יומנה של אימא- משבר אמון

אצל מי תעדיפו להשאיר את הקטנטנים – מטפלת או מעון? משפחתון קטן או חלק מרשת גנים? ואיפה אנחנו באמת בטוחים

בכל פעם שעולה לכותרות מקרה נוסף של התעללות בילדים בין אם זה בגן/מעון או ע"י מטפלת בבית, אני משתדלת לא לתת למחשבות לזרוק אותי ליום הנורא ההוא.
בכל פעם מחדש מבטיחה לעצמי שהפעם אעלה את הסיפור על הכתב ובכל זאת בוחרת להמשיך הלאה כדי לא לתת לכאב שוב לצוף.
כששמעתי על המיקרה של המטפלת באשקלון, קלטתי שכבר עברו להן 12 שנים בדיוק, יולי 2005.
ואולי זה הזמן לשחרר את הסיפור החוצה.

מעשה שהיה כך היה

לפני 12.5 שנים, זוג הורים צעירים לילד ראשון מחפשים לו גן.
אחרי 4 חודשי חופשת לידה קצרצרים ועוד חודש תוספת לחופשה שחלף לו ביעף, היה לא פשוט לשחרר.
עברנו המוני גנים, מומלצים וידועים עד שהגענו לגן בו הרגשנו בטוחים.
אמי שעבדה תקופה ארוכה כסוכנת של מוצרים לגנים, הכירה את המובחרים ביותר והמליצה על הגן בחום.
בגלל ההכרות הארוכה בינה לבין מנהלת הגן, לא ממש הפריע לנו שהיא הבטיחה הנחה גדולה בתשלום החודשי אם נוותר על הקבלה.
מי צריך קבלה אם יש הנחה גדולה?
הילד הלך בכל בוקר לגן בשמחה. נפרדנו בחיוך כשהפקדנו אותו בידי מטפלות ותיקות ומנוסות שעבדו שנים בגן.
אחרי חודשיים בערך התחילו השמועות על צמצומים בגן.
אחד האבות, חבר ילדות, ספר לי שבקבוצות של הבנות שלו התלוננו על כמות ואיכות האוכל שירדה.
נורת אזהרה ראשונה- אבל אנחנו עוד רק בתינוקיה. בעיקר תמ"ל וקצת מרק וטעימות. הכל שמועות ושטויות.
נורת אזהרה שניה- בחודש הבא התחילו להעלם המטפלות הותיקות. אחת, אחת הן חסרות ולמנהלת הגן מגוון של תירוצים וסיבות ובמקומן הועסקו ילדות צעירות, חסרות נסיון לפני ואחרי צבא.
מפה לשם התברר שהגיע לגן אב שעבד במס הכנסה, המנהלת לא ידעה והציעה גם להם הנחה במקום קבלה ועל המקום קבלה זימון לחקירה.
העלימה מס? שתשלם! מה זה אמור לפגוע לי בילד?
תחילת יולי, חודש לוהט ביותר.
מגיעה אחה"צ מלווה באמי לקחת את הפעוט מהגן.
בחצר הגן נתקלת באחת המטפלות הצעירות, בחורה מקסימה לפני צבא שמתיעצת איתי כיצד ניתן לנקות חומר מידייה ועל הדרך מספרת (בדיעבד קלטתי מדוע כמעט לחשה) שבקבוק של לכה איתו היו אמורים לצפות את מתנות סוף השנה של הילדים נשפך בטעות.
נכנסת לגן והילדון, שלרוב לבש מפאת החום רק בגד גוף, לבוש במכנסי 3/4 וחולצה קצרה.
הנחתי שיתר הבגדים התלכלכו ומיהרתי לצאת מהגן.
כשהגענו הביתה מיהרה אימי להחליף לו את הבגדים המחממים ונחרדה לגלות 2 כוויות גדולות על הירך ועל הבטן.
מיד עשינו אחד ועוד אחד: הילדון זחל באותה התקופה על הגחון, מושך יד ואחריה את הרגל ביחד עם סיפור המטפלת על החומר שנשפך-  תעשו לבד את החשבון.
אימי מתקשרת למנהלת הגן שלא ממהרת לענות.
אחרי עשרות טלפונים היא מועילה בטובה לענות.
כוויה היא צוחקת? לא, לא יכול להיות. אצלנו בגן אף אחת לא מעשנת ליד הילדים.
כשהיא שומעת את תאור מיקום וגודל הכוויות היא נאנחת, אה, זה בטח אלרגיה. היום הוא אכל לראשונה אפרסק וזו בטח תגובה אלרגית.
כשאנחנו מזמינים אותה לראות, היא מספרת שנמצאת בצפון הרחוק ותחזור רק בערב ומבטיחה כמובן שתגיע.
gan2
במזל הילד לא התלונן על כאבים, גם לא כשנגענו במקום והתנהג כהרגלו שמח ומאושר.
החלטנו להזמין רופא הביתה להתיעצות, כי נפלנו על היום היחיד שקופ"ח סגורה אחה"צ.
כשהגיע הרופא אישר את הקביעה שזו כוויה מדרגה ראשונה בלבד ואין סיבה לדאגה כי אין שלפוחיות ולא תשאר צלקת.
כששאלנו האם יתכן שלא שמו לב שזה קרה, הוא ענה שאין מצב שהילד לא צרח בזמן שנכווה.
מנסים שוב ושוב ליצור קשר עם מנהלת הגן.
קרוב ל23:00 היא חוזרת לבעלי, מתנצלת על השעה, מבקשת שנגיע איתו בבוקר לגן ומתעקשת שזו רק אלרגיה לאפרסק.
בבוקר עברנו דרך קופ"ח לשאול גם את רופאת הילדים האם יתכן שזו תגובה אלרגית למזון.
הרופאה רואה ולפני שהספקנו לספר שואלת כיצד הילד נכווה.
עם חוות דעת של שני רופאים הגענו לגן להתעמת עם המנהלת.
כשהעלנו את נושא הכוויה והחומר שנשפך על הרצפה היא העמידה את המטפלות בשורה  ושאלה 'תגידו בנות, איפה היו הילדים כשנשפך אתמול החומר?'
'כולם היו במיטות' הן מדקלמות ביחד כשרואים להן בעיינים שהן מתות לספר לי מה באמת קרה.
הבחורה הצעירה מאתמול, זו שבטעות ספרה לי על החומר שנשפך בטעות, כבר לא הייתה בגן.

טעות, טועים, טעינו

טעיות קורות, כולנו בני אדם.
בין אם צבעו בחומר בזמן שהילדים שהו בגן או אפילו העבירו אותו בתמימות בשקית סגורה מפה לשם ובטעות הבקבוק נשבר ונשפך- אין מצב שהילד לא צעק וזעק.
ואף אחת לא מצאה לנכון להתקשר ולידע על התאונה. גם בבית קורות (וקרו לנו במשך) כל מיני תאונות. ומי יודע אולי אם היו מספרים לנו בזמן אמת ומציעים שנקח אותו מיד לבדיקה של רופא הילד היה חוזר לגן ההוא.
יומיים לאחר מכן נתתי לילד בבית לאכול אפרסק שלרגע לא יהיה צל ספק וכמובן שכלום לא קרה.
והאבסורד הוא שבדיוק באותו השבוע עלה בתקשורת סיפור על התעללות בגן ילדים ועל הורים שהתקינו בו מצלמה ואני, בשיחה עם אחת האימהות בגן טענתי שאם ארגיש צורך לשים את בני בגן עם מצלמות זה אומר שאני לא סומכת על הגן ואעדיף לא להשאיר אותו שם.
gan1

אז מה עדיף? 

מטפלת אצלנו בבית – גם אם נשים מצלמות זה יגרום לנו להתעסק במעקב בלתי פוסק אחרי הצילומים.
מטפלת אצלה בבית – קשה יותר לעקוב בבית של אחרים גם אם זה משפחתון קטן של מס' ילדים.
גן עם או בלי מצלמות- אף פעם אי אפשר לדעת מה ומי הן מסתירות.
לא תמיד מספיק לסמוך על תחושות הבטן שלנו.
חשוב שנעקוב אחרי כל שינוי קטן בעיקר אצל ילדים שעדין לא יודעים לדבר במילים – הם מדברים בהתנהגות.
למרות שלנו זה קרה ברשת של גנים עם כמות מטפלות גדולה שנכחה בגן- תמיד אעדיף מקום שבו יש יותר ממטפלת אחת בתינוקיה כך שהסיכוי להסתרה נמוך יותר.
בגן הבא שלנו, בו היו אח"כ גם הבנות יש במבנה בו נמצאים הילדים עד גיל 3 טלוויזיה במעגל סגור והכל מוקלט, כך שבכל רגע נתון יש אפשרות לבקש לראות את ההקלטות והיו מקרים שמטפלות הועזבו כי מנהלת הגן ראתה דברים דרך המצלמות שלא מצאו חן בעיניה.
אחד הדברים שלי אישית מאד חשובים הוא גילוי נאות. מושלם לא קיים ותאונות עם ילדים קורות גם בבית.
מעדיפה שיתקשרו ויספרו לי על כל מכה קטנה, גם אם היא לא ממש ראויה לתשומת לב וטיפול.
מעדיפה לשמוע את הגננת גוערת בילדים ולראות כיצד היא מגיבה גם בזמן שאני נוכחת בגן, למשל בעת איסוף הילד.
קשה לי לשמוע את הקוצ'י פוצ'י מוצ'י ואיך אני מתה על הילד שלך והוא החיים שלי וכמה הוא נהדר בסוף כל יום ואח"כ לשמוע מהילד בבית שהגננת גערה בו לא אחת במשך אותו היום.
אולי עוד עובדה שבזמנו לא נראתה לי חשובה: מנהלת הגן הראשון היתה מנהלת בלבד. היא עצמה מעולם לא עבדה כמטפלת/גננת ולא הוסמכה לכך. הגן היה עבורה עסק נטו, מקור פרנסה אולי זה מה שעשה את ההבדל והיא העדיפה להגן על העסק שלה ולא חשבה על טובת הילד.
GAN3
למרות הכל, קשה לי עם גנים המאפשרים להורים צפייה ישירה במתרחש בגן.
איך הייתם מרגישים אם אצלכם בעבודה/משרד הבוס היה רואה כל תנועה שלכם בכל רגע נתון?
מצרפת קישור לפוסט ישן שהעלתי בנושא מעקב צמוד
עצוב לי כל פעם מחדש לשמוע על הסיפורים ואני משתדלת לא לראות את הסרטונים
ורק נותר להתפלל ולקוות שמי שבוחר לעבוד עם ילדים, בעיקר עם תינוקות יעשה את עבודותו בלב שלם ומתוך אהבה ושליחות ולא בעבודת ברירת מחדל.
לקוות שגורמי הענישה יעשו את עבודתם נאמנה.
ומה קרה עם מנהלת הגן?
כפי שאומר הפתגם הידוע :"כּוּל כָּלְבּ בִּיגִ'י יוֹמוֹ"
אחרי שהגן פשט רגל היא מצאה עצמה בכלא על העלמת מס.

לימור גרוס-קלינגר
אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!