הבלוג של לימור גרוס-קלינגר

2BaMAM

אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות... +עוד

אמא לשלושה מדהימים וכלב אחד. המתבגר המאתגר, ילדת השוקולד רבת האשכולות והפושעת קטנה שרק נראת מפורצלן. הצצה אל עולם האימהות בפרט, הורות בכלל ומה שביניהם... קצת מתכונים והרבה המלצות: ספרים, סרטים, סדרות ועוד. יצירה ורעיונות מקוריים לימי הולדת. בקיצור - אין רגע דל!

עדכונים:

פוסטים: 190

עוקבים: 18

החל מדצמבר 2013

למרות שכבר ברור לי מעל שנתיים רק בסוף השבוע האחרון נפל לי האסימון שזה סופי – סוגרת את הבסטה.

15/12/2015

למרות שכבר ברור לי מעל שנתיים רק בסופ”ש האחרון נפל לי האסימון שזה סופי – סוגרת את הבסטה.

זמן קצר אחרי שהתחלנו לצאת, הוא לקח אותי לביקור אצל הדודים שלו בקיבוץ.
שם פגשתי לראשונה את שתי בנות הדוד המקסימות שלו, לאחת שלושה ילדים ולשניה חמישה.
בילינו איתם יום שלם בקיבוץ  ולאחריו כבר היה לי ברור- הוא יהיה האבא של הילדים שלי!
וילדים כאלו? לפחות עשרה.

לא עבר זמן רב וכבר עמדנו מתחת לחופה.
אמנם לא הכי צעירים, בני 28, אבל כבר ידענו שילדים אנחנו רוצים מינימום שלושה ומקסימום חמישה.

לא הספקנו לתכנן הרבה וכבר זה קרה, הריון שנקלט עוד לפני שעשינו בדיקות, ועבר בקלות בלי הרבה בעיות מיוחדות, הלידה עצמה קרתה בכזו מהירות שאפילו אפידרול לא הספקתי לקבל .
שנה וחודש בדיוק מהחתונה נולד לו הבכור.
מאושרים ושיכורים מההרגשה, מאוהבים בטירוף בתינוק הנוח, השלו והמושלם, לא יכלנו שלא לחכות לבאים אחריו.

כשהיה בן שנה וחצי נפלה ההחלטה שזה הזמן להתחיל לעבוד על מס’ 2.
שנה שלמה של נסיונות חלפה לה, שנה לא פשוטה.
עבודה מלחיצה, מלחמה שגרמה לנו לברוח מהבית למס’ שבועות, אבא שלו נפטר ומיד אח”כ דודה שלי.
היה נראה שהגוף פשוט לא מוכן נפשית לעוד הריון.
ואז הלכנו לבדוק וגילינו שהמצב השתנה.
ועוד שנה של בדיקות וטיפולים, זריקות וכדורים.
והנה זה קרה +9 חודשי המתנה.
לחץ דם גבוה וחשש לרעלת.
אישפוזים, שחרורים ושמירת הריון.
ולסיום סיומת עד הרגע האחרון גם חשש לדלקת ריאות.
בהפרש של 4 שנים  נולדה לה נסיכה.
ואז את מגלה ששניים זה לא כזה פשוט. וצריך לתכנן כל צעד בזהירות.
וכששניהם בגן פרטי זה גם עניין של עלות.
על המשך? כרגע זו לא אפשרות.

ועוברים להם ימים, חודשים ושנים והשניים גדלים.
אנחנו למחשבות שוב נכנסים : עוד אחד? מתי זה זמן המתאים?
אנחנו לא נהיים צעירים, כבר יודעים שנכנס לתהליך לא נעים.
והבית קטן והעסק שלי רק בחיתולים.

ואז מחליטים שעכשיו או לעולם לא ושוב למים קופצים.
במקביל לטיפולים, את הבית מגדילים.
ובדיוק בשבוע שקבלנו אישורים ואת הבניה מתחילים נקלט לו הריון חדש  ונראה שהדברים להסתדר מתחילים.
חודשיים שלושה של אופוריה חולפים, עד שפתאם מסתבכים העניינים.
הריון בסיכון, רעלת ושמירה.
והקאות והקאות והקאות.
ושוב אישפוזים – תקופה לא קל.
ואיך מתפקדים כשהבית כולו הפוך בבניה והגדולים צריכים נהגת צמודה?
גן וביה”ס, חוגים וחברים.
ופתאום מרגישים את כובד הגיל, הריון בגיל 37 זה כבר לא צחוק.
והקטנטנה הזו שמהבטן החליטה ש”אנחנו לא מחליטים עליה” מגיעה לעולם כבר בשבוע ה-35 אחרי לידה לא פשוטה שכמעט הסתבכה.
ובהפרש של חמש שנים נכנסים חזרה לעולם הבקבוקים והטיטולים.
ואז את מעריכה את כל מה שהקפדת לשמור מהגדולים: מיטה, עגלה, סל קל ובעיקר בגדים.
נהנת מהמתנה הגדולה של החיים.

מתנות קטנות

והקטנטנה הזו – בחיי שהיא נהדרה, אבל מה זה? כמה מהר שהיא גדלה…
ובלי לחשוב פעמיים את כבר לא שומרת בגדים אלא מעבירה בשמחה למשפחה וחברים.
בתת מודע את מבינה שהיא בעצם האחרונה.
גם העריסה והלול מצאו להם בתים חדשים.
ועוברים להם ימים ושנים.
ופיצית כבר בת שנתיים ואני- בת 40?
40 וחודש ושבוע אם סופרים.
ובגילך כבר הפסיקו לשאול את המשפט הנדוש:  ”נו,הקטנה כבר גדלה, ומה עם עוד ילדים?”

בסופ”ש האחרון החלטנו שזהו, ממאחז התינוקות האחרון נפטרים.
את מיטת התינוק שעשתה איתנו כברת דרך שהתחילה לפני קצת יותר מ-11 שנים בצבע כחול ועברה גלגולי ילדים וצבעים – אנחנו זורקים.
לא מוסרים כי היא כבר ממש לא ראויה לשימוש בטיחותי אחרי כל ההרכבות והפירוקים.
1 (Medium)

אבל רק כשהבטתי על המיטה המפורקת, פתאם הפכה ההכרה לבהירה שזהו והיא באמת האחרונה.
שאין שום מצב נפשי ופיזי שנכנס שוב להרפקאת הריון וילד נוספת.
ופתאם צביטה קטנה בלב שמזכירה כמה כל הקשיים והמכשולים היו בעצם שווים.
כל חשש, כל זריקה, כל בדיקה.
הייתי חוזרת עליהן בשניה.
ההקאות שדרשו אח”כ טיפול עשרת אלפים בשיניים ומיליוני השערות הלבנות.
הגוף שהשתנה והשתבש קשות.
וגעגוע למכלול של רגשות כמו להרגיש את החיים שבתוכך נוצרים , גדלים וזזים ואת הרגע הזה שהם לאוויר העולם יוצאים.

ולדעת שזה כבר לא יקרה לך יותר.
הצפייה ההיא, הכל כך מופלאה.
כי את – סגרת את הבסטה !

ורק החצי היקר שלי שמבין לליבי יותר מכל אדם בעולם (זה שגם לו קשה לשחרר חפצים והוא קצת נגר חובב) עצר גם הוא לרגע והביט על המיטה, ששוכבת לה שם מתחת למדרגות משבת ואמר:
“אולי נעשה ממנה עוד שולחן לחדר המשחקים של הבנות?”
ואני? נו כרגיל… שוב התחילו לי דמעות…

עוד מהבלוג של לימור גרוס-קלינגר

תצוגה מקדימה

יומנה של אימא- אשת השנה שלי

זו היתה אהבה ממבט ראשון ומאז היא שם בשבילנו ואנחנו בשבילה.תמיד. גאה להכיר לכם את :נעמי גלילי אז מי זו נעמי? מנהלת רשת גני ילדים ובתי ספר להורים בקרית ביאליק, בהם היא מגננת ומנחה הורים. עוסקת בהדרכה הורית בקבוצות ובאופן...

תצוגה מקדימה

המדריך הגדול לאירועי פסח בצפון 2016

 מיטב הפסטיבלים ואירועי פסח בצפון 2016 פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים  מעל לעשרים שנים שתיאטרון חיפה מפיק את הפסטיבל הססגוני שבו מעל 100 הצגות ומופעים מהארץ...

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי...

נעים מאד אני לימור, בת  40 וקצת.. נשואה לצביקה ואימא של אור (בן כמעט 12),שקד (בת כמעט  7 ) ויובל (אוטוטו 3) וגם של מסי ,ביגל מעורב עם תחש שעבר מסלול ארוך עד שמצא את הנחלה ביתנו. כותבת מהרגע בו למדתי לכתוב:שירים וסיפורים, כתבות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה