הבלוג של קמות מהספה

קמות מהספה

יש אנשים שחולמים ויש נשים שעושות. לקראת מרוץ הנשים אספנו נשים מעוררות השראה שיום אחד פשוט התחילו לרוץ. למה? מה מניע אותן? איך הן מתמודדות עם האתגרים? ואיך כל אחת יכולה לרוץ בדיוק ככה? כל הסיפורים והטיפים בבלוג

עדכונים:

פוסטים: 26

החל ממרץ 2016

דיתי נסעה להודו וסמדר נשארה בארץ כדי לרוץ ולהזיע לבד לקראת מרוץ Life Run. איך הן צלחו את משבר הפרידה ומה צמח משם? פוסט חמישי ומהורהר בפרויקט “רצות ביחד”

04/04/2016

רצות ביחד: דיתי

דיתי “האיילה הספורטיבית” תמיר

במפגש הריצה הראשון שלי עם סמדר, פתחתי עם גילוי נאות: ״תקשיבי בובה, מתישהו במהלך האימונים שלנו ללייף ראן אני עולה על מטוס להודו ונעלמת לך לכמה ימים”. סמדר, שבאותה נקודת זמן היתה מכרה מסלון הבלוגריות של סלונה, ושודכה לי במסגרת פרויקט “רצות ביחד” של סופר-פארם, פלטה עוד נשיפת מאמץ, אולי גם הוציאה איזו אנחה קלה והמשיכה לרוץ לצידי. מה היא כבר יכלה להגיד לי? שלא אסע?

בפגישה הבאה שלנו, עניין הפרידה עלה שוב. הפעם היא כבר הרגישה יותר קרובה אליי ושאלה קצת יותר פרטים – על הבת שלי, שאליה אני טסה ומה היא עושה בהודו. ממש לפני שסיימנו את האימון היא שאלה איך זה ישפיע על האימונים שלה למרוץ וזיהיתי חשש בנימה שלה.

“אבל אמרת שתתני לי יד ושתלווי אותי לאורך כל הדרך”, אמרה סמדר.

״את צודקת״, עניתי, ״אבל אל תדאגי. אני איתך מכל מקום בעולם. אני הניצוץ הפנימי שהולך איתך ומזכיר שיש לך אתגר ומטרה ושאת בדרך אליה”.

סמדר היא אישה פרקטית. היא הסתכלה עלי במבט ההוא של עורכת הדין שלה ואמרה: ״רוחניות זה אחלה. אבל איזה ניצוץ? אני צריכה לרוץ ולהזיע. את תהיי בשאנטי שלך בהודו, איך בדיוק זה יעבוד לי?״

חייכתי אליה והוספתי, ״אל תדאגי. זוכרת? בקלות ובפשטות. אז גם עכשיו, אני אסע להודו, את תישארי ותתאמני למרוץ. הכל יהיה בסדר, תסמכי עלי”. ונסעתי לדרכי.

ברור שווידאתי שהעניינים יתוקתקו כמו שצריך: ברקע יש את קבוצת הריצה של סלונה עם גונדה, שהוא מאמן אגדי שנותן מסגרת של שעה בשבוע, ותמיכה מקצועית במהלך השבוע. יש תוכנית אימונים מסודרת. יש קבוצת פייסבוק פעילה של עוד בנות שרצות לקראת הלייף ראן שלהן. יש לנו קבוצת וואטסאפ עם תיאום ציפיות לקראת התנהלות הקשר ביננו בהעדרי. ויש בעיקר אמונה בדרך שלנו לקראת המרוץ הראשון שלה.

רצות ביחד: דיתי וסמדר

השיבה מהודו

השבוע חזרתי מהטיול בהודו. נזכרתי בספר המשובח של א.ב. יהושע ״השיבה מהודו״. קראתי אותו שוב, הפעם במהלך בטיול; על בנג׳י, הרופא שמלווה את הזוג לזר, שנוסעים להודו להחזיר משם את בתם מיכאלה שחלתה בצהבת קשה. בכל פעם שאני קוראת ספר, אני מתמקדת בנושא אחר מעולמי הפנימי. הפעם הרגשתי שהספר עוסק בעוצמת הפלא הידוע בשם ״זוגיות״. המנוע של הספר הוא מה שמוביל שני יצורים נפרדים לקשור את עצמם זה לזה בשלשלת אחת, בחיבור המעניק לכאורה חיוניות, המראה ותחושת שחרור של התאהבות, אבל הוא גם ״קשר״, דהיינו שלשלת שכובלת ומגבילה.

״אין אנו שתי נשמות הקושרות ביניהן קשר נצחי, אלא רק שני נהרות זורמים, שבטוחים כל אחד בעומקו ובעצמאות האפיק שלו, ועל כן אין חשש שמימיהם יתערבבו קצת אלה באלה״.

חשבתי עלי ועל סמדר, החברה החדשה שלי, אני נותנת לה יד, מלווה אותה בדרכה מהספה לעבר עולם המרוצים. חשבתי על העומק של הקשר החדש שלנו. חשבתי על ריצה כמטפורה לחיים. חשבתי על זוגיות. על קשר. על חיבור. ואז בעודי יושבת ליד הגנגס וחופרת במחשבות שלי על מהות הזוגיות, אני מקבלת ממנה וואסטאפ:

״תגידי נשמה, אני רוצה לרשום אותנו למרוץ, ללכת על ה-8 ק”מ כמו משוגעת?״

חייכתי ועניתי לה: ״בקלות ובפשטות, בלי בעיה בכלל, אנחנו רצות באיזי כמו מלכות״.

רצות ביחד: סמדר

סמדר “מאותגרת ריצתית” דקל נעים

אחרי שדיתי הנחיתה עליי את בשורת הודו הרגשתי שזה נפל עליי ב”בום”. מה לי ולריצה הזאת? וזה קשה אינעלאבוק, וברור לי שזו חתיכת משימה כמעט בלתי אפשרית. והיא החברצה שלי, זו שמרימה אותי, זו שאני מחויבת אליה, זו שתיקח אותי לעבר קו הסיום וכל הקיטש הזה. איך בדיוק אני אמורה לעשות את זה אם היא בהודו? ברור שנלחצתי. כי מה כל הקטע אם לא לרוץ ביחד?

יכולתי להתבאס, להתייאש, אפילו לכעוס. אבל בחרתי להסתכל על זה כהזדמנות. קודם כל, מה תעזור לי כל המרמרת הזאת? הרי יש לי מטרה – 4 ק”מ בעוד 6 שבועות. ושנית, כבר למדתי מזמן שאין טעם להתרגז/להתבאס/לכעוס על מה שלא בשליטתי. ומעל הכל אני מפרגנת לחברה החדשה שלי, כי היא נוסעת לבת שלה, וברור לי שזה הכי חשוב. נתמודד. אמרנו אתגר, לא?

הודו לה’ כי טוב

עצם הידיעה שהקוסמת שלי נוסעת הובילה אותי להבנה שאני חייבת להתחיל לרוץ גם לבד. וכך עשיתי, ומצאתי שאני גם מצליחה וגם נהנית. ושהריצה עם חברה היא חשובה וטובה אבל הכל מתחיל ונגמר בי. נכון, היא יכולה לעודד, לדרבן ולהוביל, אבל הרגליים שלי צריכות לקחת אותי לשם. זו אני מול עצמי. אז שחררתי אותה לנסיעה בשמחה ובאהבה.

בזמן שדיתי טיילה בהודו, היינו בקשר יומיומי בוואטסאפ. בכל פעם כשיצאתי לרוץ, הרגשתי אותה איתי. לפעמים רצתי לבד, לפעמים עם הבנזוג, פעם אפילו לקחתי איתי חברצה מקבוצת הריצה ומצאתי את עצמי בפוזיציית המרימה – זאת שמעודדת, מדרבנת ועוזרת לה להוציא מעצמה יותר. מי היתה מאמינה? מה נהיה ממני?

בכל פעם שהצלחתי לגבור על עצמי בעוד שיא ועוד קילומטר אמרתי “הודו לה כי טוב”, והודיתי לה’ ולדיתי. כי היא איתי לעד, לא משנה מתי ואיפה ארוץ, היא בת הזוג שלי, השותפה שלי. כי ככה זה בזוגיות, ככה זה עם חברצה – החיבור מעניק כוח, וכל אחת לעצמה היא עולם ומלואו.

רצות ביחד: סמדר ודיתי

>> להרשמה זוגית למרוץ Life Run – הקליקו כאן וקבלו כרטיס מתנה

>> הצטרפו ביחד לקבוצת הפייסבוק ולקבוצת הריצה של סלונה - ”רצות ביחד” ותוכלו לזכות בחופשת חברות במלון ישרוטל גנים

עוד מהבלוג של קמות מהספה

תצוגה מקדימה

היידה חלומות: החיים הם חתיכת מרוץ

סמדר "מאותגרת ריצתית" דקל נעים הגעתי לשלב בחיים, שבו אין חידושים שמחייבים התמודדות ואתגרים חדשים. ברור שככל הנוגע לגידול הילדים, לזוגיות ולקריירה, האתגרים מתחדשים,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

מי שלא טוב לו שיזוז

זר אולי לא יבין זאת, אבל אחרי שבועיים של אימוני ריצה עם מישהו שכיף במחיצתו, כבר יש חיבור. וכמו שהאחות הגדולה מסלונה צפתה מראש, אכן התחברנו. סמדר כבר נכנסה לחיי, כנראה...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה