הבלוג של לימור גרוס-קלינגר

2BaMAM

אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות... +עוד

אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!

עדכונים:

פוסטים: 228

החל מדצמבר 2013

40 זה ה30 החדש

אז בשבוע שעבר  מלאו לי 39  והתחלתי רשמית את שנתי ה-40 בעולמנו המשוגע אך משגע.
מאז ומעולם אהבתי חגיגות ומסיבות,כל סיבה היא סיבה טובה למסיבה.
אבל חגיגות יום הולדת – רק אצל אחרים!

תמיד טרחתי סביב ימי ההולדת של בני משפחה וחברים ובהמשך של בעלי והילדים
אך כשמגיע יום ההולדת שלי זה דווקא מכניס אותי קצת לדיכאון.
מי בכלל המציא את שעון העצר המטופש הזה ?
זה שגורם לנו בכל שנה מחדש ,להזכר שזמננו כאן הוא בכלל קצוב.

בתור בת לאמא שילדה אותי כבר בגיל 21, גיל 30 ומעלה נראה לי ממש זקן.
זוכרת שאמי הרתה את בן הזקונים שלה ,אחי הקטן והאהוב.
היא הייתה בת 36 כשנולד ולי, במרומי 15 שנותי זה נראה  (סליחה אמא) ממש זקן ללדת בגיל כזה!

למזלי תמיד נראתי (לאחרים לפחות) צעירה מגילי
תמיד ביקשו ממני תעודת זהות בכל מקום ולפעמים זה היה קצת מעליב
יש פעמים שאני ממש זוכרת, כמו את היום שחיכיתי בבית אמי לטכנאי כלשהו (נדמה לי של הוט)
וכשהוא הגיע כעס כי אמר שהם ביקשו מפורשות שיהיה בבית מבוגר מעל גיל 18 ולא האמין שאני בת 24…
או ממש בתחילת ההריון של הגדול, כשגרנו רק מס’ חודשים בבית החדש ,
טיילתי עם הכלב ובחור שגר בבנין ממול שאל איפה אני לומדת כי לא זכר שראה אותי בתיכון…
חישוב קצר ילמד שהייתי אז בת 28.

מעבר למראה תמיד הרגשתי והתנהגתי כמו צעירה יותר
למרות שאף פעם לא ברחתי או התחבאתי מהגיל שלי
חייתי איתו בשלום כשהוא לא מהווה משקל ממשי.
גם כשהגיעו ילדי לעולם לפעמים הרגשתי כאילו שאני אחותם הגדולה
ועד היום גם חבריהם שוכחים לפעמים שאני ה”מבוגר” בכל הסיפור
ומתקשרים איתי בגובה העיניים ממש כמו “אחת משלהם”.

לפני שנתיים וחצי ניסיתי להרות בשלישית
כולה בת 36- מה הביג דיל? צעירונת.
פתאום צץ לו החצוף הזה ,הגיל, והתחיל לתת את אותותיו
אז נכון שגם בהריון השני כלום לא היה קל
אבל זה היה משחק ילדים לעומת מה שציפה לי הפעם.

הקליטה דוקא היתה סבירה יחסית
אולי כי כבר הייתי מתורגלת בהליכים ממקודם,
צפיתי לתהליך ארוך יותר ודי הופתעתי כשנקלט.

אבל די מהר הבנתי שקל זה לא הולך להיות.
ההקאות ,החולשה והעייפות
לחץ הדם שצמח וטיפס לו לגבהים מרקיעי שחקים.
השמירה בשלב כ”כ מוקדם
מי שפיר שהיו בעיקר הכרח של הגיל- דבר שלא עלה בהריונות הקודמים.
השיניים שכבר לא עומדות בקצב ההקאות והקולה (שהיתה הדבר הכמעט יחידי שהצלחתי לשתות בלי להקיא בכל ההריון)
השיער הלבן  שפרץ לכל עבר
והמבט המרחם של הרופא המקסים שלי,ד”ר הריון בסיכון הסובלני
שהסביר לי לא פעם בדרכו הנעימה ש :”אי אפשר לזרז את הלידה בשבוע 30 גם אם את מאד סובלת ומקווה…”
ולכי תסבירי לשני הגדולים למה אמא כבר לא שמישה ופעילה כמו תמיד,בלי להפיל את זה על האחות שבדרך?
וללקוחות שרגילים להפעיל אותי בעיקר בתקופה הזו בהכנות והפקות למסיבות הסיום שלהם?

בתקופה הזו עוד התכחשתי לגיל וגם אני “האשמתי” בכל תופעות הלוואי את ההריון.
כמובן שלא את הקטנטנה שבתוכו.מה היא אשמה?
זה ההריון המעצבן הזה  ושיסתיים כבר!
ואז אוכל לחזור לרוץ ולקפוץ ולהשתולל
וחופש גדול עכשיו אז יאללללללה……

מסתבר שקטנטנית פיצפונית שלי היא ילדה מאד קשובה (או יותר נכון היתה כזו,עד שיצאה לי מהבטן)
בשבוע ה-35 החליטה שאם אמא רוצה- היא יוצאת!
והורידה את המים…
עזבו שאח”כ היא לא יצאה לבד והיתה צריכה בכל זאת זרוז כדי לצאת
אבל איך אומרים בפרסומת של מפעל הפייס?
היי,לפחות היא גרמה שיתנו לך זרוז עוד לפני שהגעת לתשיעי…
בשבועות הראשונים ניסיתי כתמיד לעבוד על טייס אוטומטי.
ביום שהגענו איתה הביתה כבר ביקרו חברים של הגדול
ובערב הגיעו לקוחות (ולא רק כדי לבקר את היולדת) .
שישה ימים אחרי שנולדה כבר התייצבתי כמו ענקית במסיבת הסיום של אחותה הגדולה.
ובניתי תכניות להמשך החופש הגדול. אם היא נולדה בדיוק באמצע החופש,
זה אומר שיש עוד חצי חופש שלם לבלות עם הגדולים, מה לא?
עייפות? זה לזקנים
שעות שינה בלילה? למה זה טוב?
הכל קטן עלי!

מתרוצצת כמו תמיד
ישנה מעט כמו תמיד
עובדת כמו תמיד
אפילו יוצאת לקניות עם הקטנה במנשא וסוחבת אותם הביתה לבד כמו תמיד
לא מותרת על אף אחד מהעולמות

עד לרגע שאת לאט לאט מבינה שלא.

שאת לא כמו תמיד
והכל נעשה קשה יותר ומעיק יותר
ושוב את מסרבת לגיל

ובטוחה שברגע שאכניס את הקטנה למעון
הכל יחזור לתפקד

אז מה אם את נרדמת מול הטלויזיה כבר ב22:30?
אז מה אם כבר קשה לסחוב ?
הגב כואב יותר מהרגיל?
הוא תמיד כאב בגלל התאונה ההיא,זה עוד טרי  ……
סה”כ כמה זמן עבר?
כמה- 22 שנה!
ועוד כל מיני נקודות ציון שגורמות לך להזכר בכמה זמן עבר מאז ש…
אימא’לה- מה קורה פה?
ולאן הוא נעלם לי כל הזמן הזה
ולמה לעזאזל אני מרגישה כ”כ זקנה

יש רגעים שאני מרגישה בת 7 גג,ביחוד כאלו עם הילדים
רגעים של צחוקים וכיף,משחוררים מכל עול
ואז אני מחפשת את המבוגר האחראי
זה ינקה וישטוף ויבשל וירדים
ואת הרגעים ההפוכים בדיוק
שאת מרגישה לפחות בגיל 70  עם עול כל העולם על כתפייך
ולא מבינה מי היה זה שאמר שגיל 40 זה ה-30 החדש…
אולי בעצם רק אחרי חוצים רשמית את קן ה-40 מכונת הזמן מתחילה לעבוד
ורק אז ארגיש בשינוי?

 

את המצב הצילה חברה טובה
ה-חברה ה-כי טובה!
(והרי לא שלם כך הן נועדו,החברות הטובות באמת?)

ביום ההולדת עצמו הלכתי עם החצי לסרט
מאילוצי עייפות +זמינות הבייסיטר+אמצע השבוע
נוצרה מין יציאה של “זקנים” לסרט של 18:00
אמנם סרט חזק ובV.I.P
אבל 18:00 נשאר בגבולות אחה”צ ולא הערב
כשחיכינו לסרט,התקשרה החברה הכי טובה לאחל לי מזל טוב
ושיתפתי אותה בין היתר במחשבות שהיו לנו על יציאה להופעה
ועל כך שירדנו מהן כי היה מסורבל לארגן יציאה להופעה במרכז

יומיים אח”כ היא באה ביציאה מדוגמת של הופעה קל”ב ובמחיר פיצוץ
כמובן שקפצתי על המציאה והצעתי לנצל את אחי ה”קטן” שעובד שם כסדרן למציאת מקומות טובים
כשחזרתי אליה עם הצעה למקומות מצויינים בשורה העשירית, היא הגיבה בסגנון:
“נראה לך? אני רוצה רק בשורה ראשונה! ומי הולך לשבת בכלל?”
ובין רגע  אני מדיימנת אותנו בקאמבק מפסטיבל ערד של שנות ה-90
ישנות בשק”ש על מדרכות עם הג’ינסים הקרועים
ומחליטה סופית להשאיר את הבעל בבית – יציאת בנות!

השמחה לא החזיקה הרבה זמן ,כשהסדרן הצעיר
הידוע גם כאחי ,זה שצעיר ממני ב15 שנים
ששמע שאנחנו הולכות לשבת (איז לשבת? ל-ע-מ-ו-ד!) כל ההופעה בשורה הראשונה,
הודיע נחרצות שבהופעה הזאת הוא מסרב לעבוד!

אבל אני בשלי,
קוראת לו תיגר
נחושה שלא לתת לו לנצח אותי שוב

ואם תשמעו על הופעה בצפון
(בכוונה אני לא מסגירה בדיוק של מי,איפה,למה ומתי שלא תזהירו את האמן)
שכמה ילדות (נו טוב,בחורות או בעצם נשים?)  התפרעו בשורה ראשונה
והסדרנים נאלצו להרחיק אותן שלא יעלו לבמה
אז תדעו שחזרתי
ובגדול!

מבטיחה לעדכן!

עוד מהבלוג של לימור גרוס-קלינגר

תצוגה מקדימה

יומנה של אימא- אשת השנה שלי

זו היתה אהבה ממבט ראשון ומאז היא שם בשבילנו ואנחנו בשבילה.תמיד. גאה להכיר לכם את :נעמי גלילי אז מי זו נעמי? מנהלת רשת גני ילדים ובתי ספר להורים בקרית ביאליק, בהם היא מגננת ומנחה הורים. עוסקת בהדרכה הורית בקבוצות ובאופן...

תצוגה מקדימה

המדריך הגדול לאירועי פסח בצפון 2016

 מיטב הפסטיבלים ואירועי פסח בצפון 2016 פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים  מעל לעשרים שנים שתיאטרון חיפה מפיק את הפסטיבל הססגוני שבו מעל 100 הצגות ומופעים מהארץ...

תצוגה מקדימה

יומנה של אימא- סוגרת את הבסטה

למרות שכבר ברור לי מעל שנתיים רק בסופ"ש האחרון נפל לי האסימון שזה סופי - סוגרת את הבסטה. זמן קצר אחרי שהתחלנו לצאת, הוא לקח אותי לביקור אצל הדודים שלו בקיבוץ. שם פגשתי לראשונה את שתי בנות הדוד המקסימות שלו, לאחת שלושה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה