאות של היום, שכולן נסיכות ונסיכים, זה נשמע הזוי, אבל אז בילדותי זה היה היום האהוב עליי בכל השבוע ולא סתם – אלה היו שעות של אהבה טהורה.

ברגע שהייתי מגיעה לגינה של נונה רשל הייתי בודקת מה קורה בעץ התאנה ואם הייתי קולטת תאנה בשלה, הייתי עושה הכל להגיע אליה. היא הייתה שומעת את המאבק להגיע לתאנים, פותחת את דלת הבית, ואומרת לי משפט קבוע בשלוש שפות: טוניסאית, צרפתית ועברית, שהתחברו בפיה כמילים בתוך שיר: “בינתי, הגעת, עזיזת אלבי את” – בת שלי, הגעת, אהבת ליבי את. היא הייתה פותחת את ידיה ואני, שכבר אז הייתי גבוהה ממנה, הייתי מתכופפת וצוללת לתוך זרועותיה ומתעטפת בחום אהבתה.

fig-3527881_1280_Easy-Resize.com

היינו נכנסות הביתה, לעיתים עם שלל התאנים ולעיתים עם רגליים מלאות שריטות וידיים ריקות, מתיישבות בשולחן המטבח, עליו היו כבר מוכנים התה והעוגיות, עטופות בריחות הקוסקוס שהיה בשלבי הכנה מתקדמים, וכולם היו מערבבים לי את הבטן ואת הלב. מה לא נאמר על הקוסקוס של נונה רשל: מי שלא טעם את טעמו לא טעם קוסקוס מעולם. זהו טעם שמכיל אהבה, געגוע, עצבות, שמחה, כאב ושייכות שהיו זרועים בליבה לאורך שנות חייה. ידיה המבורכות בהם היו מתבלות את ענני הקוסקוס שהיא הכינה. מאז הפעם האחרונה שזכיתי לאכול את הקוסקוס שלה, לא מצאתי דבר שדומה לטעם המופלא שלו.

“לצערי אין לנו תמונות של הקוסקוס של נונה רשל, הקוסקוס המצולם הוא פרי ידיה של אימי מרסליקה שתיבדל לחיים טובים וארוכים, שגם הוא סיפור אהבה אחד גדול.”

אחרי התה והעוגיות, היינו מתחילות בסדר וניקיון. עשינו את זה יחד, אני צמודה אליה, להנחיות ולהסברים שלה, לנשימה שלה ולידיים הענוגות שלה שהיו מלטפות ומחבקות אותי, סתם כי בא לה. היינו שעות ביחד ובכל רגע היא הקפידה להפריח לכיווני מילות אהבה ושמחה, בהם קראה לי “הבת שלה”. אז לא הבנתי עד כמה היא צדקה. נונה רשל תמיד התייחסה אליי כבת ולא כנכדה, ובמבט לאחור זה כל כך נכון – היא זאת שיצרה את מי שאני היום. עוד כשהייתי ילדה חסרת ביטחון, היא זאת שהייתה אומרת לי, פעם אחר פעם, כמה שאני טובה, כמה שהלב שלי טוב, כמה אור אני מכניסה לחיים שלה ולעולם כולו וכמה טוב אני הולכת להביא לעולם כולו.

הלילה בחלום נונה רשל באה אליי, בדיוק כמו פה בתמונה. היא שכבה לה בסלון ואני התכרבלתי בתוכה, ואז היא אמרה לי בטוניסאית מעורבבת בעברית עם תיבול צרפתית – “לכולם יש לב טוב, אחסן מן אלבק נון” – לכולם יש לב טוב אבל טוב יותר משלך אין. היא הזיזה לי את השיער, הסתכלה לי בעיניים והוסיפה “לכולם יש אהבה בלב, אהבה טהורה כמו שבלב שלך לא קיים” ועוד משפטי אהבה שאותם היא הייתה אומרת לי בימים בהם היינו יחד שעות על גבי שעות, רק היא ואני, אני והיא.
היא דיברה אליי, תוך שהיא מחבקת אותי עם זרועותיה ומנשקת את הראש שלי שהרגיש את חום נשימותיה, היא שרה לי שיר בצרפתית שלא הבנתי, אבל הרגשתי אהבה.

“נונה רשל, בימים בהם היא גרה איתנו בבית – הלוואי והיינו מצלמות אותה יותר.”

בעוד היא ערסלה אותי, בכיתי בזרועותיה, כאילו כבר ידעתי שתיכף ארגיש בחסרונה. היא ניחמה אותי, מחבקת, מנשקת ואומרת “מזיאנה בינתי ומזיאן אלביק אל כביר” – את הבת היפה שלי והלב הגדול שלך גם הוא יפה. היא מילאה במילים שלה את הלב והנשמה שלי, באותה מומחיות כמו שהיא הייתה ממלאת את עטיפות תפוח האדמה בקציצות הקוסקוס, בשפע של טוב ואהבה.

אחרי זמן מה היא ביקשה שאפסיק לבכות ושאביא לה לשתות “אעטיני שריבה בינתי” – תני לי מים בת שלי. ואני קמה ממנה, מנשקת את כפות ידיה שמנגבות לי את הדמעות והולכת להביא לה מים. כשחזרתי עם הכוס לסלון היא כבר איננה. נפלתי יחד עם הכוס שהתרסקה על הרצפה ובכיתי שוב את נשמתי על שהלכה ממני.

ואז התעוררתי תוך כדי בכי. הכרית והפנים שלי היו רטובים מדמעות ששעות אחר כך עוד המשיכו לזלוג. כל מה שיכולתי לעשות בשביל להחזיר לה על האהבה, שהצמיחה כבר אז את האישה שאני היום, הוא לכתוב ולספר עליה ועל הלב האדיר והטהור שפעם בה. לספר על רגעים של אהבה וגעגוע.

“נונה רשל ונונו ציון – מסע חיים משותף חוצה יבשות ומעורר השראה לצמיחה ממשברים ומכאובים. חדות ההבחנה יבחינו מהיכן נובעת אהבתי לנעליים :-)”

תודה לך סבתא-נונה רשל שלי, הענקת לי שוב אהבה שאין כמותה.
בזכותך היום אני כבר יודעת את הלב שלי, את האור שלי.
היום אני היא הילדה שראית בעינייך.
תנוחי בשלום ובאהבה.

ועד הפעם הבאה,
מוזמנות באהבה
לאתר שלי ליאור אפרים – לחצי כאן
לדף העסקי שלי ליאור אפרים בפייסבוק -לחצי כאן
לפרופיל שלי ליאור אפרים בפייסבוק – לחצי כאן

עוד מהבלוג של ליאור אפרים

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

כל מה שיש בך - זו את.

לפני 6 חודשים, היא נכנסה לחדר האימון והתיישבה מולי. פנים נפולות, מחזיקה בכוח את הכאב שהיא מרגישה, נראה לי שהיא פחדה שאם היא תשחרר טיפה, הכל יתפרץ החוצה ויטביע את שתינו. "כבר 32 שנים, שכל מה שאני עושה לא מצליח לי, אני מרגישה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה