הבלוג של לימור גרוס-קלינגר

2BaMAM

אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות... +עוד

אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!

עדכונים:

פוסטים: 228

החל מדצמבר 2013

חופש אמיתי הוא החופש לבחור כרצוננו. להיות אנחנו בלי הסברים ובלי תירוצים, ללא הצורך להתנצל או לנהל עימותים ודיונים סוערים על הבחירות שלנו

14/03/2016

“…Life is what happens to you, 

While you’re busy making other plans”

החיים זה מה שקורה לך, בזמן שאתה עושה תכניות אחרות.
כך כתב ג’ון לנון לבנו בשירו “Beautiful Boy”

בהריון הראשון היה לי ברור לי לחלוטין שאני הולכת להניק.
הגעתי מצוידת בהמוני עיצות של חברות ורפידות הנקה בתיק.
אחרי לידה קשה אבל זריזה (זריזה שלא הספקתי לקבל אפידורל) הייתי מסוממת מאושר גם ללא כל עזרת גז צחוק.
ובכל זאת לא שכחתי את עצת החברות: “תתחילי להניק כבר בחדר הלידה!”
כמובן שזה לא עבד ככה.
הניחו אותו עלי לכמה רגעים קטנים ומיד לקחו לכל הבדיקות השגרתיות בזמן שאותי היו צריכים לתפור.

הנקה1
כשהתאוששתי קצת והתמקמנו במחלקת יולדות, לא הפסקתי לנסות להניק אך הקטנצ’יק לא שתף פעולה.
בהתיעצות עם האחיות הן אמרו שזה בסדר, ושבהתחלה הם לא כ”כ רעבים כי הקיבה מלאה עוד מהרחם ועוד.
קניתי בשמחה 3 חזיות הנקה מסוכנת מכירות שהסתובבה במחלקה וביקשתי שיעירו אותי בלילה להניק, אך הן התעקשו שאחכה למחר.
את יום המחרת העברתי בנסיונות הנקה. מהבוקר עד אמצע הלילה שהיתי בחדר ההנקה.
בסופו של אותו היום אפילו יועצת ההנקה של ביה”ח אמרה לי שכנראה איתו זה לא ילך.
הוא פשוט מסרב לינוק, עצלן.
היא הציעה שאשאב ואתן לו בבקבוק וזה דוקא עבד מצוין.
זו היתה תחילתה המופלאה של הרומן שלי עם משאבות החלב.
בבוקר שאחרי השתחררנו מבה”ח שמחים וטובי לב.
הגענו הביתה ואני התחברתי באינפוזיה למשאבה.
את החלב שלי הוא אכל בבקבוק.
הנקה2
בגלל ערכי בדיקה גבוליים, ביקשו שנחזור אחרי יומיים לבדיקה שגרתית.

שבת בבוקר הגענו מוקדם לבה”ח כדי לעבור את הבדיקה ולהמשיך את היום.
אך הצהבת התגברה לה.
הילד אושפז שוב ואני – לא!
המומה מהתפנית המפתיעה הצעתי מיד להכנס לחדר ההנקה ולשאוב עבורו חלב.
אך האחיות היו חד משמעיות: “החלב שלך הוא זה שגרם לעליית הצהבת, חייבים לתת לו תמ”ל שיתחזק ויבריא.”
כך אמרו והכניסו אותו למיטת השיזוף (טיפול בפוטותרפיה).
“ואת לכי הביתה, אין לך מה לעשות כאן. תתקשרי מחר בבוקר ונראה מה מצבו.”
שבורת לב לא הפסקתי לבכות במשך 24 שעות.
החלב שלי לא בסדר? אני גרמתי לו לצהבת?
לא יכולה להסביר את ההרגשה של לחזור הביתה בלעדיו.
גם היום 11 וחצי שנים אחרי רק מהמחשבה על הסיטואציה אני כבר שלוליתית.
למחרת בבוקר, בקול שבור התקשרתי וקבלתי תשובה שהכל תקין ושנבוא לקחת אותו.
לא התיאשתי וחזרתי לשאוב תוך כדי נסיונות הנקה כושלים.

נסיון הנקה- אפילו התמונות יצאו כושלות

בשלב מסוים כמות החלב החלה לרדת, לא משנה מה עשיתי ובמי נעזרתי.
השאיבה לא מיצרת חלב באותה הכמות של ההנקה.
והרי לא נשאיר את הילד רעב.
כשהיה בערך בן חצי שנה כבר לא נשאר מה לשאוב.
נותרתי מתוסכלת מתמיד.
לא קל להתמודד עם הסביבה הכפייתית, תומכת ההנקה בכל מחיר.
עם הצורך להסביר בכל פעם שאת שולפת בקבוק כשהאחרות שולפות שד.

בלידה השניה הייתי ירוקה פחות.
התעקשתי על דברים כמו להניק מיד ועל לא להשתחרר מבה”ח עד שהילדה שכמובן היתה צהבהבה תעבור טיפול מתאים.
ובכל זאת מסתבר שמכונת החלב שלי לא במיטבה.
גם כאן ניסיתי הכל כולל הכל: יועצות הנקה, שינויי תזונה, שתיה מרובה ומה לא?
ובכל זאת כמות החלב לא היתה מספיקה.
הילדה שדוקא שתפה פעולה טוב מאד  עם ההנקה לא שבעה.
ועם כל הרצון – הבריאות שלה חשובה יותר מהרצון שלי להניק.

עדין רעבה אחרי הנקה

עדין רעבה אחרי הנקה

אז שילבתי לה תמ”ל והנקה כמה שרק יכלתי.
לחזור לשאיבה לא הייתי מסוגלת.
זה החזיק מעמד בערך שמונה חדשים עד שגם הוא נגמר.

עם השלישית הכל היה קשה יותר.
הריון בסיכון, רעלת, שמירת הריון, אישפוזים כל שני וחמישי
ושני ילדים גדולים שדורשים טיפול ותשומת לב.
פיצפונית הקטנה החליטה כבר בשבוע 35 שנמאס לה והורידה את המים.
זה אמנם עזר לה לצאת לאויר העולם אבל בבה”ח לא מיהרו לשחרר אותה הביתה.
מחדר הלידה היא הובלה הישר אל האינקובטור ולהניק לא היתה ממש אופציה.
הנקה 5
הייתי חלשה מאד ולחץ הדם הרקיע שחקים.
כשיצאה מהאינקובטור ניסיתי להניק אותה במקביל לתמ”ל.
אחרי יומיים הועפתי בבעיטה הביתה עקב מחסור חמור במיטות במחלקת היולדות.
את הקטנטנה סרבו לשחרר לפני שתגיע לשבוע 37.
אחרי כמה ימים שבהם הגעתי כל בוקר לבה”ח וישבתי איתה עד הערב, שכנעתי אותם לשחרר אותה הביתה מס’ ימים לפני הנדרש.
הגדולים בבית לא הפסיקו לקטר על אמא שחסרה להם וגם אני עייפתי.
לא פשוט להטרטר ככה אחרי לידה במצב בריאותי לא תקין.

הגענו הביתה בסיומו של החודש הראשון של החופש הגדול.
הגן של הבת והקייטנה של הבן הסתיימו להם.
ואני? עדין לא הייתי במצב של להפעיל אותם ולצאת מהבית.
ומתוך שהיו  הרבה בבית החלה טיילת של חברים, בעיקר של הגדול העצמאי.
לא פשוט להניק כשהבית מלא.
מעבר לכך שזה דורש זמן וסבלנות לתת לילדה לאכול מתי שתרצה וכמה שתרצה 24/7, ובבית יש ילדה בת 5 שרוצה שאמא תהיה גם איתה בחופש וילד בן 9 שנבוך מאמא שאין לה בעיה לחלוץ שד לידו ועוד ליד החברים שלו.
נהיה לא פשוט הענין וכן, גם מעייף.
בגלל שלא הצלחתי לחזור לקו הבריאות ולא ישנתי מספיק החלב שוב לא הספיק.
הקטנה לא עלתה במשקל מספיק לטעמי והמשכתי לשלב גם תמ”ל עד שפסק החלב.
במקביל היא גם פיתחה ריפלוקס- אבל זה כבר נושא לפוסט אחר…

כמודעת לחשיבות ההנקה ויתרונותיה, אין ספק שהתבאסתי כשלא הלך כמו בספרים.
אבל כשאין- אז אין.
בשורה התחתונה בריאותו של הילד חשובה ובאותה מידה בריאותה הנפשית והפיזית של האמא.
אמא שנמצאת במצב תשישות לא יכולה לתפקד- מניקה או לא.
ותודה לאל שיש היום כ”כ הרבה סוגים  מושקעים של תחליפי חלב לבחירה.

קשר אמא וילד
טיב הקשר, הקרבה והאינטימיות בין אמא לילדיה נקנים בכל כך הרבה דרכים.

לכל אחת יש את המדדים והברומטר הפנימי שלה להיותה אמא טובה יותר או פחות,
ועד כמה היא נותנת לסביבה להכתיב לה את המדדים הללו.

חופש אמיתי הוא החופש לבחור כרצוננו.
להיות אנחנו בלי הסברים ובלי תירוצים.
ללא הצורך להתנצל או לנהל עימותים ודיונים סוערים על הבחירות שלנו.

אם בחרנו להניק או שלא.
אם בחרנו להניק בפומבי או שלא.
אנו אלו שבוחרות כיצד, איך ומתי להעניק את עצמנו.

ביום שישי ה 18.3.16 בשעה 09:00 בכיכר רבין יתקיים אירוע צילום הנקה המוני. 
אמהות מניקות, וגם כאלה שלא והורים בכלל שתומכים בזכות הבסיסית של כל אמא להעניק את מה שהכי נכון וטוב בעיניה לתינוק שלה, גם בציבור. 
כולם מוזמנים להביע תמיכה ולהצטלם לתמונת ההנקה הכי מיוחדת שהיתה כאן.
צילום הנקה המוני

מבחינה אישית אני יודעת שכל עוד אני עושה את הכי טוב שאני יכולה עבורם – אז זה הכי טוב עבורם.

וגם עבורי.

 

 

עוד מהבלוג של לימור גרוס-קלינגר

תצוגה מקדימה

יומנה של אימא- אשת השנה שלי

זו היתה אהבה ממבט ראשון ומאז היא שם בשבילנו ואנחנו בשבילה.תמיד. גאה להכיר לכם את :נעמי גלילי אז מי זו נעמי? מנהלת רשת גני ילדים ובתי ספר להורים בקרית ביאליק, בהם היא מגננת ומנחה הורים. עוסקת בהדרכה הורית בקבוצות ובאופן...

תצוגה מקדימה

המדריך הגדול לאירועי פסח בצפון 2016

 מיטב הפסטיבלים ואירועי פסח בצפון 2016 פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים  מעל לעשרים שנים שתיאטרון חיפה מפיק את הפסטיבל הססגוני שבו מעל 100 הצגות ומופעים מהארץ...

תצוגה מקדימה

יומנה של אימא- סוגרת את הבסטה

למרות שכבר ברור לי מעל שנתיים רק בסופ"ש האחרון נפל לי האסימון שזה סופי - סוגרת את הבסטה. זמן קצר אחרי שהתחלנו לצאת, הוא לקח אותי לביקור אצל הדודים שלו בקיבוץ. שם פגשתי לראשונה את שתי בנות הדוד המקסימות שלו, לאחת שלושה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה