הבלוג של לילך סימן טוב

תלויה באוויר

אני בשנות ה30 לחיי, אמא לשני ילדים אהובים, מיוחדים ומתאגרים כל אחד בדרכו. הלהטטנות בין ילדים, זוגיות, פרנסה וקריירה גורמים לי לא פעם להרגיש שאני "תלויה באוויר". אני לא יודעת כמה פוסטים אני אפרסם ומתי. אני כותבת מהלב,... +עוד

אני בשנות ה30 לחיי, אמא לשני ילדים אהובים, מיוחדים ומתאגרים כל אחד בדרכו. הלהטטנות בין ילדים, זוגיות, פרנסה וקריירה גורמים לי לא פעם להרגיש שאני "תלויה באוויר". אני לא יודעת כמה פוסטים אני אפרסם ומתי. אני כותבת מהלב, אני כותבת מהחיים והחיים מה לעשות הם לא מתוזמנים.

עדכונים:

פוסטים: 18

החל מינואר 2017

החודש אנחנו מציינים 4 שנים בלי סבא מומו (שלמה בנימיני) אני יודעת להגיד שזכיתי, כי סבא כזה מיוחד לא היה לכל אחד ולמרות שגרנו רחוק הוא חלק בלתי נפרד מזיכרונות ילדותי. וכאשר קיבלתי את העותק שלי מהספר שלו, גיליתי אותו מחדש.

12/05/2017

saba 1

כשסבא היה מגיע לבקר בכפר, תוך כמה דקות כבר היינו באוטו בדרך לקיוסק של חנוך, הוא היה מקרב לי כיסא פלסטיק לבן, שאוכל להגיע לדלפק. אנחנו היינו מצביעים על כל הממתקים שהיינו רוצים והיינו מקבלים, אני ואחי הגדול, שקית מלאה כל טוב, שקית שהייתי אוכלת ממנה לאט לאט, כל יום קצת כדי שיספיק בדיוק עד הביקור הבא. אני זוכרת את הציפייה לביקור, להביט מהחלון ולעקוב אחר המכוניות, מתי כבר תגיע המכונית שלו?.

אני זוכרת את החופשים, שבוע שלם בפסח או בחופש הגדול במושב מגשימים, אני ואחי מבלים אצל סבא וסבתא בלי ההורים. בתקופה שמחשב בכל בית היה מותרות ועל אינטרנט אין בכלל מה לדבר.  מחכים שהשעון יראה 10 ואז אפשר לגשת לפריזר ולהתכבד בכל סוגי הקרטיבים והארטיקים שסבא היה מכין לקראתנו, למה 10? כי לפני כן, סבתא היתה אומרת שזה מוקדם מידי. אני זוכרת את התסכול, לא הבנתי למה צריך לחכות? היום כשאני אומרת את זה לילדים שלי, כשהם מבקשים גלידה או שלוק  ב8:00 בבוקר אני אומרת בדיוק את אותו המשפט, מסתירה את החיוך ונזכרת בו, חוזר מהמכולת עם סל הפלסטיק הירוק מלא בפינוקים בשבילנו. אני זוכרת את סבא לוקח אותנו ללונה פארק, אותי ואת אחי. מתיישב על ספסל ולא זז יום שלם!. אנחנו עולים על מתקנים, נהנים מהחיים, חוזרים אליו כשאנחנו רעבים או צמאים והוא יושב שם, עם סל הפלסטיק הירוק מלא כל טוב, קורא עיתון ומחכה שנתעייף ונחליט שהגיע הזמן לחזור הביתה.

saba2

עם השנים הוא הלך והתעייף, הפציעה ממלחמת העצמאות החלה להציק לו יותר ויותר, מהליכה חופשית עם צליעה אופיינית הוא עבר למקל ואז לשני מקלות. בהמשך גם כיסא הגלגלים הגיע. הסבא של ילדותי נשאר מאחור. בשנת 2010, דודה שלי עשתה מעשה, היא שכרה את תמי הפטל לראיין ולתשאל את סבא, את התשאולים היא ערכה לספר שנקרא “סיפור אהבה לחיים”. כל זה נעשה בשנת 2010 כאשר ב2013 הוא נפטר, אם הייתה מחכה עוד קצת אולי זה לא היה קורה בכלל. כשקיבלתי את העותק שלי, גיליתי את סבא שלי מחדש, למדתי על הילדות שלו במסחה (היום כפר תבור), על הפציעה במלחמה ועל הכאב שזה גבה ממנו עד יומו האחרון. פתאום זיכרונות הילדות שלי קיבלו גוון אחר. הערכתי אותו ואהבתי אותו יותר.  בספר גיליתי בפעם הראשונה בדיוק איך הוא נפצע ולמה הוא צולע והסל, זה המלא כל טוב, עכשיו אני מבינה עד כמה הוא בטח היה כבד כאשר סחב אותו מהאוטו עד לספסל שעליו הוא התמקם בלונה פארק, יושב יום שלם על הספסל הקשה הלא נוח, קורא עיתון וממתין לנו בסבלנות, למרות הכאב שהוא בטח חש, שנרצה לחזור הבייתה.

אני מתגעגעת אליו בכל יום שעובר, ואם הייתי יכולה, הייתי חוזרת אחורה בזמן, לתקופה שהוא היה כבר זקן ועייף ויושבת איתו עוד קצת, מדברת, מתייעצת, מדובבת אותו לספר לי עוד סיפורים על איך זה היה פעם. איזו מן ילדה אמא שלי הייתה? איך זה היה להיות ילד בכפר שבה אני מגדלת את ילדיי? או פשוט יושבת לידו בשקט, בדממה רק כדי להיות איתו עוד קצת.

למה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה חשוב ואם יש לכם הורה זקן או סבא וסבתא שעדיין לא סיפורו לכם את סיפור חייהם, עשו זאת עכשיו ואל תשכחו לתעד. אל תחכו אף לא לרגע, פתאום זה עלול להיות מאוחר מידי. הספר הזה נמצא קבוע אצלנו על המדף בסלון, הילדים שלי מסתכלים על התמונות, שואלים שאלות ובזכותו יש לי את היכולת להעביר להם קצת מהאיש המיוחד הזה, סבא שלמה שלי.

saba

עוד מהבלוג של לילך סימן טוב

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years

15 דקות ביום

15 דקות ביום וזהו. לא, זה לא דיאטה חדשה, או איזה שיטת אימון מתקדמת המבטיחה למתמידה בה להשיל קילוגרמים, כשכל מה שצריך זה רק 15 דקות ביום מזמנה. לא, זה משימה שקיבלנו מהפסיכולוגית שמלווה אותנו בחודשים האחרונים. 15 דקות ביום...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

דרישת שלום מהעתיד

אני יודעת שכולם אומרים לך שהכל יהיה בסדר. תעברו את התקופה הקשה ותראי שיהיה יותר טוב. "רק תחזיקי מעמד, אל תשברי, איזה מזל גדול יש לו שאתם ההורים שלו" הם אומרים. את מחייכת, מחביאה את הדמעות ומהנהנת בראש, אני יודעת שאת לא...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה