על שבלונות ותבניות

הפעם, לא סיפור היסטוריה מקומית , וגם לא סיפור מאוד מצחיק, אלא הגיגים מנומנמים של שבת בבוקר, על שבלונות ועל חשיבה שבלונית, וחשיבותן ומשמעותן בכמה מתחומי החיים

השבת חלק מהילדים באו "לעשות שבת". גם אנחנו, החילונים, עושים שבת, ותתפלאו, גם לנו יש מסורות מקודשות. אחת מהן היא שהזוג הצעיר יחסית מנסה למשוך את שנת הבוקר של שבת, ואנחנו, ההורים מנסים לאפשר להם עד כמה שניתן.

התנאי העיקרי שמאפשר זאת, הוא שברגע שהנכדה עושה קולות של מתעוררת, היא מועברת לחזקתם של הסבים. האמת שאם אדייק, יש אצלנו גם הידור של מסורות, והוא שאישי זאב שהצהיר שהוא נהנה מאוד מהפעילות של שעות הבוקר עם הקטנה, ולכן הוא גם זה שמקיים אותה, בעוד אני ממשיכה לנמנם עוד קצת במיטה.

בבוקרה של השבת האחרונה לא רק שקיבלנו את הנכדה, אלא קיבלנו איתה ערכת בגדים להחלפה, אותה נשאה בזרועותיה. זה על פי המסורת עתיקת היומין, היה ונשאר התפקיד של סבתא, שזינקה מרבצה כאילו שאין דבר נעים מזה לעשותו בשבת בבוקר במיטתה, והחליפה באהבה ובמסירות למתוקה, מתוך ידיעה ברורה שהנכדה וסבא יפנו עוד רגע את הזירה, והיא תשוב לנמנם.

הנכדה מסתבר חשבה אחרת, ואז הסבתא הרהרה בליבה שאין מה לעשות, שבלונה היא שבלונה. בחדרם של סבא וסבתא נמצאת סלסלה מלאה בקולבים צבעוניים מפלסטיק. מגיל צעיר מאוד של הנכדה, עוד משלב ה"זוחלת", הצילו הקולבים הללו ממצבים קשים, רבים ומורכבים. הם הוצאו אחד אחד, הוכנסו אחד אחד, ניתנו בידי בן- משפחה זה או אחר למשמורת, קיבלו שמות ותפקידים, בקיצור, המתלה עליו לפעמים תלויה הסבאות כולה.

הקטנה שקלטה בזווית עינה את הקולבים, נזכרה בפוטנציאל הגלום בהם, ועיניה אורו. כמעט ביחס ישר להבנתה של הסבתא שטרם התעוררה מהחלום האחרון, שטקס הבוקר בחדר הולך להתארך מעט, ובאותו יחס להבנה שהמשכה של השינה המתוקה מעט מתרחקת.

אך סבא, שהוא בחור כארז למרות שישים שנותיו, או אולי בזכותן, הציל את המצב. בעוד סבתא נשכבה ועשתה קולות של פוך על חצי המיטה שנשארה לה, סבא והנכדה ערכו בשקט את הקולבים, והפעם בערמות על פי צבעם על פני הסדין. רגע לפני שסבתא הנחושה למלא את מצוות השבת עד תומה נרדמה שוב, אמרה לעצמה:" אין מה לעשות, ככה זה, שבלונות." ומיד החלה להרהר אם שבלונות זה טוב או רע, ולהתחיל להכיר בעובדה שלמרות שהיו לה בראש כמה רעיונות לא רעים בכלל לכתיבת הפוסט השבועי, כשתקום בשבת בבוקר, הפעם הוא כבר יוקדש לנושא שבלונות.

IMG_20200208_161636_768x1024

עם הנכדה, ברור ששבלונות זה טוב, בטח כשסבא היה זה שהמשיך לפתח איתה את נושא השבלונות,. אבל גם לי היו עוד כמה מפגשים והתנסויות עם שבלונות במהלך השבוע החולף.

להזכירכם, אני גם "בדים מדברים", אותו תחביב שהפך לעיסוק ואף לפרנסה, בו אני מייצרת מוצרים מבד בעיקר בעבור תינוקות. בעבודתי יש חלקים מאוד יצירתיים, ואיתם גם שימוש בהרבה שבלונות ותבניות. יש שבלונות שונות איתן אני מכינה את אותיות שמות הילדים על גבי המוצרים. יש לי שבלונות נוספות, של אייקונים שונים שאותם שילבתי, או שאני חושבת לשלב "פעם" או "יום אחד" על גבי המוצרים. בכל פעם שאני מגיעה ל"חנות יצירה" יפה בארץ או בחו"ל, שיש בה שבלונות, אני רוכשת עוד כמה שבלונות מקסימות. יש כבר מגירה גדולה, ומן הסתם יהיו עוד, כי הרי יום אחד עוד יגיע יומם.

IMG_20200210_232144_1024x768

בסמסטר הזה, קיבלתי תלמידות מ"בית הספר הדמוקרטי" בנהלל, לשעה וחצי של חניכה באחד מימות השבוע. כחלק מתוכנית בה התלמידים חוברים ונחשפים לבעלי מקצועות שונים בקהילה, דרך עשייה משותפת והתנסות. אחד מהדברים שעשינו השבוע, ישובות סביב  שולחן העבודה היה גזירת לבבות.

אחת הבנות שרטטה בעזרת השבלונה השחוקה והמשומשת שלי, לבבות וחצאי לבבות על פיסות בדים צבעוניות, כדי שנוכל לתפור מהן בהמשך לבבות מתוקים ורכים מבד. בעוד חברתה ואני גוזרות במספרים על פי הקווים המשורטטים, הסברתי לבנות עד כמה חשוב השימוש בשבלונה, כדי שנוכל להשיג אחידות לקראת החיבור והתפירה, ובה בעת ליהנות מהשפע והצבעוניות של הבדים, כדי ליצור ושילובים יצירתיים ביניהם.

IMG_20200205_105936_1024x768

אתם בטח כבר הבנתם שלקח להם הרבה זמן לסדר את הקולבים לפי הצבעים על המיטה, והמחשבות אצלי המשיכו לרוץ, מנצלות כל רגע ורגע מרגעי הערנות הכפויה, עד שהשינה הטובה הגיעה בסופו של דבר, כדי לשאול את עצמי שוב שבלונה- זה טוב או רע?

IMG_20200210_232327_1024x768

כפי שחלקכם יודעים, חשיבתי הלא שבלונית, גרמה לי לעסוק בכל מיני עיסוקים בו זמנית, שגם זה מאוד לא שבלוני. לי אין בעיה עם זה, לילדים שלי זה קצת עורר בעיה, בעיקר בתקופות שנדרשו למלא בשאלונים ובטפסים שונים את הרובריקה "מקצוע האם".

עם האבא זה כבר נעשה פשוט, למרות שגם שם היו תנודות במהלך השנים, אבל עם האמא, כל יום היא עשויה להיות משהו אחר. כשהמבוכה היתה גדלה, הייתי אומרת להם:" תכתבו מורה", גם כשבפועל לא היה לי אפילו תלמיד אחד. מורה זה מקצוע נהדר לשבלונות, וגם לא שקר.

בחודש האחרון היו לי הרבה מאוד תלמידים. מועד החורף של בחינת הבגרות בהיסטוריה חל ביום חמישי האחרון, וקדמו לה "בחינת מתכונת" ,ולחלק מן התלמידים אף שתיי "מתכונות", וככה עבדתי לא מעט כמורה והפעם באמת.

אחד מתלמידיי, מצטיין ונבון, שהגיע אלי בכלל כמורה לתנ"ך, והבין שאולי יש לי מה לתת לו גם בהיסטוריה, החליט לקחת אצלי שיעור גם לפני המתכונת, וגם לפני הבגרות. לא רק התלמיד טוב מאוד, אלא גם המורה שלימד אותו בכיתה את החומר. התלמיד שולט היטב ולפרטי פרטים בכל החומר, וגם בכל פינה נשכחת ונידחת של השעורים אותם למד.

אחת הפעולות שאני עושה עם תלמידים לקראת בחינה, ובעיקר שזו היתה בקשתו, היא לעבור על שאלונים משנים קודמות, כדי ללמוד ולהבין כיצד נראה המבחן, כיצד נראית שאלה, ומה מצופה ממנו לעשות בה. דרך זה הוא מגלה עד כמה הוא שולט בחומר, ומה עדיין צריך לשוב וללמוד או לשנן.

אחד הדברים שלמדנו יחד מהשאלון, הוא שבשנים האחרונות יש שבירה של החשיבה השבלונית האוטומטית, או מה שהיה מצופה שיהיה המשכה של השאלה. התלמיד מופנה במהלך המבחן לחשיבה, מתוך התמצאות נרחבת בחומר הנלמד. לדעתי זוהי מגמה טובה מאוד, שמראה לא רק את יכולת השינון של התלמיד, אלא את יכולת החשיבה שלו והבנתו בתהליכים היסטוריים.

למרות "ציון המגן" הגבוה מאוד שניתן לתלמיד, אליו הוא בהחלט ראוי, ולמרות שעל כל נושא אליו הפניתי את חשיבתו, ואת השיחה, הוא ידע להסביר על בוריו, הרגשתי שהוא נתון כל כולו בתוך התבניות. הבנתי שכל שאלה שתוציא אותו מהתבנית תהייה בעייתית, לא כי הוא לא יודע את החומר, או כי אין לו את היכולת לכך, אלא שמעולם לא תרגל זאת, וגם לא היה מודע לכך. הצלחתי במהלך השעה שעמדה לרשותנו לעשות איתו חזרה וסיכום של יחידות רבות מהחומר, תוך מתן דגש על יציאה מהשבלונה, וחיתוך שונה של החומר, תוך הסתייעות בחשיבה.

IMG_20200210_232110_768x1024

אתם רואים, הצלחתי לחשוב לא מעט, עד שנרדמתי. הקולבים, אם שאלתם, עדיין סדורים על המיטה, מחכים למשבר הבאה, או לטקס הפרידה.

ועכשיו אני חושבת לעצמי תוך כדי הכתיבה, תתארו לכם שבתי- הספר התיכוניים היו יוצאים מהשבלונה, ומאפשרים לכל תלמיד שעה, שעתיים, מקסימום שלוש, לא יותר, לשבת עם מורה אישי משלהם, שיתבונן רגע עליהם, ולא על השבלונה, שיבין אותם, ואת הנקודות בהן עזרה קטנה עשויה לחולל,  מהר  יחסית, שינוי גדול .

IMG_20200210_232602_768x1024

אם יש בכם, קוראיי, מישהו שחושב שהנה אני מארגנת לעצמי את המקצוע הבא במערכת החינוך, טעיתם.

גם כי אני בת שישים ומאוד נהנית מהסבתאות, ומקווה שיהיה לי רק יותר ויותר זמן לעסוק בה, כולל טיפול בקולבים, שלא בשעות השינה המקובלות על סבתא.

גם, כי אם קראתם את הפוסט שלי מהשבוע שעבר (חזרה וקישור-גישור): "אני את הבגרות שלי כבר עשיתי!"

והחשוב מכולם, לא רק שאני מאוד מרוצה מזה שכל יום אני יכולה לבחור מהי הזהות המקצועית שלי לאותו יום, בלי להיכנס לתכתיבים , מסגרות ושבלונות, אלא שאני פשוט חסה על מי מצאצאי שעוד יצטרך לכתוב באיזשהו טופס רשמי ולהתמודד עם השאלה מהו מקצועי.

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.