הבלוג של לחלום על בית ולהישאר בחיים

לילי גמבורג

עדכונים:

פוסטים: 2

החל ממאי 2019

קווקזית קצת אחרת

30/05/2019

שמי לילי, או ליליה אם תרצו, נולדתי בברית המועצות , בת לפרידה , אשתו של צדוק ,  אשר נישאה לאבי בשידוך ללא הסכמה ורצון כי היא קווקזית וכך היה נהוג.

שנה מאוחר יותר אחרי שנולדה אחותי הקטנה אלונה, הורי נפרדו (מפתיע) ואמי נשארה לבד להתמודד עם העולם.

הקשר עם אבי נותק לחלוטין וחיינו היו חיי השרדות במדינה קומוניסטית אכזרית , עם מעברים מבית לבית, תוך התמודדות מתמדת של אמי עם הכעס והאכזבה המשפחתית מגירושיה.

מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי צריכה להיות המבוגר האחראי הנוסף בבית, אימי עבדה עד השעות המאוחרות בכדי להביא בשר ולחם הביתה, נדרשתי לבשל בגיל צעיר מאוד (זוכרת שהנסיון הראשון שלי עם בישול היה בגיל שש כשכמעט שרפתי את הבית כי שמתי כלי פלסטיק על הגז ) הייתי היועצת של אימי, זאת שצריכה לדאוג לעצמה ולאחותה  (למרות שפער הגילאים בינינו הוא רק שנה). הייתי צריכה להתבגר ומהר.

גדלתי במשפחה קווקזית , עם מנטליות קוקזית שאומרת שאשה צריכה להתחתן בגיל צעיר, להיות אשה לבעלה, לגדל את ילדיה ולהיות עקרת בית למופת, כך היה צריך להיות , מה שקרה בפועל תכף תדעו.

בשנת 1990  (הייתי בת 11) נפתחו שערי ברית המועצות, עלינו לארץ ישראל, עולים חדשים בארץ חדשה והקשיים המלווים בכך.

כבר אז, בגיל 11 ידעתי שאני לא אתחתן עם קווקזי, אני לא איהיה עקרת בית, אני אעשה מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה ושכולם יקפצו לי.

בגיל 18 הגיע הזמן להתגייס, רגע האמת הגיע והבנתי שאני חוששת ומאוד, מה להתגייס? קוקזיות לא מתגייסות לצבא, קוקזיות מתחתנות וכך כמעט עשיתי, מצאתי לי בן זוג, פתחתי תיק ברבנות וכמעט עשיתי זאת, רק שבדרך לרבנות, נפל האסימון והבנתי איזה טעות אני הולכת לעשות והכל בגלל פחד שהחדירו לי לאורך כל חיי ואמרתי לא , אני לא עושה זאת ונפרדתי מבן זוגי.

ב1997 התגייסתי לצה״ל – כנראה הקווקזית הראשונה שעשתה זאת, אמי תמכה, משפחתי הופתעה אבל את מי זה עניין, ב1998 אחרי שהבנתי שפקידה אני לא איהיה כי אני לא מתכוונת לבזבז שנתיים מחיי על תיוק מסמכים, יצאתי לקורס קצינים כן, קורס קצינים ולא סתם, קורס קציני חילוץ והצלה – קורס קשה ומאוד גברי.

אחרי כמעט שנה של קורס קשה ופיזי, סג״ם לילי גמבורג הגיעה לשכונה ונשארה שם 13 שנה

אחרי הקורס, הכרתי באחד מהמועדונים (כן יצאתי למועדונים למרות שבן דודי היה שם לשמור ולפקח שאף אחד לא נוגע בי ובאחותי) פגשתי את בעלי לעתיד, חצי שנה אחרי שיצאנו עברתי לגור איתו ביחד – כן, לילי הקווקזית עברה לגור עם החבר שלה לפני חתונה! ושנה אחרי זה חתונה, מופתעים? חכו יש עוד.

שנתיים אחר כך התחלנו טיפולי פוריות כי לא הצלחנו להיכנס להריון, שנה לאחר מכן נולדו בנותי התאומות, עוד שנה משם נכנסתי להריון באופן טבעי  ונולד בני השלישי, אדם

צולם על ידי לילי גמבורג

צולם על ידי לילי גמבורג

צולם על ידי לילי גמבורג

צולם על ידי לילי גמבורג

בשלב זה החלטנו שנמאס לנו לעבור מבית לבית ומספיק לזרוק כסף לפח וכי הגיע הזמן לקנות בית שיהיה שלנו אבל היות ולא היה מספיק כסף לקנות בית מוכן, קנינו מגרש והחלטנו לבנות לבד ומה אתם יודעים הצלחנו, אחרי שבע שנים וחנק כלכלי, החלטנו לעשות  שוב צעד משוגע ולבנות עוד בית וכך לגלגל רווחים.

בגיל 32 החלטתי לעזוב את הצבא ולנסות את דרכי בחיים האזרחיים, למרות הפנסיה התקציבית המובטחת (שאני אחכה 15 שנה בלי למצות את עצמי? אין סיכוי). אהה ושוב מכרנו ושוב קנינו מגרשים, הפעם כבר 2 מגרשים  ושוב בנינו. עוד לפני שהשתחררתי, התחלתי לעבוד בטבע בתור יועצת ומהר מאוד הפכתי למנהלת של המחלקה עבורה סיפקתי שירותי יעוץ למרות שהייתי ואני עדיין נטולת השכלה גבוה, הופתעתי מאוד שבכלל נתנו לי את האפשרות הזאת אבל עשיתי זאת.

בגיל 36, מכרנו את הבתים שבנינו (מספר שש, אבל מי סופר) וקנינו בית לשיפוץ במקום בו חלמתי לגדל את ילדי, בתקווה לתת להם חיים איכותיים ובעלי משמעות

בגיל 36 גיליתי שאני לא יודעת  ולא מבינה ולא הבנתי כלום בחיים וכי חייתי בבועה שהתנפצה לי בפנים כמו צונאמי. הבנתי שהשמש לא זורחת לי משום מקום וכי אני אדם פשוט ויש המון דברים שאני לא מבינה על החיים ואפילו לא מתקרבת ללהבין

בגיל 36 , למזלי , נולדה ליה בתי הקטנה, שהחזירה אותי לחיים,  שנה וחצי לאחר מכן, נולד עידו  כי לא רציתי שתגדל לי פקצה בבית  – חיי היו מלאים, משעמם לא היה , אבל האם שם זה נגמר? אז זהו שלא.

צולם על ידי לילי גמבורג

צולם על ידי לילי גמבורג

בגיל 39 , היות והיה לי  מאוד ״משעמם״ בחיי ״השגרתיים״,  הגיע רגע השיא או רגע איבוד השפיות אם תרצו והחלטתי לעזוב  את העבודה שלי וזאת היתה הפעם האחרונה בה היית שכירה אחרי 21 שנה ככזאת.

בגיל 39 יצאתי לממש את חלומי ולהיות עצמאית – להוביל את עצמי להצלחה (המילה כישלון בכלל לא בלקסיקון שלי) והקמתי את העסק שלי של ניהול פרויקטים של בניה ויבוא אישי מאירופה של מוצרי גמר בניה ועיצוב (דום דיזיין – כל מה שהבית צריך) .

אבל ההחלטה הכי גורלית בגיל 39 אותה קיבלתי , בכדי להישאר שפויה, למרות המשכנתא העצומה, למרות הדרך החדשה מלאת הסיכונים כעצמאית, למרות 5 ילדים ששניים מהם קטנטנים ולמרות היותי קווקזית וקווקזים לא עושים זאת, החלטתי לסיים את נישואי ולהתגרש מבעלי.

היום אני לילי (או ליליה אם תרצו) אמא מאוהבת ב5 ילדי המדהימים, 2 הכלבים  וחתול , אוהבת את החיים, פוחדת פחד מוות מלהיכשל ועדיין חותרת  נגד הזרם בכדי לנצח את הדבר הזה שנקרא ״החיים״

צולם על ידי לילי גמבורג

צולם על ידי לילי גמבורג

מוזמנים להכיר אותי ואת משפחתי

עוד מהבלוג של לחלום על בית ולהישאר בחיים

תצוגה מקדימה

לחלום על בית ולהישאר בחיים

  אני לילי (או ליליה אם תרצו)  אמא ל5 ילדים שהם פרי היצירה שלי: מישל, מאיה, אדם, ליה ועידו, מתגוררת בכוכב יאיר, בעברי מפקדת בצה"ל, מנהלת תוכניות, פרויקטים וניהול סיכונים בחברות ישראליות וגלובליות, כיום מגדירה את עצמי...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה