הבלוג של קמות מהספה

קמות מהספה

סמדר תמיד חלמה לרוץ, אבל אחרי שנפצעה בתאונת סקי ורותקה לספה, הרצון להגשים את החלום רק גבר. דיתי רצה בכיף שלה כבר שנים ובגדול, חיה את חייה על טהרת הבריאות. סיפור האהבה הזה מתחיל על קו הזינוק כשישה שבועות לפני מרוץ לייף ראן,... +עוד

סמדר תמיד חלמה לרוץ, אבל אחרי שנפצעה בתאונת סקי ורותקה לספה, הרצון להגשים את החלום רק גבר. דיתי רצה בכיף שלה כבר שנים ובגדול, חיה את חייה על טהרת הבריאות. סיפור האהבה הזה מתחיל על קו הזינוק כשישה שבועות לפני מרוץ לייף ראן, מרוץ הנשים של תל אביב, שייערך ב-13 באפריל. והוא נשמע כך || עידית תמיר, מנחת תהליכי הרזיה באמצעות תת המודע, בעלת הבלוג ״לרזות מהראש״ בסלונה וסמדר דקל נעים, עו"ד ומגשרת, בעלת הבלוג "דינא דמלכותא" בסלונה

עדכונים:

פוסטים: 17

עוקבים: 2

החל ממרץ 2016

איך הפכה דיתי מילדה שמנה לאיילה ספורטיבית ומה גרם לסמדר לשכב על הספה במשך חודשים? ואיך כל זה קשור למרוץ לייף ראן, מרוץ הנשים של תל אביב. פוסט בכורה חגיגי

08/03/2016

קמות מהספה: דיתי וסמדר. צילום עצמי

דיתי תמיר ”האיילה הספורטיבית”

 בילדותי, לא סבלתי את שיעורי ההתעמלות בבית הספר. הייתי ילדה שמנה, מאלה שאף פעם לא נבחרות לקבוצת הכדורסל, מחניים או תחרות ריצה. מהחוויה שלי למדתי שילדות שמנות לא אוהבות לרוץ: הן כבדות, איטיות ולא כיף להן להגיע אחרונות. עם השנים מצאתי פטנטים איך להתחמק משיעורי הספורט, להישאר בחיים ולהימנע מריצה – זה, יחד עם תאוות הפחמימות, הביאו אותי בגיל 16 לשקול 100 קילו. אז עצרתי, והתחלתי דיאטה. במהלך השנים עשיתי המון דיאטות. הבנתי שכדי לרדת במשקל צריך לשרוף קלוריות, וספורט היה חלק בלתי נפרד מתפריט הדיאטות שלי; משקולות, ספינינג, זומבה, קיקבוקסינג, או ביקראם יוגה. בקיצור, כל מה ששורף שומנים נכנס לתפריט החסה המדוד שלי. ייאוש. שנאתי את זה.

 מהיום שנגמלתי מהדיאטות, התחלתי גם לרוץ; בחוץ, בשביל, בפארק, בים, בנמל, עם חברות וחברים. ריצה בקצב שלי. לא מדדתי, לא ספרתי, לא למען שריפת הקלוריות ולא על מנת לרוץ מהר ולהשיג את כולם (מי אלה כולם בכלל?). ריצה שכל המטרה שלה היא להאיץ דופק ולשמוע את קצב פעימות הלב. פתאום כששמעתי אותן, את הפעימות שלי, נזכרתי בלב שלי. שמתי לב אליו, לעצמי. למדתי להקשיב לו. וכשאני מקשיבה לו, אני מבינה מה אני רוצה בחיים. מאז אני רצה – כמעט – כל בוקר ובכל מזג אוויר. שעה לפני שאני אמורה לקום, אני כבר מתעוררת. שמה את נעלי הספורט ויוצאת החוצה.

זה כל הקסם

כשאני חוזרת אחרי שעה, אני אדם אחר, טוב יותר, חייכן יותר, אופטימי, רגוע. הקסם הזה קורה לי כל פעם מחדש. חלק ממה שהבנתי בהקשבה הזו ל״מה אני רוצה״, קשור ברצון שלי להעביר את זה הלאה. ההבנה שהטוב הזה שבי נמצא פה, מתחת לאף, אצל כולנו. צריך רק להבחין בו ולקחת – הוא אינסופי. הדרך הכי מהירה שלמדתי להגיע לשפע ולסטייט אוף מיינד שהחיים הם גם run וגם fun, היא באמצעות הריצה. ולכן אני כאן. ללמד אתכם מה זה run for fun.

 לצורך הפרויקט “רצות ביחד” לקחתי איתי את סמדר דקל נעים, חברת פייסבוק וותיקה שלי. ידעתי שסמדר חולמת בהקיץ על לרוץ, אבל תכלס היא רצה אחרי הזנב שלה: היא אמא לשלושה וגם עובדת במשרה מלאה. בינינו, איפה יש לה זמן לרוץ. אבל אנחנו נמצא. כאן, בבלוג החדש שלנו “קמות מהספה” נלווה אתכן. בכל שבוע נתעד את תהליך האימונים ונסביר לכן במילים, בתמונות ובחיוכים איך עושים את זה בקלות ובפשטות. אז בואו איתנו, יהיה כיף לאללה.

מרוץ לייף ראן, מרוץ הנשים של תל אביב, שייערך ב-13 באפריל ביוזמה של סופר-פארם ועיריית תל אביב, מציע מסלולים של 4, 8 ו-12 קילומטר. לרוץ 4 קילומטר זה אכן אתגר למי שעד עכשיו רק חלמה על זה. מצד שני זה לגמרי אפשרי להחליט עכשיו ש״וואלה, בא לי ואני הולכת על זה״.

דיתי. מתוך פייסבוק

סמדר דקל נעים “מאותגרת ריצתית”

 לפני כשנה חזרתי הביתה על אלונקה בהטסה רפואית מחופשת סקי, הספורט היחיד שאני עושה באדיקות מילדות. נפלתי על התחת, פשוטו כמשמעו. שבר באגן. אווווץ’ ממש. בדרך לבית החולים, בעוד אני בוכה, מבוהלת ומפוחדת אמר לי הנעים שלי: ”אל תפחדי, את תהיי בסדר, גם זה יעבור”. בשנה הבאה את עושה טריאתלון!”. האמת, רציתי לחנוק אותו. מה טריאתלון, מה? אני רוצה ללכת, מה לרוץ עכשיו?

נשברתי. גם בעצמות וגם בנפש. לא האמנתי איך זה קרה לי. ככה סתם באמצע החיים, נפילה שהשכיבה אותי, שינתה מקצה לקצה את הקצב, את התכניות, את החיים. שכבתי הרבה בעננה של תרופות מרשם. שלושה שבועות אחרי הפציעה נכנסתי למים חמימים והשיקום שלי התחיל. לאט לאט חזרתי לעצמי; הידרוטרפיה, ווטרדאנס, שחיה עשו את העבודה. כעבור חודשיים עמדתי יציבה על שתי רגליים בדרכי לנסיעת העבודה הראשונה שלי בחו”ל. עשיתי את זה.

הדבר הגדול הבא

אחרי הנפילה ההיא הבנתי שאת הגוף, שמחזיק אותי, אני חייבת לחזק, כדי שיוכל לקחת אותי למקומות נפלאים. לא יכול להיות שאני נופלת בקלות ונשברת בפשטות. הרגליים לא מספיק מחזיקות את כל הגודל שלי. השרירים שעוטפים את השלד שלי רפויים ועייפים מחוסר מאמץ. בשלב זה ברור לי שריצה זה הדבר הבא. וזה גם מרזה ועושה שמח, כך אומרות חברותיי האיילות. אבל איך? מאיפה אני מתחילה?

בתזמון מרהיב, קיבלתי מתנה בלתי רגילה. אתגר ארוז ומהודר קשור בסרט ורוד ענק – קיבלתי חברה לרוץ איתה. עידית תמיר, האישה עם המשקפיים הוורודים, תיקח אותי, תלהיב, תדריך ותריץ אותי עד לקו הסיום בטייץ, קוקו וכובע שוס. אני מתרגשת וחוששת. הפדלאה שבי חושבת שאני לא מסוגלת. אבל אני עדיין מאמינה, שניסים לפעמים קורים ובכוחה של חברות. ביום המרוץ אני חוגגת יומולדת ואינשאללה מנצחת את עצמי הישנה. אחלו לי בהצלחה ושאלוהימא תעזור.

סמדר. צילום מתוך אלבום משפחתי

>> להרשמה זוגית למרוץ Life Run – הקליקו כאן וקבלו כרטיס מתנה

>> הצטרפו ביחד לקבוצת הפייסבוק ולקבוצת הריצה של סלונה - ”רצות ביחד” ותוכלו לזכות בחופשת חברות במלון ישרוטל גנים

עוד מהבלוג של קמות מהספה

תצוגה מקדימה

היידה חלומות: החיים הם חתיכת מרוץ

סמדר "מאותגרת ריצתית" דקל נעים הגעתי לשלב בחיים, שבו אין חידושים שמחייבים התמודדות ואתגרים חדשים. ברור שככל הנוגע לגידול הילדים, לזוגיות ולקריירה, האתגרים מתחדשים,...

תגובות

פורסם לפני 12 months
תצוגה מקדימה

מי שלא טוב לו שיזוז

זר אולי לא יבין זאת, אבל אחרי שבועיים של אימוני ריצה עם מישהו שכיף במחיצתו, כבר יש חיבור. וכמו שהאחות הגדולה מסלונה צפתה מראש, אכן התחברנו. סמדר כבר נכנסה לחיי, כנראה...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר