ופל בלגי

היום בבוקר, הלכתי לשקילה, אצל אני, זוכרים את אני? מה פתאום אבל אני מקשקש לכם על זה עכשיו, הלא אני הולך לשקילה פעם בשבועיים – שלושה, ככה בשביל לבדוק שאני עדיין שומר על עצמי. למה דווקא הפעם זה כל כך מעניין? אז ככה, היתה לי סיבה אמיתית לדאוג. ומה זה סיבה אמיתית אתם בטח שואלים? מה כבר אכלת?

אז זהו, תנו לי להחזיר אתכם שלושה שבועות אחורה, שני יורשי העצר ועבדכם הנאמן עולים על טיסה! כן, כן, טיול בת מצווש לגדולה. טיול משפחות בהולנד, בלגיה וצרפת. ואני חושב …. ממממ …. איך אני מצליח לשמור על מסגרת תזונה? איך אני לא משתגע? וכולם אומרים לי, אחי, מה עובר עליך, תשחרר, אתה טס לטיול בחו"ל, תן לעצמך קצת חופש ת-ת-פ-ר-ע בן אדם. אז נכון, באמת חשבתי לעצמי, מה? כמה פעמים אני כבר נוסע לחו"ל? ועוד עם הילדים. אבל כנראה שמשהו כן עבר עלי בשנתיים האחרונות. אני כבר מתוכנת, הראש כן מתכנן, הראש עובד כל הזמן, מה אני אוכל, איפה אני אוכל, כמה אני אוכל … אפילו ארגנתי לי סטוק של חטיפי אנרגיה שאני רגיל אליהם ועוד כמה תפוחי עץ (שיהיה מה לנשנש בארוחות הביניים) אבל תשמעו … אני יכול לעשות תכניות ואלהים צוחק לי בפנים. למה אני מתכוון? או, תקשיבו.

אז ככה: יום ראשון, נוסעים להולנד. ומה הכי אוהבים לייצר בהולנד? גבינות! צדקתם. ולא ממש גבינות דלות שומן אם אתם מבינים למה אני מתכוון. אז מה? לא נעבור באיזה מפעל שמייצר גבינות? נעבור. ומה? לא נעצור בחנות המפעל? נעצור. ונראה לכם שאין טעימות? ברור שיש. אז מה? לא נטעם? אני בן אדם, לא? אבל יום ראשון בחו"ל, אני מפוקס אז נותן כמה טעימות ככה בקטנה, מרגיש שאני בשליטה.

DSC_0178

גם ארוחת הצהריים בעיירת הדייגים המנומנמת היתה דווקא סבבה ובסוף הגדולה שלי התפנקה עם קינוח מטריף, צלוחית פנקייקונים עם תותים וקצפת. אבל אני? אני גיבור! (ביינתיים)

DSC_0215

יום שני, ארוחת בוקר במלון, יאללה מלחמה! אני לא רואה בעיניים וישר עף אל האזור של הירקות. אבל רגע רגע …איפה זה? אני מחפש, שואל, איפה יש פה איזה חתכת מלפפון? עגבניה? פלפל? אז זהו ש …. אין ירקות! מה? פאק!!! אין ירקות? כמובן שגם לחם קל לא ממש בנמצא וגם לא איזה גבינה דלת שומן. אבל קרואסונים? זה יש! בשפע!

מגיעים לאמסטרדם, ואז גיליתי את אחד החסרונות העיקריים בטיול עם קבוצה. אין זמן לאכול! הכל מהר, הכל בקצב מטורף, ואני? אני הייתי חייב לעצור בסופר לקנות קצת פירות וירקות. אז עצרתי, קניתי … יופי יופי ומה עם צהריים? מוצא את כולם נדחסים לדוכן של איזה מצרי אחד וקונים המבורגר או פלאפל בפיתה עם צ'יפס. גם הילדים שלי צריכים לאכול לא? הגדולה מתלבטת ומתחבטת כהרגלה (בסוף הלכה על המבורגר), הקטנצ'יק מסתפק בשקית צ'יפס, ואני? מנסה להיות יותר צדיק מהאפיפיור. יש חזה עוף? אני שואל. אני רוצה חזה עוף בפיתה. בטח! יש! אני מבסוט, מרגיש שדפקתי את המערכת ואז אני מקבל פאקינג שניצלונים טבולים בשמן מהסוג הנחות ביותר. אה, כמובן, גם צ'יפס. וכאמור, אין ממש זמן וככה אני רץ למקום המפגש ביחד עם כולם ואוכל מה שיש. (בקיצור, נראה שהמערכת דפקה אותי)

הייתי יכול להמשיך לספר לכם על החוויות הקולינריות שלי, ככה יום אחרי יום אבל לא אלאה אתכם יותר מידי. רק רוצה להגיד שהרוח יצאה לי לגמרי מהמפרשים. מידי יום המצב מדרדר, בעיקר כושר העמידה שלי. קרואסונים (כן, ברבים), גם עם חמאה וגם עם שוקולד הפכו למוצר קבוע בתפריט ארוחת הבוקר שלי. (למרות שירקות כבר קבלנו … יופי), זמני הארוחות לא ממש נקבעות על ידי כאמור וכל ארוחה מתבצעת בלחץ. ובקיצור, אכלתי פיצה וצ'יפס כמו שלא אכלתי שנתיים, בירקות ופירות בקושי נגעתי. והראש? הראש כבר בקריסה טוטאלית.

ואז בסוף הטיול ביום הלפני אחרון הגענו לבלגיה, ברוג' ובריסל. אז ככה, אם בהולנד סימן ההיכר הקולינרי הוא גבינות, אז בבלגיה יש דווקא שני סימני היכר קולינריים. שוקולד וופל בלגי. כאמור, הראש כבר לא ממש עובד, אני בגישת ה-"ימות העולם, אני בטיול בחוצלארץ ואוכל כל מה שאני רוצה. כמה פעמים אני כבר אהיה פה?"

אז ככה זה נראה:

DSC_2507
DSC_2508
DSC_2511
DSC_2514
DSC_2515
DSC_2518
DSC_2519
DSC_2521
DSC_2523_03
DSC_2610

בנוסף, כשתכנית העמידה קרסה לחלוטין, גם קבוצת הווטסאפ של אני קיבלה דיווח. החבר'ה מפרגנים כמובן (סתם נו, מקנאים בטירוף), אני עוד מנסה להציל משהו …. "לא חייבים ה—-כככככ—–לללל" היא כותבת, אה וגם: "הוא יידע למזער ועדיין להנות". אז זהו שבסוף הטיול, לא ממזער ולא בטיח. וכן, חייב לאכול ה—-ככככ—–לללללל!!!

טוב …. חוזר לשקילה הגורלית. אני? אני שואל אותה יום קודם בחשש, יש שקילה מחר? חייב לעשות הערכת נזקים. אז עליתי רק 400 גרם! (כנראה בגלל שעברו שבועיים מאז חזרתי והצלחתי קצת להתיישר) אני גם ביקשה שאספר קצת על כל מה שעבר עלי בשבוע הקריטי ואיך התמודדתי. אבל איכשהו לא ממש הספקתי במפגש. אבל הנה יצא לי פוסט. הנה סיפרתי איך עבר עלי. ואיך אני אומרת, יאללה, Shift + Delete. חזל"ש.