הבלוג של אבא הלך לעבודה

אבא הלך לעבודה

תיאור ציני מלא הומור של חוויית ההורות, חיי המשפחה וחוויות מהיום יום

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מדצמבר 2013

אף פעם לא הייתי מהבחורות שרוצות ללדת לידה טבעית\עם דולפינים\במים\בבית\לנסות להרגיש כמה שיותר את הלידה ולעבור את החוויה, להיפך אני לא רציתי להרגיש כלום, אני רציתי סמים וכמה שיותר.

26/01/2014

בעקבות התוכנית בייבי בום ולקראת הלידה השנייה שלי אני נותנת לכם הצצה ותזכורת לעצמי על הלידה הראשונה של בתי הבכורה, צהוב צהוב כמו שכולנו אוהבים רק במלל.

כמה ימים לפני תאריך הלידה המשוער שלי לכלבה שלנו התנפח גוש מוזר בצוואר, לאחר בדיקות, צילומים ואפילו אולטרא סאונד התגלה שנתקעה לה חתיכת מקל בגרון והיא צריכה לעבור ניתוח מסובך בעלות של כמה אלפי שקלים בבית חולים וטרינרי, בשורה שכל אחת הייתה שמחה לקבל בחודש תשיעי להריון, קבענו לכלבה ניתוח לא הייתה בדיוק ברירה, לחודש תשיעי להריון מאד מוסיף דאגות לגורל הכלבה שהיא כבר לא כל כך צעירה וניתוח שיכול להיות לה מסוכן, לאחר הניתוח הכרנו מושג רפואי חדש: “נקזים” ולמי שלא יודע מה זה, אלו צינורות שמעיפים ג’יפה ומוגלה לכל עבר בבית מהגרון של הכלבה, בדיוק מה שצריך בבית לפני לידה ראשונה, ממש במקום ניקיון יסודי עם אקונומיקה. כל הזמן חיכיתי שיוציאו לכלבה את הנקזים ,שהיא תבריא, יהיה אפשר לנקות את הבית ואפילו ללדת.

בינתיים יום הלידה המשוער שלי הגיע ולא היה שום סימן ללידה, לא התנפח לי האף, הבטן לא ירדה והקינון היחידי שהיה בבית היה של היונים על הכביסה שלנו, אני שכל הזמן חשבתי שאלד בשבוע 38, מצאתי את עצמי בשבוע 40 לוקחת את הכלבה לווטרינר להוציא את הנקזים, הווטרינר אמר שהכלבה החלימה, הוציאו את מחוללי הג’יפה והיא הפסיקה לדמם, תוך כדי הביקור במרפאה הוטרינרית היו לי התכווצויות בבטן אבל היו לי אותם כבר מחודש שמיני ולכן לא התרגשתי, הווטרינר שחשב כנראה שאני כלבה מסיבות ברורות, הביע חוות דעת רפואית וטען שזה לא צירים “כי שזה יהיה צירים את תרגישי”.

ההתכווצויות המשיכו כל היום אבל הם לא כל כך כאבו, לא משהו שאי אפשר לחיות איתו אז בחרתי להתעלם מהם, בערב ניסינו לראות את הסרט “הרשת החברתית” שעוסק בהמצאת המאה “הפייסבוק” ואז כבר כאבה לי הבטן באופן יותר משמעותי אבל בקורס הכנה ללידה (או כמו שאנחנו אהבנו לקרוא לזה “קורס הפחדה ללידה”, כיוון שכל הקורס הסבירו לנו רק על כל הסכנות שיכולות לקרות בלידה וכל פעם שחזרנו מהקורס החלטתי שאני לא יולדת), במפגשים שעברנו בבית החולים אמרו לנו שלידה ראשונה לוקחת הרבה זמן ואין מה לרוץ איך שמתחילים צירים לבית החולים לכן בעלי החליט שאין עוד מה ללכת, המשכנו לצפות בסרט ותוך דקות הכאבים הפכו לבלתי נסבלים התארגנו ליציאה לבית החולים, מזל שהכול היה ארוז מראש כי אני כבר לא יכולתי לזוז.

בבית החולים אחות של מחלקת לידה שלא כמו בריאליטי הנפלא “בייבי בום” לא עושה לי מסאג’ אלא מזלזלת בי וזורקת אותי בחזרה לחדר ההמתנה תוך כדי שאני צורחת מכאבים למרות שכל המחלקה פנויה, היא חושבת שאני בתחילת צירים כי זה לידה ראשונה ומסתבר שאני כבר בסוף ועוד שנייה לא יכולה לקבל אפידורל, ההתכווצויות שהרגשתי כל היום הם כן צירים ומסתבר שכן אפשר לפספס את זה.

אף פעם לא הייתי מהבחורות שרוצות ללדת לידה טבעית\עם דולפינים\במים\בבית\לנסות להרגיש כמה שיותר את הלידה ולעבור את החוויה, להיפך אני לא רציתי להרגיש כלום, אני רציתי סמים וכמה שיותר, הידיעה שמכורח הנסיבות אני יכולה לפספס את ההזדמנות שלי למנת אפידורל טובה הלחיצה אותי יותר מהלידה עצמה ואחרי שרופא הציל אותי מגורל האחות ושלח אותי בדחיפות לחדר לידה על כסא גלגלים אני התחלתי להתחנן לאפידורל.

בקשתי התחננתי ושוב ביקשתי לקרוא לרופאה מרדימה מכל רופא, אחות או סניטר שראיתי ושלחתי גם את בעלי לבקש, הכאבים היו בלתי נסבלים עברתי את כל הצירים בלי אפידורל ופחדתי לעבור ככה גם את הלידה, ברגע האחרון רופאה מרדימה הגיעה לפני שנסגר לי חלון ההזדמנויות לקבל אפידורל אני הודיתי לה כמו שלא הודיתי לאף אחד בחיים שלי, היא לא הבינה מה נפל עליה וסוף כל סוף הפסקתי לצרוח כמו משוגעת ולהפחיד את כל המחלקה.

לכל הבנות שפוחדות דווקא מהזריקה של האפידורל אני רוצה לפנות ולומר לכן, כל כך כאב לי מהצירים שאת הזריקה לא הרגשתי בכלל. אחרי האפידורל החיים היו טובים, אני כבר לא הרגשתי כלום בחדר לידה גלשנו ודיברנו, האחות נתנה לנו עצות על גידול כלבים, אפילו די שיעמם, אני התקשרתי לאבא שלי להגיד לו שאני בחדר לידה ושיביא לכלבה אנטיביוטיקה כי גם בחדר לידה חשוב להישאר מפוקסים, אפילו ביקשתי מתישהו חיזוק לאפידורל כדי שלא יפוג הקסם.

בשלב מסוים התחילה הלידה וכל ההסתבכויות שרק קימות בספר ולצערנו לימדו אותנו עליהם ב”קורס הפחדה ללידה” החלו, דופק עוברי לא מורגש, מים מקוניאליים ועוד כהנה וכהנה צרות, הוכרז שרופא ילדים צריך להיות נוכח בלידה, אותנו לימדו שלידה תקינה היא לידה שלא מעורבים בה רופאים בכלל, מצד שני לא הרגשתי שום כאב ולא הרגשתי באופן כללי בניגוד לשלב הצירים אחרי כל האפידורל שהזרקתי. המיילדת התחלפה שנייה לפני הלידה ואני זכיתי למיילדת עוד פחות נחמדה שכבר רצתה ללכת על לידה מכשירנית, למזלי הרופאה הייתה בצד שלי ולא הסכימה, הצוות הרפואי מסכם בינם לבין עצמן לא לתת לילדה לבכות שהיא יוצאת, בכלל לא מלחיץ.

בשמונה בבוקר יום חמישי ונר ראשון של חנוכה, ביום של תאריך הלידה המשוער שלי וכל הכבוד לרופא על היכולת הנבואית והדיוק ( רק אני ו6% מהנשים יולדות בתאריך הלידה המשוער שלהם), נולדה לי בת בריאה שכן בוכה דבר ראשון כשהיא יוצאת לעולם במשקל 3.100 קילו, ביום שישי יום אחרי הלידה אני חותמת על ויתור ושחרור מבית החולים לפני הזמן ובורחת משם ב 23:00 בלילה החיים מתחילים…

סוף דבר: לילדה ולכלבה שלום האימא היולדת בטראומה עד היום, עוד שנייה צריכה ללדת שוב ומקווה לסיפור לידה שני יותר נעים ודומה למה שרואים בטלויזיה.

עוד מהבלוג של אבא הלך לעבודה

תצוגה מקדימה

הריון שני: תסתדרי למי איכפת

הבחילה אמרה תנוחי, הילדה אמרה: זה החופש הגדול בא לי ללכת לים ואבא אמר אני בעבודה זה הריון שני תסתדרי, למי איכפת. כן אני בהריון, הריון שני, בדיקות דם כל שני וחמישי? למה זה טוב? מספיק סקירה אחת, רופא פרטי היי היי שהוא ראש מחלקת...

תצוגה מקדימה

מפגשים מהסוג השלישי - ביקורי חברים של הילדים אחרי הצהריים

"אז נבוא אליך בשבע וחצי בערב מייד אחרי הצהרון ואחרי שאני יאסוף את האחים שלה בני ה -10 מהחוג קראטה, הם חייבים קראטה כדי לפרוק את האגרסיות שלהם לא מפריע לך שכולנו נבוא נכון?" בטח אמרתי, מאד נוח לי בשבע וחצי שזה כבר סוף היום אצלי...

תצוגה מקדימה

הריפלוקס שלנו

"ריפלוקס הוא תנועה של תכולה מהקיבה בחזרה לוושט (צינור המזון). פעולה הפוכה זו יכולה לגרום לצרבות, הקאות וכאבים. כמו-כן, עלול הדבר לגרום לקשיי-נשימה, שיעול, החמרת אסטמה וצרידות. התופעה נפוצה יחסית בקרב ילדים ומבוגרים...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה