הבלוג של רונית דינצמן

לגדול עם ספרים

סופרת ומאיירת, מחברת ספרי הנוער 'הדינוזאור מרמת-גן' ו'לב היער', אם לשתי בנות ובן. בלוג על ספרי ילדים וספרי נוער, חדשים וישנים, וגם על החיים.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל מפברואר 2014

על ספרנית קפדנית, אנציקלופדיה מכלל, גן ציבורי, ואיור שהצית את הדמיון. סיפור לידתו של ספרי “הדינוזאור מרמת-גן” במלאת לו 10 שנים.

12/08/2018

בכיתה ב’ נרשמתי לספריה שמול ביתי. אהבתי לקרוא, והגעתי לספריה כמעט מדי יום. עד מהרה רציתי לקרוא ספרים ארוכים יותר ומורכבים יותר. לא פעם, כשניגשתי אל הספרנית עם הספר שבחרתי, היא לא הסכימה שאשאל אותו בטענה שאינו מיועד לגילי. הסיטואציה חזרה בתכיפות הולכת וגוברת. גם לשאול שני ספרים ביום לא הייתה אפשרות – ראיתי שהספרנית נזפה בילדים שהגיעו פעמיים ביום.

אגב, לפני מספר שנים קראתי ראיון עם אורי אורבך ז”ל, הוא סיפר על ילדותו. הסתבר שגדל לא רחוק ממני, כי בריאיון הוא הזכיר את הספרנית יודית מספריית ארגוב שרדתה בילדים שהיו מנויים בספריה.

מאחר שיודית הספרנית לא הרשתה לי לשאול ספרים שעניינו אותי, התחלתי לחפש ספרים במקומות אחרים. המקום הראשון שבו חיפשתי היתה הספריה בביתם של סבתא וסבא שלי. היו להם מעט מאוד ספרים שהתאימו לגיל שלי, כי עדיין העדפתי לקרוא עם ניקוד. אחרי שקראתי את כל ספרי הקריאה המנוקדים שהיו להם, נשארתי רעבה לעוד ספרים. התחלתי לחטט בספריה, ובלי חדווה ניגשתי למדף שעליו היו מונחים כרכי אציקלופדיית “מכלל”.  הוצאתי כרך אקראי, דפדפתי ופתחתי בעמודים אקראיים, אם נתקלתי בערך מסקרן – קראתי אותו. הפכתי לקוראת מתמידה ונלהבת של “מכלל”.

יום אחד פתחתי בערך “דינוסאורים“. עד אז מעולם לא שמעתי את המילה הזו, השורות הראשונות עוררו את סקרנותי והמשכתי לקרוא. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה וארוכת שנים עם דינוזאורים.

לפני מספר שנים התעוררה סקרנותי – מה היה בדינוסאורים באנציקלופדיה מכלל שכל כך כבש אותי?

פניתי לאיתמר לוי, מאתר הספרים, וביקשתי ממנו שימצא בשבילי את הכרך שבו הופיע הערך “דינוסאורים”. כעבור זמן מה הוא איתר את הספר בשבילי. כשהספר הגיע אלי פתחתי אותו בהתרגשות. הדפים הצהובים, הפונט הישן, והניקוד החזירו אותי לילדותי.  והנה הדינוסאורים.

בטקסט חוזרות המילים “מוזרים” “מטילי אימה” ומצד שני “לא נוראים כלל וכלל”. והנה איור בשחור-לבן. איור אחד, האיור שהצית את דמיוני.

AYOOR

בעלי החיים האלה, שמעולם לפני כן לא שמעתי עליהם, כבשו אותי. התחלתי לצייר דינוזאורים, בהתחלה את הארבעה שהופיעו באיור, אבל עד מהרה התחלתי לדמיין ולהמציא סוגי דינוזאורים חדשים בעצמי.

אני חייבת להסביר: השנים – שנות השמונים, פתח תקווה. לא היו אז ספרי ילדים על דינוזאורים, לא היה אינטרנט. מלבד האיור האחד ב”מכלל” – לא ראיתי שום ציור של דינוזאור. לכן הייתי צריכה לדמיין ולהמציא סוגי דינוזאורים בעצמי.

תיקיות הציור שלי התמלאו דינוזאורים, וגם היומן, עטיפות המחברות, וקירות החדר שלי. הייתי הילדה הזו שאוהבת דינוזאורים – תחום עניין חריג וייחודי ביותר בפתח-תקווה של שנות השבעים-שמונים.

ציור מ 1983 הדינוזאור האחרון נבדק במעבדה

ציור מ 1983 הדינוזאור האחרון נבדק במעבדה

עטיפת מחברת

עטיפת מחברת

עטיפת מגדיר זוחלים

עטיפת מגדיר זוחלים

הצטערתי מאוד שדינוזאורים אינם קיימים עוד, שאני לא יכולה לראות אותם במציאות, ואולי אפילו לגדל דינוזאור בבית. התחלתי לחשוב על אפשרויות איך יכול להגיע לעולם דינוזאור בימינו.

לספרייה המשכתי ללכת. הייתה אליה דרך קיצור שעברה למרגלות מסלעה גבוהה מאבנים לבנות שהקיפה את שולי הגן הציבורי שמול ביתי – גן ארגוב.  בחורף אי אפשר היה לעבור שם, כי האדמה היתה חלקלקה ובוצית.  בקיץ האדמה היתה יבשה והחללים שבין הסלעים רחשו חיים – נמלים, ציקדות, חרקים, לטאות. פעם ראיתי שם נחש.

אולי אחת האבנים האלה היא בעצם ביצה מאובנת של דינוזאור?

אולי חום הקיץ  יפשיר אותה יום קיץ אחד ויבקע ממנה דינוזאור קטן?

ואולי זה יקרה בדיוק כשאעבור שם בדרך לספריה?

מסלעה

מסלעה

המשכתי להפליג בדמיוני:  במה אאכיל אותו? איך יסתדר בעולם המודרני? לאיזה גודל יגיע בסוף?

כך נולד סיפורו של הדינוזאור האחרון.

סיפרתי אותו לראשונה לאחותי הקטנה, בליל חורף, כשאנחנו מכורבלות מתחת לשמיכת פוך מקופלת ומפותלת לצורת מסלעה.

העניין בדינוזאורים המשיך ללוות אותי גם בשנים הבאות. אפילו קירות חדרי במעונות האוניברסיטה היו מכוסים ציורי דינוזאורים.

.

לצד תחביבי הקריאה והדינוזאורים, ליווה אותי כל חיי תחביב נוסף – כתיבה.  כתבתי ואיירתי את סיפורו של הדינוזאור האחרון, והוצאתי אותו ב 1993 כספר ילדים ששמו “זואי, הדינוזאור האחרון”

הספר הופץ ונמכר, אבל לא שמחתי בו, מאחר שרק הכריכה הודפסה בצבע. האיורים הפנימיים הודפסו באיכות נמוכה. בשלב מסויים אספתי את כל העותקים שנשארו וגנזתי את הספר.

דינוזאורים המשכתי לאהוב, ואת הסיפור של הדינוזאור האחרון כתבתי מחדש.

.

בשנת 2008 הוא יצא לאור, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, כספר נוער צעיר  ששמו “הדינוזאור מרמת-גן“.

DINO COVER

העבודה על איורי הספר

הספר מתאר את חייו של זואי במשך שלוש שנים, במהלכן הוא משתנה בדרמטיות – הופך מתינוק בגודל חתלתול לבוגר בגובה 9 מטרים. האתגר היה לשמור על עקביות בתיאור דמותו של זואי, שיהיה ברור שכל הזמן מדובר באותה דמות, ויחד עם זאת להפוך אותו מתינוק שראשו גדול, צווארו קצר, וגופו קטן, לבוגר שראשו קטן יחסית לגופו, צווארו ארוך, וגופו גדול וכבד.

עבדתי על האיורים במשך חודשים ארוכים, ישבתי עם סרגלים ומחשבון, חישבתי פרופורציות ראש:גוף בכל גיל בחייו של זואי, וגם את הפרופורציות שלו יחסית לאורי, הילד שמגדל אותו, ויחסית לחפצים שונים בעולמנו.

המסלעה - גרסת האיור

המסלעה – גרסת האיור

הדינוזאור האחרון נבדק במעבדה - גרסת 2008

הדינוזאור האחרון נבדק במעבדה – גרסת 2008

נוסף לכך שזואי גדל במהלך הספר, גופו גם הולך ומתכסה כתמים, והכתמים הולכים ומתכהים, וגם כאן היה חשוב לי לשמור על רציפות. לאחר שכל האיורים היו צבועים ציירתי את הכתמים על גופו של זואי. לדוגמא: אם הוספתי כתם חדש על הזרוע, הוספתי את הכתם באותו מיקום גם באיורים הבאים, תוך כדי הכהייה והגדלה שלו.

בסוף הספר זואי בודד, ומייחל לפגוש מישהו דומה לו, הוא חולם לפגוש דינוזאורית. האתגר האחרון היה לצייר דינוזאורית על בסיס דמותו של זואי, בלי להפוך אותו לדמות נשית באמצעות קלישאות כמו ריסים ארוכים, שפתיים משורבבות או סרט על הראש.

ZOA

.

הדינוזאור מרמת גן ממשיך לעשות את דרכו בעולם. ממש עכשיו מלאו 10 שנים ליציאתו לאור. הוא נבחר למצעד הספרים, ומדי פעם אני מקבלת שאלות ופניות מילדים שכותבים על אודותיו יומני קריאה. לפני שנה הודפסה מהדורה רביעית שלו, וילדים שעדיין לא נולדו כשהוא יצא לאור לראשונה מכירים אותו עכשיו. הספר מיועד לבני 8-12 אבל התברר לי שהורים לילדים צעירים יותר קוראים אותו לילדיהם, פרק אחר פרק, לפני השינה.
לחוויה מושלמת – מומלץ להקריא את הספר תחת שמיכת פוך מפותלת לצורת מסלעה.

יום הולדת שנה לזואי

יום הולדת שנה לזואי

.

רונית ש’ דינצמן

[email protected]

עוד מהבלוג של רונית דינצמן

תצוגה מקדימה

לאהוב ללא תנאי

לילי רוצה חיית מחמד. לא חשוב איזה מין חיית מחמד, היא תשמח לכלב, חתול, אוגר, אפילו חזיר. ליום הולדתה השישי היא מקבלת מהוריה... סלע מחמד. היא מטפלת יפה בסלע המחמד שלה, מוציאה אותו לטיול בכל יום, משחקת איתו, קוראת לו ספרים. אבל...

תצוגה מקדימה

איך מציירים כאב

'האישפוז במחלקת ילדים נראה כמו אשפוז ברחוב סומסום, יש קוסמים, ליצנים, דתיים עם ממתקים, ויותר מדי יצורים פרוותיים'. אורי, בסוף שנות העשרים שלו, מאובחן כחולה בסרטן מסוג "יואינג סרקומה" שנפוץ בעיקר בקרב ילדים. הספר מתאר את...

תצוגה מקדימה

אקטיביזם חברתי לילדים

כשהייתי ילדה התפקיד שלי בבית היה ללכת בבוקר למכולת ולקנות לחם ולחמניות לסנדוויצ'ים. התחלתי כשהייתי בת 10 בערך. כל הזמן מבוגרים עקפו אותי בתור לתשלום. בהתחלה שתקתי, אבל בשלב מסויים התחלתי להעיר למי שניסה לעקוף אותי, וסירבתי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה