הבלוג של Lili

Lili Balili

עדכונים:

פוסטים: 8

החל ממאי 2014

השעון המעורר התריע בבהלה, חמש ארבעים וחמש. קמתי בזינוק, בליווי דפיקות לב מואצות. מקלחת קצרה, שתי כוסות קפה לווריד. אאוטפיט ייצוגי. טיפונת פודרה, סומק, מסקרה, אודם בגוון טבעי של בוקר, ליפגלוס מעל ומתחת, מטשטש קמטים וכתמי קפה, ככה בשביל להרגיש קצת בנאדם.
בבלינסון כבר הייתה תנועה ערה של בוקר. רצתי למזכירה כדי לתפוס תור ראשון. הגעתי מספר חמש- עשרה. כשאני יוצאת מהאוטו לכיוון מרפאת הפוריות, אני תמיד הולכת מהר כדי לתפוס מקום ראשון בתור ולברוח משם כמה שיותר מהר. גם אם יום שישי ואין לי שום סיבה למהר. התחושה היא שחייבים לצאת משם. חייבים לסיים את המעקב זקיקים, לגמור עם הטיפול. מבחינתי אפשר כבר לצאת לחופשת לידה.
קיבלתי מספר ותפסתי מקום טוב מול הטלוויזיה. המקום הכי טוב בחדר ההמתנה זה מול הטלוויזיה. גם אפשר לראות את תוכנית הבוקר של אורלי וגיא וגם אפשר לראות את כל הבנות החדשות שמגיעות.
לפתע פתאום, בחורה ערבייה עם גלביה ושמלה ענקית שמכסה את כל הגוף (למרות שרואים לה את המכנסיים מבצבצים מלמטה) נכנסה לחדר עם סלסלה ענקית מלאה בסוכריות צבעוניות. היא עברה מבחורה לבחורה, אפילו למזכירות הכעוסות תמידית. מלמלה כמה משפטים קצרים וכל בחורה בתורה הושיטה יד לסלסילה ומשתה משם סוכרייה צבעונית. כולן נראו עצבניות ומתוחות, כאילו הן מפחדות מהג’יהאד האיסלאמי. התור שלי התקרב ולא רציתי לפספס את המוזרה עם הטנא אז ניגשתי אליה. עמדתי מולה וחיכיתי שהיא תכשף גם אותי במשפטי הפתיחה הלא צפויים שלה. היא הייתה קצת מופתעת, כאילו אני המוזרה.
“תתכבדי” היא אמרה עם חיוך. הושטתי יד לעבר סוכרייה ורודה.
“תודה, לכבוד מה זה?”
“נכנסתי להיריון אחרי עשר שנות טיפולים”.
“וואו” סיננתי ודחפתי את הסוכרייה לפה
“באיזה שלב את?” הושטתי יד לסלסילה ולקחתי סוכרייה כתומה.
“באתי לעשות בטא שנייה”. הכנסתי לפה למרות שלא גמרתי את הראשונה.
“עשר שנים?”
“אוויה עאלק, עשר שנים ועכשיו היריון סוף- סוף”.
“פששש. תני טיפ. מה עשית הפעם שזה הצליח?” לקחתי עוד סוכרייה והכנסתי גם את השלישית לפה.
“מרחבן” היא אמרה והעישונים שלה התרחבו.
“מה?” צעקתי מבוהלת.
“ששש” היא משכה אותי בגסות הצידה.
“נפגשתי עם מכשפה מפתח- תקווה. היא אמרה לי לקחת עורלה של תינוק, ובמיה ולקבור את זה בליל ירח מלא ביער שליד הכפר שלי”
“איך קוראים לכפר שלך?” יריתי עליה.
“קאסם” שפשפתי את הסנטר בניסיון להבין איך לעזאזל אני מגיעה לכפר קאסם.
מחשב הודיע בכריזה שאני צריכה להיכנס לאחות. לקחתי חופן סוכריות וזרקתי לתיק.
“שיהיה במזל” השארתי אותה מאחורי.
“מה זה- זה? מה יש לך בפה?” האחות שאלה אותי.
“סוכריות”.
“תביאי אחת”
“עזבי לא טעים. חמוצות”

עוד מהבלוג של Lili

ילד יומולדת

ילד יומולדת פעם בשנה, בערך חודש לפני לפני היומולדת של הבן שלי הייתי נכנסת לדכאון; הוא גדל בעוד שנה ועדיין לא הצלחתי לתת לו את המתנה הטובה ביותר לחיים, אח או אחות. כשהיה קטן הוא היה שואל אותי "אמא, למה רק לי אין אחים?" והייתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

שיפי השכנה

"מה נשמע?" קול מוכר עם ש' שרקנית לחש לי מאחורי הגב ליד המחלקה של מוצרי חלב בסופר השכונתי. "הי שיפי",  חיפשתי את תאריך התפוגה של הקוטג'. "שומעת" היא התקרבה אלי ולחשה "יש לי שאיבה מחר, אני עושה IVF, יש לך טיפים בשבילי". היא הכניסה...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 6 years

יער קולה. בשורוק.

זה היה עוד אחד מימי השישי שחשבנו שאנחנו יותר חכמים מכולם. התוכנית הייתה לקחת את השאריות של ארוחת שבועות ולאכול אותם בטבע, או יותר נכון ביער קולה (בשורוק, שלא כמו במשקה שמתיימר להיות טעם החיים). הגענו מוקדם, פרסנו מפה, בקבוק...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה