הבלוג של רונית דינצמן

לגדול עם ספרים

סופרת ומאיירת, מחברת ספרי הנוער 'הדינוזאור מרמת-גן' ו'לב היער', אם לשתי בנות ובן. בלוג על ספרי ילדים וספרי נוער, חדשים וישנים, וגם על החיים.

עדכונים:

פוסטים: 36

עוקבים: 6

החל מפברואר 2014

רשמים ומחשבות בעקבות הצפייה בפרק השלישי של הסדרה ‘עוד סיפור אחד ודי’ של ענת זלצר ומודי בר און

21/06/2017

פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב, עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:

אַבָּא

וְאִמָּא,

וְאָח

וְאָחוֹת

וְחָתָן וְכַלָּה

בְּמִרְכֶּבֶת קַלָּה

פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב, עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב:

סַבָּא

וְסַבְתָּא,

וְדוֹד

וְדוֹדָה

וּנְכָדִים וְנִינִים

בְּמִרְכֶּבֶת פְּנִינִים.

את השיר כתבה קדיה מולודובסקי ביידיש בשנות השלושים, הוא תורגם לעברית על ידי פניה ברגשטיין, ויצא לאור לראשונה בעברית ב 1945, שנת סיום מלחמת העולם השניה. השיר, שבמקור נכתב כשיר חתונה שמח, הפך לאנדרטה למשפחות הענפות שאינן.

WEDDING

לילדים של ראשית הישוב לא היו סבים וסבתות, לא דודים ודודות, ולא בני דודים. המשפחות היו קטנות, ההורים, אמא ואבא, עבדו קשה, גילויי החיבה כלפי הילדים היו מדודים ונדירים. ההורים נתפשו כדמויות סמכותיות וכל-יכולות (‘לאבא שלי יש סולם… אבא שלי הוא הטוב מכולם, אבא שלי הוא הכי מכולם’), והילדים נדרשו לציית, לעזור בבית, ולהתנהג יפה.  נורית זרחי אומרת שבאותה תקופה ‘הילדים היו צריכים לשתוק. שלא יראו אותם ולא ישמעו אותם’. שמות של ספרים מאותה תקופה: כדאי להיות טוב,  אני ילדה חרוצה, אני ילד טוב, תמיד נקי.

צילום מסך

צילום מסך

בעולם כזה ילדים הרגישו בודדים, חסרי שליטה על חייהם, וגם צברו כעסים. לא פלא שילדים ברחו למשחקי דימיון, לעולם נעים שבו הם אלה שקובעים את הכללים, או התפרצו באלימות. לאה גולדברג היטיבה להבין את נפש הילדים:

כובע קסמים פורסם ב 1949

כל הימים, כל הימים

חולמת אני על כובע קסמים.

כובע קטן, מקושט נוצה,

העושה כל מה שאני רוצה…

ואמא בערב כבר לא תאמר:

“לכי לישון כבר מאוחר!”

ואבא לא עוד יגער במילים:

“אל תתערבי בשיחת הגדולים!”

וכשאדבר יקשיבו כולם,

כי אני הגדולה בכל העולם.

sad

הילד הרע פורסם ב 1959.

הייתי אתמול בבית הדודה,

אמרתי ‘שלום’ ואמרתי ‘תודה’,

אמרתי ‘סליחה’ ו ‘בבקשה’,

שאלתי תמיד: ‘זה מותר? את מרשה?’

ואינני יודע, כיצד זה קרה -

לפתע נכנס בי הילד הרע

ואמרתי: ‘את טיפשה!’

כשהילדים האלה גדלו, הם לא רצו להיות הורים נוקשים  ומרוחקים כמו הוריהם. הם רצו להיות קרובים לילדים, ואפילו לשחק ולהשתולל איתם. סופרי ילדים התחילו לכתוב ספרים שבהם דמויות של הורים לא מושלמים, ילדותיים לעיתים, מצחיקים, ולא סמכותיים. דוגמאות: אבא עושה בושות מאת מאיר שלו, אבא אכל דייסה מאת שוהם סמית.

FANNY

כיום יום הילדים עומדים במרכז החברה, ההורים חגים סביבם ומטפחים אותם. הורי הליקופטר לנסיכים ולנסיכות.

איור: עינת צרפתי

איור: עינת צרפתי

ולא רק ההורים. גם הסבים והסבתות, משתתפים בטיפול בילדים.

בעשורים האחרונים חזרו הסבים והסבתות לחיי המשפחה. בספרים רבים מופיעים סבתות וסבים מעורבים ופעילים בחיי הנכדים והמשפחה.

הפרק מתאר היטב את השינויים שחלו בסמכות ההורים, בתפישת מקומו של הילד במשפחה ובנוכחותם של הסבתות והסבים בחיי המשפחה, כפי שהם משתקפים ביצירות ספרותיות שפורסמו בעברית משנות הארבעים של המאה הקודמת ועד ימינו.

יחד עם זאת בתום הפרק נותרתי עם תחושה לא נוחה. מה שהפריע לי הוא ההתייחסות למשפחות מסורתיות בלבד – משפחות שיש בהן זוג הורים, גבר ואישה. אין התייחסות למשפחות חד הוריות ולמשפחות חד מיניות. ראוי היה שפרק שעוסק במשפחה ובשינויים שחלו בה, לא יתעלם מהשינויים הדרמטיים שחלו בהרכב הבסיסי שלה, ומהייצוגים הספרותיים של שינויים אלה. ההתייחסות היחידה בפרק למשפחה חדשה היא באמצעות הספר ‘להתראות באנטארקטיקה’ מאת נורית זרחי, שעוסק במשפחה שמורכבת מגבר שאימץ פינגווין.

נוסף לכך,  נכון היה גם להקדיש דקות אחדות לילדים שהתייתמו מהוריהם. במדינתנו למודת המתיחויות הביטחוניות נכתבו לא מעט סיפורים ושירים על ילדים שאבותיהם נהרגו במלחמות והם נותרו רק עם אמא.

 

עוד מהבלוג של רונית דינצמן

תצוגה מקדימה

בן ציון והסביבון הראשון

חלק ממינהגי החגים הוא לספר לילדים על מקורותיו של החג ועל האירועים ההיסטוריים שקשורים בו. בליל הסדר קוראים את האגדה בחברת הילדים, בפורים קוראים את מגילת אסתר והילדים מרעישים ברעשנים ומתחפשים, בל"ג בעומר מספרים על בר-כוכבא...

תצוגה מקדימה

מסר סמוי באיורים של ארבעה ספרי ילדים

אפשר לכתוב בספר ילדים "בנות ובנים, גברים ונשים, אמא ואבא יכולים לעשות הכל", אבל זה מסר מפורש, אמירה כזו  תיתפש כדידקטית, מטיפנית, ועלולה לעורר התנגדות. אותו מסר, כשהוא מועבר באופן סמוי, אגבי,  בלי שהוא יהיה הפוקוס, המוקד, של...

תצוגה מקדימה

מדוע לא קראתי לילדי את 'הביצה שהתחפשה'

בילדותי אהבתי מאוד את הסיפור "הביצה שהתחפשה" מאת דן פגיס. כשחזרתי אליו כבוגרת, הזדעזעתי מהקטע: "גם התרנגולת הכירה אותה. - איפה היית, ביצתי שלי? כבר מזמן רציתי לשבת עליך. לדגור כמובן. - אמא, אינני רוצה, אמרה הביצה, תני לי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה