הבלוג של קמות מהספה

קמות מהספה

סמדר תמיד חלמה לרוץ, אבל אחרי שנפצעה בתאונת סקי ורותקה לספה, הרצון להגשים את החלום רק גבר. דיתי רצה בכיף שלה כבר שנים ובגדול, חיה את חייה על טהרת הבריאות. סיפור האהבה הזה מתחיל על קו הזינוק כשישה שבועות לפני מרוץ לייף ראן,... +עוד

סמדר תמיד חלמה לרוץ, אבל אחרי שנפצעה בתאונת סקי ורותקה לספה, הרצון להגשים את החלום רק גבר. דיתי רצה בכיף שלה כבר שנים ובגדול, חיה את חייה על טהרת הבריאות. סיפור האהבה הזה מתחיל על קו הזינוק כשישה שבועות לפני מרוץ לייף ראן, מרוץ הנשים של תל אביב, שייערך ב-13 באפריל. והוא נשמע כך || עידית תמיר, מנחת תהליכי הרזיה באמצעות תת המודע, בעלת הבלוג ״לרזות מהראש״ בסלונה וסמדר דקל נעים, עו"ד ומגשרת, בעלת הבלוג "דינא דמלכותא" בסלונה

עדכונים:

פוסטים: 17

עוקבים: 2

החל ממרץ 2016

שבוע וקצת לפני מרוץ Life Run וההתרגשות גואה: דיתי וסמדר עוצרות לרגע בצד כדי להבין לאן בכלל הן רצות ומה מצפה להן על קו הזינוק? פוסט שישי ומחויך בפרויקט “רצות ביחד”

06/04/2016

דיתי וסמדר

סמדר “מאותגרת ריצתית” דקל נעים

הגעתי לשלב בחיים, שבו אין חידושים שמחייבים התמודדות ואתגרים חדשים. ברור שככל הנוגע לגידול הילדים, לזוגיות ולקריירה, האתגרים מתחדשים, מתמשכים ולעולם לא נפסקים. מעבר למה שהשגתי ויצרתי בחיי, נכון לעכשיו, אני לא מחפשת חידושים. אני בענייין של שימור.

הפציעה, הגיל, ההתבגרות, ההבנה שמעכשיו זה “DOWN HILL” גופני, הביאו אותי להכרה בכך שהחידוש והאתגר הכי גדול שאני יכולה להציב לעצמי, מצוי בי. הוא לא חיצוני. אין לי שאיפה לשנות מקצוע או להחליף עבודה. טוב לי איפה שאני גרה. נעים לי. אין לי רצון לשנות כלום באורח חיי. ברוכהשם טפו טפו וחמסה, הכל בסדר, אני מרוצה ממה שיש. אבל כן הייתי רוצה לשנות את איכות החיים, לשמור על הבריאות ולהתחזק הן פיזית והן נפשית.

אני כמהה להיות ספורטיבית. מוצאת את עצמי משתאה מול האיש הספורטיבי שלי והחברות הספורטיביות שלי. אני קצת מקנאה בהן. אמנם לא מבינה מה הן מוצאות בכל הלרוץ לרוץ הזה, ולאן לכל הרוחות כל המשוגעותים האלה רצים ורצות, ועדיין – אני רוצה גם. אבל לא מאמינה שאני מסוגלת.

אני אשה של מספרים. סוג של באבאבובה. יומיים לפני ריצת החיים (LIFE RUN) אני מציינת יומולדת 43. מסיימת את השנה הראשונה בסבב השביעי של שבע שנים. השנה אני עוסקת הרבה בספרה ובמילה “שבע”.

לב חסר הוא לב שלם

במובן מסוים אני שבעה. מצד שני, אני מרגישה צורך להשלים איזה חוסר, משהו שלא כתוב “בתפריט חיי”. אני רוצה להיות במצב 7 – הוא השלם האולטימטיבי (כמו 7 ימי השבוע, 7 שבועות של ספירת העומר, 7 השנים הטובות והרעות, 7 אלומות החיטה, שבעת המינים). הבנתי שכדי להיות במקום ה”שלם” הזה, הגיעה העת לכבוש את המקום הכי עייף שלי. להפתיע את עצמי במשהו חדש, אחר, שהוא לכאורה מעבר ליכולותיי ולרצונותיי.

וכמו במילותיו החכמות של הרבי נחמן – גיליתי שכשאני פורצת את המחסום הזה ומפתיעה את עצמי, מתברר שבמקום שבו חשבתי שאני מסתיימת, אני מתחילה אני חדשה. זה נפלא ומשמח ללמוד שבגילי המופלג, אני עוד יכולה לחדש ולהתחדש. בגיל 40+ מסתבר שאפשר להיות הכי HILL  UP.

הלב דופק. השרירים עובדים. הקצב של המוסיקה וקצב הרגליים מתפזרים ועולים לי לראש. אני מתאמצת, מזיעה, נמרצת. זה פשוט נפלא. ותוך כדי אני מבינה שהחיים הם חתיכת ריצה. מרחקים קצרים, מרחקים ארוכים – מה שבטוח, סיבולת צריך, סבלנות צריך, מצב רוח טוב, הרבה אמונה. ומים.

התחלתי להתאמן עם דיתי, החברצה שלי, לפני 5 שבועות. במטרה לרוץ 4 ק”מ. שבועיים לפני המרוץ רצתי 6 ק”מ, בכל שבוע אני עולה בעוד קילומטר. התבאסתי שאין מקצה של 7 ק”מ כי זה הכי מתאים לי השנה, אז נרשמתי לריצת 8 ק”מ (שזה מספר שמסמל את האינסוף ואת מצב הדברים של “טוב מטוב”, של “מעבר למושלם”). אני בחרדת ביצוע זה ברור, מקסימום אני אלך חלק מהדרך – זה לגמרי בסדר ואפילו חשוב. אני בעיקר מתרגשת. בקיצור – תחזיקו לי אצבעות ושאלוהימא תעזור.

קמות מהספה: פוסט 6

דיתי “האיילה הספורטיבית” תמיר  

אפרופו מספרים; סמדר חוגגת 43 החודש ואני בקרוב אהיה בת 52. ארבע ועוד שלוש זה שבע. חמש ועוד שתיים זה גם שבע. סמדר אומרת ששבע זה מספר טוב. אם היא אומרת, אז אני לא מתווכחת. עוד פחות מעשרה ימים אנחנו נפגשות בערב בנמל. עומדות לרוץ יחד, יד ביד. מקצה של שמונה קילומטר בלייף ראן של סופר-פארם. מבחינתה זה מרוץ ראשון של האני החדש שלה.

ומבחינתי? האם זה סתם עוד מרוץ? מה זה בשבילי המרוץ הזה? הרי כבר השתתפתי במרוצי יום ולילה כאלה ואחרים בתל אביב ובערי פריפריה. רצתי חמישה ועשרה קילומטרים ואחר כך גם העליתי נפחים של ריצה ועשיתי חצי מרתון ומרתון שלם. ואז עוד כמה מרתונים. ועכשיו עשרה ימים לפני מרוץ לא גדול של שמונה קילומטר אני שואלת את עצמי מה זה הריצות האלו? מה הן מייצגות עבורי? לאן אני רצה ומה אני מחפשת? מה נמצא שם על קו הזינוק מבחינתי ולא פחות חשוב, מה מצפה לי שם בקו הסיום?

אני מלווה את סמדר מהמרוץ הראשון שלה, חווה את ההתלהבות הראשונית שלה, את הריגוש המטורף הזה סביב תחושת ההישג. הייתי איתה ברגע שבו הצליחה לרוץ 4 קילומטר ואחר כך 5 ו-6 והשבוע בלי נדר אנחנו נפגשות ומשלימות שביעייה ביחד: אנחנו רצות, מאיצות דופק וכל הזמן מקשיבות לפעימות הלב, מה הוא מספר לנו – מתי הוא סבבה ורץ קדימה ומתי הוא מבקש להאט, או לעצור. אנחנו עוברות להליכה אם צריך, נושמות עמוק ואומרות תודה.

פיית הריצה

גם אני מרגישה שכל התהליך שאנחנו עוברות יחד עומד להיות חלק מהייעוד החדש שלי. להיצמד לנשים שלא בטוחות שהן יכולות. נשים כאלה שרוצות ממש, אבל לא מעיזות להגיד את זה בקול רם ולגרום להן לשים נעלי ספורט ולצאת אל השביל.

אני אהיה פיית הריצה שלהן. ״אחיידק״ אותן. אתן להן את ההרגשה שהן מסוגלות, שכל מה שצריך זה רק להגיד בקול רם שהן רוצות, שהן יכולות, שזה אפשרי – כאן ועכשיו. והריצה עצמה? היא לא המטרה, אלא האמצעי. האמונה הזאת בעצמי. ההתחברות למקור הכוח הפנימי וההכרה בו – זה המנוע שמוביל אותנו קדימה. לרצות, לחלום, להגשים. אז היידה חלומות. עוד שבוע המרוץ. ואחריו? כנראה שהכל אפשרי. Life run is about life . אז בואו איתנו, יהיה כיף.

קמות מהספה: פוסט 6

>> להרשמה זוגית למרוץ Life Run – הקליקו כאן וקבלו כרטיס מתנה

>> הצטרפו ביחד לקבוצת הפייסבוק ולקבוצת הריצה של סלונה - ”רצות ביחד” ותוכלו לזכות בחופשת חברות במלון ישרוטל גנים

עוד מהבלוג של קמות מהספה

תצוגה מקדימה

מי שלא טוב לו שיזוז

זר אולי לא יבין זאת, אבל אחרי שבועיים של אימוני ריצה עם מישהו שכיף במחיצתו, כבר יש חיבור. וכמו שהאחות הגדולה מסלונה צפתה מראש, אכן התחברנו. סמדר כבר נכנסה לחיי, כנראה...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

נפרדנו כך: ריצה כמטאפורה לזוגיות

דיתי "האיילה הספורטיבית" תמיר במפגש הריצה הראשון שלי עם סמדר, פתחתי עם גילוי נאות: ״תקשיבי בובה, מתישהו במהלך האימונים שלנו ללייף ראן אני עולה על מטוס להודו ונעלמת לך לכמה...

תגובות

פורסם לפני 12 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר