הבלוג של קמות מהספה

קמות מהספה

יש אנשים שחולמים ויש נשים שעושות. לקראת מרוץ הנשים אספנו נשים מעוררות השראה שיום אחד פשוט התחילו לרוץ. למה? מה מניע אותן? איך הן מתמודדות עם האתגרים? ואיך כל אחת יכולה לרוץ בדיוק ככה? כל הסיפורים והטיפים בבלוג

עדכונים:

פוסטים: 26

עוקבים: 3

החל ממרץ 2016

תמר אף פעם לא רצה, וגם מעולם לא חלמה לרוץ. למעשה, היא התמרדה נגד חדוות הריצה של סובביה, אז איך קרה שרצה השנה את חצי מרתון טבריה?

17/02/2018

תמר תמיד היתה מתנועת הנגד לרצים המבסוטים. מה פתאום לרוץ אם את לא ממהרת לשירותים? היא אפילו הקימה אגודת פייסבוק של נשים כמותה שפשוט לא מבינות בשביל מה זה טוב כל הריצה וההזעה האלה. אבל תמר נשואה לרץ, שעשה ימים ולילות כדי להשיג את היעד שהציב לעצמו, ולא אימוניו הקשים למרתון הם שכבשו את ליבה בסופו של דבר, אלא החיוך שלו, חיוך הניצחון.

אה, והמחייך הצמוד שלה הוא רק במקרה גם צלם חובב שלוקח את המצלמה לכל מקום, בכל קצב ובכל מרחק, שזה ממש פשע לא לרוץ איתו ולוותר על תמונות הריצה הכי שוות בפייסבוק.

כך הפכה תמר וינברג מ״לא רצה״ נחושה לאישה רצה שכבשה את כל המטרות שסימנה לעצמה בשנתיים האחרונות.

 

תעודת זהות
תמר וינברג
גיל: 47
מצב משפחתי: נשואה+6
עיסוק:  כתיבת תוכן ועריכה
כמה זמן רצה:  כמעט שנתיים

אני רק רוצה את החיוך הזה בסוף

מתי ולמה התחלת לרוץ?
אף פעם לא הייתי ספורטאית. מה לי ולריצה? אפשר לומר שזה היה תיעוב ממבט ראשון. למה לרוץ? בשביל מה להזיע ככה? ועוד בקבוצה של כל המתלהבים-מעצמם האלה? אז הייתי נגד. ממש נגד. בהתחשב בעובדה שזה הרחיק את בעל הבית מאזורי המטלות לעוד כמה שעות, גם הרגשתי צודקת מאוד. הקמתי את קבוצת ה”לא רצות“ בפייסבוק, אספתי מסביבי נאמנות מנוחה רציניות, והצהרתי שאני ‘רצה רק לשירותים‘! הגיוני. לא?

ואז בעל הבית החליט לרוץ את מרתון ירושלים, הזמין אותי לבלות איתו לילה במלון בעיר הקודש, ושמחתי מאוד. לא היה לי מושג כמה משמעותית הולכת להיות היממה הזאת.

נסענו לבירה, אכלנו ארוחת פסטה כיאה לערב לפני מרוץ, עם הילדים הגדולים שלנו, שגרו בירושלים עם בנות זוגם. היה נהדר. בבוקר קמתי למיטה ריקה כדי לראות את הרצים מהחלון שועטים ברחובות הקרירים. שתיתי קפה בנחת ועברתי בשוק מחניודה בדרך להפנינג של סוף המסלול. אז נפגשתי בפעם הראשונה עם הקרנבל-מירוצים הזה, והיו שם מוזיקה ודוכנים וכיף וסוחף והמון אנשים עם חולצות דריי-פיט בצבעים זרחניים, מבסוטים מעצמם כאילו הרגע סיימו לרוץ אולטרה מרתון (ואני אפילו לא ידעתי מה זה אולטרה.)

האיש היה סחוט אחרי ריצה של למעלה מארבע שעות, אבל מבסוט עד הגג, ואני נהגתי את כל הדרך לגולן בשתיקה ומחשבות, כי הרגשתי משהו מתהפך לי בבטן. למחרת בלילה החלטתי לומר את המילים שהתגבשו לי בראש וביקשתי ממנו שיתמוך בי כל הדרך אל החיוך הזה, המיוחל.

אני לא רוצה לרוץ כדי להוריד במשקל. לא רוצה להיות יותר בריאה או יותר בכושר, וגם לא רוצה להיות שייכת לקבוצת הרצים-המבסוטים-מעצמם האלה. אני רק רוצה את החיוך הזה בסוף. חיוך של אחד שהציב יעד, התאמץ, הזיע ונגע בקיר. בגלל זה אני רוצה לרוץ.

אבל אחרי כל הרעש והבלגן שעשיתי נגד העניין הזה אני לא יכולה להרשות לעצמי לעבור צד ככה באלגנטיות, יש פאסון, יו נואו. אז התחלתי בשקט. ביני לביני בלי להצהיר הצהרות ובלי לגייס קהל תומכים. מאחר ורציתי את הריצה הזאת לעצמי, זה התאים לקונספט בול.

וגם עוד, החלטתי, שאצא מהארון של בגדי הספורט רק כשאצליח לרוץ 5 ק“מ. אז הורדתי אפליקציה לנייד (מאפס לחמישה קילומטרים ב-8 שבועות), נעלתי נעלי ספורט שהיו לי בבית והתחלתי לרוץ.

שישה חודשים מאוחר יותר רצתי 10 קילומטרים באילת. שנה מאוחר יותר החלטתי שאני צריכה יעד חדש, והצבתי לעצמי את החצי מרתון, כך שלפני חודש רצתי את המרחק הזה בטבריה. כן, יש לי את החיוך הזה מסוף הריצה.

 

עצם ההנחה שאצליח היא כבר חלק גדול מההצלחה עצמה

מה הדבר שהכי זכור לך מתחילת הדרך שלך בריצה?
התחלתי לרוץ עם האפליקציה שמדרגת את העלייה במרחקי הריצה. וככה הגעתי לחמש דקות ריצה רצופה, אחר כך עשר, ועשרים, ושם זה נעצר לי. לא הצלחתי לרוץ יותר מעשרים דקות רצוף, במשך הרבה ריצות וזה תיסכל אותי. תניה מקבוצת רצי הגולן “הזמינה” אותי לרוץ איתה, ובחרה מסלול שרובו ירידה מתונה, הקפידה שקצב הריצה יהיה איטי יותר ממה שרצתי בדרך כלל, ועודדה אותי כל הדרך, ואיתה עברתי את מחסום החמישה קילומטרים בריצה רצופה. הבנתי אז שיש מחסומים שמוצבים בראש, בתפיסת היכולת שלי. ומאז אני מוכיחה לעצמי שוב ושוב, שעצם ההנחה הראשונית שאצליח היא כבר חלק גדול מההצלחה עצמה. וגם, שעדיף לרוץ לאט יותר ורחוק יותר וכדאי לרוץ עם חברה.

מה את אוהבת בריצה? מהי הריצה עבורך?
אני הכי אוהבת בריצה את הסיפוק של אחרי הריצה. כמובן את העיצוב שזה עושה לגוף, את החבר’ה, לראות שאני משתפרת, ואת הפרצוף הלא-מאמין של אנשים כשאני אומרת שאני רצה. אני לא רצה מהר, וברור לי שלא יהיו לי הישגים ראויים לציון בתחום הזה, אבל אני רצה! וגם כשקשה לי, כי לפעמים הגוף לא “סוחב” כמו שרציתי, ולפעמים באמת חם נורא או קר מידי או רוח, אני אף פעם לא מצטערת שיצאתי לרוץ.

אני לא רצה כי צריך או כי כדאי לי, אלא רק כי אני רוצה, ובעולם הזה של אימהות ופרנסה וכל מה שאני “צריכה” לעשות, זה לא מובן מאליו, ומשמח אותי ממש. אני רצה עם בן הזוג שלי, וזה עושה לנו טוב. נשים אחרות מבקשות ממני טיפים לריצה ואומרות שהן שואבות ממני השראה, וזה מפתיע ומרגש אותי. אני מפתיעה את עצמי בכך שאני נהנית מזה, ובחוויות החדשות שאני אוספת על הדרך, כמו ריצת “הר לעמק” שהיא סוג של טיול-שנתי, וחוויה קצת פסיכית.

פתחתי גם בלוג המיועד לחוויות מהריצה, וכך אני משלבת שני אהבות: כתיבה וריצה. בבלוג חשוב לי להעביר את התחושות תוך כדי אימונים, גם את הקושי וגם את ההנאות הקטנות, כי ריצה היא לא רק תמונות עם מדליה ושעוני דופק, והצלחה בריצה לא נגזרת ממדדי הזמן בלבד. אני לא בתחרות עם אף אחד ובריצה אני מנצחת רק את עצמי.

 >> גם את חולמת לרוץ? ב-21/3 במרוץ הנשים ‘Life Run’ כל אחת יכולה לרוץ. 
הירשמי לאחד המקצים 4-8-12 ק״מ או היכנסי לאתר מירוץ הנשים לפרטים נוספים <<

מה האתגר הכי גדול בשבילך בריצה, ומה היה האתגר בתחילת הדרך?
בתחילת הדרך האתגר היה לעשות את זה. לרוץ במירוץ רישמי, לקבל חולצה ומדליה, ולהרגיש שהתקבלתי לקבוצה הראויה הזאת. רק אחרי המירוץ באילת הרגשתי נוח להצטרף לרצי רמת הגולן, ללבוש את החולצה הצהובה ולחבור לאנשים הטובים האלה.

האתגר שלי עכשיו בריצה הוא להמשיך לרוץ ולמצוא עניין חדש בכל פעם כדי להשאיר את הריצה בחיים שלי. אם זה מירוצים שעוד לא רצתי בהם, אם ריצות בתוואי שטח, או עם קבוצות אחרות, ולהמשיך להתאמן ולהשתפר ולשמור על כושר אחרי שכבר הוכחתי לעצמי שאני יכולה.

הוכחתי לעצמי שאני יכולה

איך משתלבת הריצה עם שאר תחומי החיים שלך?
אני רצה עם רצי הגולן (כשזה מסתדר) בריצות הקבוצתיות בימי שישי, ומתאמנת עם הקבוצה בימי שלישי. ריצות אמצע השבוע הן בבוקר מוקדם או בלילה כי יש ילדות בבית. אני רצה לבד או ביחד עם בן הזוג או עם חברות רצות. כשהימים ארוכים ויש יותר שעות אחה”צ אני גם רצת עם התאומות (בנות 7).

אם לא הייתי רצה הייתי… קוראת הרבה יותר ספרים

האם יש לך משפט שמלווה אותך בהקשר של הריצה?
כל צעד שרצתי הוא יותר ממה שלא הייתי רצה

טיפ קטן ומועיל לנשים שרוצות להתחיל לרוץ
מצאי את הסיבה שבגללה את רוצה לרוץ, ותזכירי אותה לעצמך בכל פעם שקשה. תמצאי לך מישהו או מישהי לרוץ איתם כי מחוייבות לחבר גדול יותר ממחוייבות לעצמנו, ופחות נעים לרוץ לבד בחושך.

טיפ של הלייף – זה לא קושי, זה אתגר

קשה לי לרוץ, אני לא בנויה לקושי הזה, לרוץ זה קשה. ובכן, לא ממש. כלומר, כן, יש משוכות לעבור, וזה בהחלט לא עניין של מה בכך לקום יום אחד ולהתחיל לרוץ, אבל במקום להיעצר בקשיים את יכולה לבחור לראות אתגרים.

תתבונני על הילדים סביבך – הם רצים כל הזמן. אנחנו בנויים לזה ומסוגלים לזה, אלה החיים והשנים וקשיי היומיום שהאטו אותנו ועצרו את הריצה הטבעית כשהתחלנו לרוץ את מרוץ החיים ושכחנו שאפשר גם לרוץ סתם כדי להתאוורר, לשחרר את הגוף, להגיע רחוק.

השפה שבה אנחנו בוחרות להשתמש משפיעה רבות על היכולת שלנו, והמוח שלנו לא אוהב ללכת להיכן שקשה. לעומת זאת, תני לו אתגר והוא רץ על זה.
ריצה היא מאתגרת מאוד בהרבה מובנים – במובן הפיזי, במובן הפרקטי, במובן המנטלי, והאתגרים האלה הם הזדמנויות להביא את עצמך למקומות שלא דמיינת שתוכלי להגיע אליהם.

אז בואי נחליט שאנחנו לא מדברות בשפת הקושי, אלא מציבות לעצמנו אתגרים – אתגר שבעה ימי ריצה רצופים. שבוע אחד שבו בכל יום תצאי לריצה, או ריצה הליכה, עד שתגיעי לחמש דקות ריצה רצופות. או אולי אתגר 5 ק״מ? הורידי את האפליקציה לתכנון ריצה מאפס ל-5 ק״מ בשמונה שבועות ודבקי בתכנית המוצעת בה. כבר רצת 5 ק״מ ברחובות העיר? בואי אתגרי את עצמך להשתתף במרוץ. ככל שתתקדמי כך יתקדמו גם האתגרים שתציבי לעצמך, וככל שתתמידי ותעמדי בהם כך תגלי שהריצה היא לא סתם ספורט שאת עושה, אלא חלק מהחיים שמשנה אותם לטובה ללא הכר.

———————————————–
>> גם את חולמת לרוץ? ב-21/3 במרוץ הנשים ‘Life Run’ כל אחת יכולה לרוץ. 
הירשמי לאחד המקצים 4-8-12 ק״מ או היכנסי לאתר מירוץ הנשים לפרטים נוספים <<

עוד מהבלוג של מורן מישל

תצוגה מקדימה

היידה חלומות: החיים הם חתיכת מרוץ

סמדר "מאותגרת ריצתית" דקל נעים הגעתי לשלב בחיים, שבו אין חידושים שמחייבים התמודדות ואתגרים חדשים. ברור שככל הנוגע לגידול הילדים, לזוגיות ולקריירה, האתגרים מתחדשים,...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מי שלא טוב לו שיזוז

זר אולי לא יבין זאת, אבל אחרי שבועיים של אימוני ריצה עם מישהו שכיף במחיצתו, כבר יש חיבור. וכמו שהאחות הגדולה מסלונה צפתה מראש, אכן התחברנו. סמדר כבר נכנסה לחיי, כנראה...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה