תופרת החלומות

סיפור המתאר לכבוד הפוסט ה-25 ב"בדים מדברים" -הבלוג. את הסיבה מדוע נושא הבלוג את השם הזה, ומדוע אצלי גם הבדים מדברים. דרך סיפור תפירת שמלת החלומות לנכדתה של חברתי, אני מספרת על תחביב שהוא גם פרנסה עוד מילדותי שלי. שמחה לתפור חלומות!

כבר סיפרתי לכם שיש לי תחביב שהוא גם פרנסה- עיצוב ותפירה. אני אוהבת לתפור מהיום שראיתי לראשונה מכונת תפירה בפעולה. לאמא שלי לא היתה מכונה, כאשר היו מזמינים תופרת הביתה, ל"יום תופרת" ממש כמו בסיפורים, היו מביאים על טרקטור ועגלה  מכונה הביתה. התופרת, שדיברה אידיש (דבוירה…) הפליאה אותי לא בשפתה הלא ברורה, אלא איך הניעה את המכונה השחורה והמבריקה עם נדנוד רגליה על הרגלית מצד אחד, ואיך החזיקה את הסיכות בשפתיה ובפיה מצד שני. אני מהצד לא ידעתי מה יותר מקסים. אני רק אומרת לכם, שלמרות שאני תופרת המון שנים, מעולם לא הכנסתי סיכות לפה.

הרבה שנים אני מעצבת ותופרת, כבר כנערה. גם לימדתי את עצמי, וגם למדתי אצל מורות מצוינות. אפילו ללימודי תדמיתנות ב"שנקר" הגעתי , לצד הדברים האחרים שעשיתי, ועושה.

כשחשבתי לפתוח בכתיבת בלוג, התלבטתי אם אפתח בלוג "אישי", או בלוג "עסקי",  כדי לקדם את "בדים מדברים" שלי ואת עבודת העיצוב והתפירה. מרוב שהתלבטתי, לא עשיתי כלום. עד שכישבנו לשיחת יעוץ עם תום, שאני מתאפקת לא לקרוא לה "ילדה מהמושב", למרות שככה אני רואה אותה.. במציאות הממשית, היא יועצת ארגונית מדהימה מחוננת ומפרגנת, וגם  לה כבר יש שלוש ילדות במושב…תום אמרה לי במשפט אחד ברור: "תתחילי לכתוב, ואחר כך כבר תחליטי", ואפילו לא גבתה שקל על הפגישה. אז היום, לכבוד הפוסט ה-25 בבלוג, שעד עכשיו דיבר על הכל, חוץ מעל "בדים מדברים", למרות שכך נקרא, אני רוצה לספר מעט על העיצוב והתפירה שלי, ועל איך אני גם לומדת מילדות וגם תופרת להן חלומות.

לפני שנתיים או שלוש, ערב אחד התקשרה אלי חברה, מורה שעבדתי איתה  שנים בבית הספר. לאחר ששוחחנו מעט, היא שאלה בעדינות, אם אני עוד תופרת שמלות לילדות, כמו שעשיתי במשך הרבה שנים. באותה תקופה לא תפרתי שמלות, אבל היו לי כמה שמלות שגזרתי בעונה קודמת, וטרם הספקתי לתפור. הבנתי על פי השאלות, שהולכת לבוא בקשה מיוחדת, וכבר החלטתי לעצמי, שחברה חברה, אני לא יוצאת מגדרי. אם מה שיש לי מתאים, יופי, ואם לא, לא…

לחברה יש בת, ולבת יש בת (הנכדה) והן מתגוררות בארצות הברית, והגיעו לארץ ל"חופשת מולדת".  לנכדה עמדה להיות יום הולדת חמש, והיא רצתה מסבתא שמלה כמתנת יום הולדת. לא רק רוצה שמלה, אלא תיארה לסבתא בפרוטרוט מה היא רוצה, ציירה אותה בפרטי פרטים, וזה מה שהיא רוצה.

IMG-20180116-WA0018_1024x790

מה לא עושים למען החברות, הזמנתי אותן אלי-סבתא, בת, נכדה וציור….זוכרת את מה שהבטחתי לעצמי, לא משתגעת…כל ההבטחות היו במקומן, עד שהגיעה הלקוחה. למזלי, אחת השמלות הגזורות התאימה כבסיס למשימה. אבל היא היתה קצרה מידי, צריך היה לחשוב איך להאריך אותה, אז הוספתי שתי הארכות בגוונים שונים, שכבר ייצרו דוגמא, וחשבתי שישתלבו עם הפרחים המבוקשים.

מומחים בטיפול זוגי, לומדים לחתור לתוצאה, תוך מתן תחושה לשני הצדדים, שהם "מוחזקים", אני הייתי צריכה לתת תחושה כזו לשלוש נשים מקסימות, משלושה דורות, וטיפול זה לא ממש התחום שלי.

הלקוחה התמקדה בציור שציירה, ובחלום שלה. אני התמקדתי בבדים ובתהליך. פרסתי לכבודה-לכבודן את מלאי הבדים שלי. לרגע נראה שהילדה מתבלבלת מכל מה שהצעתי, ואולי אני מצליחה לכוון  אותה למה שאני התכוונתי לעשות…אבל לא. היא בשלה, ואני בשלי. התחלתי לנסות ללמד אותה עקרונות בסיסיים בעיצוב, כמו זה שהבדים צריכים להתכתב אחד עם השני. מה שהבנתי מהסבתא שהילדה הפנימה כל כך טוב, שכבר בארוחת הערב הסבירה לסבא, שגם אליו יש לי יחס מיוחד, מאז שחלקנו לימודי תעודה כלשהם לפני הרבה שנים,  שהגבינה צריכה להתכתב עם הזיתים והחביתה…

IMG-20180116-WA0015_842x1024

ללא ספק מי שהובילה את כל הסיטואציה  וניצחה על התהליך, היתה הילדה המדהימה הזו. כל כך ברורה לעצמה. ואני מופקדת על הגשמת חלומה עם המכונה הפשוטה והבדים שלי. היא מידי פעם שבה אל הציור, ומסבירה לי עוד משהו מהחלום שלה, ואני בעדינות תקיפה, מנסה להחזיר אותה אל היכולות שלי, ולפעמים גם אל מושגי האסתטיקה והטעם שלי. לפני שהלכו הבנות, משאירות אותי, עם כל ההבנות, בדרך להפוך את החלום למציאות, היא חזרה ונתנה את הציור בידי. אמרתי לה, שזה כבר בסדר, הבנתי לחלוטין מה היא רוצה, אז היא שמה אותו שוב על יד המכונה, ואמרה "עדיף שיהיה לך!" .

IMG-20180116-WA0016_1024x976

אני נתתי לה לפני שהלכה, כמה פיסות בד שגם מאוד אהבה, וגם אני אהבתי שלא ישולבו בשמלה, בשקית מוזהבת, כמו שצריך. לפי מה שסיפרה לי הסבתא, כבר שימשו לה למחרת היום כדי להמחיש ולהדגים מה זה "מתנות של פיות "ו"אבק כוכבים".

האמת, זו היתה אחת העבודות שנהניתי מאוד לעשות. מתקדמת, ובמקביל מצלמת ומתייעצת עם הסבתא, שאני מחזיקה ממנה אשה עם טעם נפלא, מה בין הגשמת החלום במלואו, למושגי האסתטיקה שלנו. כמו למשל האם להשאיר את השמלה ללא הפרחים בחזית, או להישאר נאמנות לחלום.

IMG-20180116-WA0019_763x1024

כשהגענו לשלב המסירה. לא יכולתי וגם לא רציתי לתמחר את העבודה. למדתי כל כך הרבה מהתהליך, נהנתי, וזכיתי לעבוד עם מעצבת גדולה, למרות שהיא עוד קטנה. אני יודעת שגם הסבתא למדה שיעור בקבלה, ככה מחום הלב, והאמת, שהיא לא מפסיקה לתת לי מאז. היא אחת מהקוראות הקבועות והמגיבות של הבלוג, יודעות להיות לי ואיתי מתי שצריך.

הרבה מהעבודות שאני עושה מיועדות לילדים ותינוקות, ואני מקפידה לא להעלות תמונות שלהם, למרות שזה מאוד מפתה. אני מקבלת תמונות מקסימות בווטסאפ, ששמורות אצלי בתיקיה מיוחדת במחשב, שהיא פינת הנחת שלי.

הפעם, הסבתא העבירה לי כמה תמונות מהתהליך ,ותמונה של הילדה בשמלה, מבלי שרואים את פניה ואת שמחתה, אבל תאמינו לי. השמחה גדולה. עם אישור מפורש להראות אותן.

IMG-20180115-WA0056_1024x853

שמלות מאז לא תפרתי. הרבה שנים תפרתי בעיקר שמלות לילדות. אני כן תופרת באהבה רבה שמיכות טלאים, כריות, נחשושים, אבל לא מפרסמת את עצמי כאן חלילה. אלא מספרת איך בקלות יחסית, זכיתי לתפור חלום, ואיך לפעמים הילדות, הן באמת המורות הגדולות ביותר, אם רק נותנים להן!

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.