הבלוג של liora haim

liorahaim

עדכונים:

פוסטים: 8

החל ממאי 2019

כמעט בת 45, אימא ל–4 מקסימים בהחלט, נשואה לאיש שהוא עמוד השדרה שלי. מסיימת קריירה של 25 שנות שירות בצה”ל בתפקידי פיקוד מורכבים שעיצבו את מי שאני היום בהרבה היבטים. ויחד עם זאת, שאבו אותי עמוק לתוך ארגון סגור בסוג של בועה שמנותקת לגמרי מחיי האזרחות בהרבה מובנים

30/10/2019

זהו, הגיע היום שבו הורדתי את המדים ויצאתי לאזרחות.

1/1/2019 בוקר טוב – הלם, חשש, פחד, שמחה, התרגשות לגמרי רגשות מעורבים.
זוכרת את הבוקר הזה שאני קמה בבוקר בעצם לכלום, הנייד לא מצלצל, אף אחד לא מחכה לי, אין לי לו”ז, מה עושים עכשיו ?
מי אני בעולם הזה? מי אני עכשיו ? בלי דרגות, בלי טייטל, בלי תפקיד מוגדר, בלי הגנות.

יום אחרון על מדים (אוסף פרטי)

WhatsApp Image 2019-10-29 at 19.41.19

התהליך הזה של לצלול לתוך עצמי, לדעת ולהכיר מי אני?, לעשות בחירות שטוב לי איתן, לשים את עצמי על המפה התחיל לפני כ 10 שנים.
תהליך ארוך, עמוק, משמעותי שעברתי עם עצמי. התהליך הזה אפשר לי הכרות עם עצמי והשלמה עם כל הפגמים שלי, וברוך השם לא חסרים לי פגמים.
כשלמדתי להכיר את כל הפגמים שלי, להתמודד אתם ולחיות אתם בשלום אף אחד כבר לא יכול להשתמש בהם נגדי.
למדתי לסמוך על עצמי, לא לפחד, לעמוד על שלי ולתת לעולם את מה שיש לי לתת, השירות הצבאי זימן לי הכרות מעמיקה עם החזקות והחולשות שלי.
ניצלתי כל הזדמנות להשתמש בכישורים וביכולות שלי, טיפלתי בכל חייל/ת שהגיעו אלי כאילו היו ילדיי שלי.
זה עשה לי טוב. קיבלתי המון בחזרה, בכל נתינה כזו למדתי על עצמי עוד קצת ועוד קצת, זה חיבר אותי לעצמי.
לפני 10 שנים אחותי הצעירה חלתה.
6 בבוקר אבא שלי על הקו בוכה, הלם נוראי, זוכרת את הנשמה שלי נשברת באותו בוקר, ראיתי שחור, הרגשתי כאילו השמיים נפלו עלי.
אירוע מכונן בחיי, לא אשכח את הבוקר הזה לעולם.
גם מאירוע הזה למדתי המון על עצמי, הסיטואציה שאבה אותי לניהול כולל של האירוע שנמשך כמעט שנה, הייתי שם בתפקיד של להחזיק את כולם עם “ראש מעל המים”, לעודד, לחזק, להבטיח שהכול יעבור.
במקביל, הייתי גם אימא במשרה מלאה ל – 4 קטנטנים, מפקדת מוקד מבצעי עם קרוב ל 160 חיילים/ות תחת פיקודי הישיר.
עברתי לאוטומט ופשוט תפקדתי, לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת לצאת מעצמי ולנהל את המערכה הזו. גם מזה למדתי על עצמי, היכולת להתנתק מהסיטואציה ולתפקד כי צריך, זה משהו חדש שלמדתי על עצמי.
“הורדתי מסך” והתנתקתי, לא הייתה לי ברירה, אחרת הייתי מתפרקת.
רצף החיים והאירועים הביאו אותי לאכילה רגשית מטורפת, אחרי הלידה של עלמה שקלתי 104 ק”ג.
מידה 50 במכנסיים
וטונה של מרמור וכעס – ממש שור זועם.

אלבום פרטי

אלבום פרטי

עצרתי
החלטתי לחזור לעצמי בימים שהכרתי את חגי עם 55 ק”ג, עם חיוך ענק על הפנים ותחושת קלילות נפלאה.
סיכמתי עם עצמי שאני מצמצמת את משרת האמהות שלי ל 23 שעות ביממה.
יצאתי להליכה של שעה כל יום, הצבתי עובדה בלי להסס, הייתי החלטית ופשוט יצאתי מהבית.
האמת, כנגד כל הסיכויים.
עמוד השדרה שלי/בעלי היקר תמיד פרגן לי על כל החלטה, הוא היה מגיע מעבודה לוקח את עלמה בת החודש יחד עם עוד שלושה קטנים ומאפשר לי לצאת.
ראיתי את כולם רצים בטיילת, ההליכה הייתה לי קשה, אבל רציתי גם אני לרוץ.
הקנאה עלתה לי לראש, לא היה קשר בין מצבי הפיזי והמשקל שלי לבין ההחלטה שלי שאני מתחילה לרוץ.
היה קשר הדוק יותר לרעידת אדמה בשעה שאני רצה.
החלטתי. הכל בראש, זה קרה.
כי התעקשתי, כי האמנתי ומאוד רציתי שינוי, רציתי להיות אחרת, רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה.
בעיקר רציתי להשיל מעלי את כל המועקה הזו, את כל הכעס ולחזור לעצמי.
עם המשקל ירדה לה גם המועקה, התחלתי להסתכל במראה, לאט לאט הכרתי את עצמי בחזרה.
קניתי משקפיים ורודים והתחלתי להסתכל על העולם בחמלה, בלי שיפוט, בלי אגו עם נתינה שבאה ממקום נקי יותר, של לתת ללא תמורה, לתת מתוך כוונה מלאה ולא מתוך רצון שיראו את הנתינה.
בתהליך הזה הייתה לי מנטורית צמודה,
גיסתי הדר ז”ל שכל יום בשיחת הבוקר שלנו הייתי מבינה מחדש שהכול אפשרי, שגם כשאתה מרותק לכיסא גלגלים עם כאבי תופת כל היום אתה יכול להיות שמח.
יכול לחלום, יכול לחייך לעולם ולראות רק מה שטוב, רק את האור ופחות את החושך.
היא למדה אותי לעבור מאשמה לאחריות מלאה על חיי, לפני 5 שנים היא עזבה אותי, שוב נשמתי נשברה.
הפרידה ממנה הייתה עבורי טראומתית מאוד, הבטחתי לה שהיא לא תמות, שאני אשמור עליה, היא פחדה מהמוות.
ואני לא הצלחתי לעמוד בהתחייבות שלי.
הדר השאירה אותי אדם אחר, השאירה אותי חזקה, נחושה וחיובית.
לפני 10 חודשים פרשתי מצה”ל, 25 שנים בבועה
הסתכלתי לעצמי במראה ושאלתי: “מה עכשיו ?”
מי את בעולם?, מה את רוצה להיות?
אופציות התעסוקה בתחום בו עסקתי, המוכר והידוע ב”אזור הנוחות” היו רבות, ועם המון כסף.

יצאתי לדרך חדשה, חרתי בעצמי, הקשבתי לעצמי זה הסיפור שלי. צילום: אורטל אקרמן

יצאתי לדרך חדשה, חרתי בעצמי, הקשבתי לעצמי זה הסיפור שלי. צילום: אורטל אקרמן

ואז, הגיע הרגע שלקחתי את כל התובנות של כל השנים האחרונות ופשוט החלטתי להקשיב לנשמה שלי, לעצמי!
החלטתי שאני רוצה לתת מהידע והניסיון של זה בער בי, חלמתי את זה, זה מרפא ומאחה לי את הנשמה.
יצאתי לדרך, היא לא הייתה לי קלה, לא הכרתי את המציאות האזרחית, הייתי בקיבעון מחשבתי.
היו לי ימים לא פשוטים, שאלתי את עצמי המון שאלות, בחרתי לא לוותר.
במהלך השנה הזו למדתי המון, עברתי מקורס לקורס וריפדתי את הידע שלי במחקרים שרק חיזקו אותי.
פתאום הצלחתי לשחרר את הקיבעון שהיה נטוע בי כל השנים ואפשרתי ליצירתיות שבי לפרוץ החוצה .
התחלתי לכתוב, בעזרתה של האחת והיחידה Yonit Tzuk.
הכרתי המון אנשים במעלה הדרך, העולם חייך אלי, קיבל אותי בחיוך ענק עם המון אהבה.❤️.
למדתי ליהנות, להיות ברגע, להסתכל על האור ולהפיץ אור.
סיימתי 2 תכניות מדהימות ומעצימות של נשים מנהיגות במעגלי חיים בשגרירות האמריקאית בישראל.
התחלתי בשעה טובה את #דיגיטליות_בעסקים מחזור 9.
היום התבשרתי לשמחתי הגדולה שהתקבלתי לתכנית מנטוריות לנשים. עוד סלע ענק שאני עוברת בדרך ליעד.
אני מאושרת וזוהרת
כל אחת יכולה!
תחייכי לעולם ותקבלי סמיילי ענק בחזרה
החיים שלנו בידיים שלנו
יש לנו אחריות כוללת לאושר שלנו ולהסתכלות שלנו על החיים שלנו
אהבה.

עוד מהבלוג של liora haim

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 7 months
תצוגה מקדימה

אישי - מי אני ?

1/1/2019, פעם ראשונה אחרי 44 שנים הסתכלתי במראה בלבן של העין ושאלתי את עצמי ...

תגובות

פורסם לפני 3 weeks
תצוגה מקדימה

העסק שלי נולד מהזיכרון הזה - "לילי שמנטוזה"

לילי שמנטוזה זה מה שסיפרו לי עצמי כשהייתי ילדה, הייתי ילדה שמנה ושם החיבה שלי היה לילי (ליאורה). זוכרת את עצמי רק בת 9, הייתה לי תינוקת, אחותי הקטנה. הייתי ילדה שאמא שלי בלי לומר נתנה לי אחריות מלאה לנהל את הבית, היא לא...

תגובות

פורסם לפני 6 ימים

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה