הבלוג של קמות מהספה

קמות מהספה

יש אנשים שחולמים ויש נשים שעושות. לקראת מרוץ הנשים אספנו נשים מעוררות השראה שיום אחד פשוט התחילו לרוץ. למה? מה מניע אותן? איך הן מתמודדות עם האתגרים? ואיך כל אחת יכולה לרוץ בדיוק ככה? כל הסיפורים והטיפים בבלוג

עדכונים:

פוסטים: 26

עוקבים: 3

החל ממרץ 2016

כמיטב המסורת, גם דיתי וסמדר מקדישות את אוגוסט לחופשה השנתית. וכבכל שנה הן נתקלות בדילמה המוכרת: האם לארוז את בגדי הספורט או לא לארוז? התשובה בגוף הפוסט

21/08/2016

קמות מהספה. צילום: אלבום אישי

דיתי תמיר

חום יולי-אוגוסט לא מלחיץ אותי יותר. מאז שהילדים שלי גדלו אני לא נדרשת יותר לשעשע אותם לפני הקייטנות ואחריהן. לא צריכה יותר לחפש אטרקציות עבורם. לא מתאמצת למצוא “סידור” בזמנים שאני עובדת. אין יותר הסעות. לא צריך להחזיר. זה כבר לא בתחום השיפוט שלי לוודא שקבעו עם חברים. וה”תיק” הכי גדול שירד ממני זאת החופשה המשפחתית. ההיא שנוסעים אליה בחצי השני של אוגוסט כי “פשוט כבר אין ברירה”, כי “כולם נוסעים”, אין יותר צורך לתכנן חופשה אליה נצא לקראת סוף אוגוסט ונחזור קצת לפני תחילת הלימודים. אלא רק להיעלם להם מהפריים, לדאוג שיהיה מספיק אוכל במקרר כשהם חוזרים מורעבים בלילות ושיהיה שקט בבוקר כדי שהם יוכלו לישון בנחת.

אבל חופש. הרי אין כמו חופש. חופשה שהיא רק בשבילי. להטעין את הסוללה של הנפש. להחזיר לעצמי את השלווה, את ההשראה, את הכוחות להתמודד פה עם השגרה השוחקת והיומיום. חייבת את זה. אני הכי אוהבת קודם כל לתכנן לאן אסע. בודקת חצי גלובוס לפני שנועצת בסוף את היעד. ואז הכיף האדיר הוא לסמן ביומן את התאריכים בהם פשוט לא אהיה. האתגר הבא הוא לארוז את המינימום כי כשאני בחופש אני באמת לא צריכה כלום. אולי רק בגד ים, ספר אחד או שניים ועוד שניים שתמיד נדחפים לי לתיק בשדה התעופה כי אני לא יכולה להתאפק, מטען לפלאפון שאוכל לצלם ולשדר לעולם, אייפד שאוכל לכתוב, ג’ינס קצר ו/או ג’ינס ארוך, שלוש חולצות ושתי שמלות.

אז לארוז את בגדי הספורט?

ואז תמיד יש לי לדקה קלה את הדילמה הבאה: לארוז בגדי ספורט – כן או לא? הרי ספורט הוא חלק מההוויה היומיומית שלי. קולקציית בגדי הספורט שלי קיבלה כבר מזמן את מדף הכבוד בארוני. יש לי יותר חזיות ספורט מחזיות רגילות וקניית גופיות דריי-פיט ורודות זה אחד הריגושים הכי הכי שלי. אז כן או לא? גם בחופשה שלי אקום מוקדם ואצא לרוץ? בא לי? זה הגיוני? צריך? כדאי? לשחרר? מה לעשות?

לא אחזיק אתכם במתח. אני לוקחת איתי תמיד. נעלי נייק הורודות שלי גם אוהבות לטייל בעולם. אני אורזת . 2-3 סטים, שיהיה. אבל תכל’ס כשאני יוצאת לחופשה אני משחררת את הספורט. מרפה את הצורך בריצה. בנשימה מהירה. בהקשבה לפעימות הלב שלי ונותנת לעצמי את החופש להקשיב לקולות אחרים. קולות של שקט. קולות של שלווה. של הרפיה. של שחרור. קולות של חופש.

קמות מהספה. צילום: אלבום אישי

סמדר דקל נעים

אני אמא מוזרה כזו שאוהבת את החופש הגדול. מעולם לא ראיתי ביולי-אוגוסט עונש, או כאב ראש (פרט לחום הזה ששנוא עלי). ביולי כשהם בקייטנות, מחנות, טיולי צופים, אני עובדת בפול גז ובמרץ גבוה. ובאוגוסט אני מורידה הילוך ואנחנו נוסעים ונופשים בחו”ל, או בארץ וסתם מעבירים את הזמן בנחת במזגנים עד לתחילת שנת הלימודים. אני לא מחפשת אטרקציות ופעילויות. חופש.

גם השנה. יולי היה חודש של טרפת אמיתית, דרוכה וממוקדת משימות שעטתי על החודש הזה כשלנגד עיניי מטרה אחת – לנקות שולחן ולצאת לחופשה חלומית עם המשפחה המורחבת ולחגוג לאמא הכי נהדרת שלי יומולדת. את החופשה תיכננו, כפי שנדרש, מספר חודשים מראש. הצלחנו למצוא את הזמן המתאים לכולנו ולהתביית על יעד אקזוטי אך קרוב – זנזיבר. הפנטזיה שלי היתה ים טורקיז, חול לבן, בריכה קרירה ולפנק לפנק לפנק. להתנתק, לשים את הטלפון על מצב טיסה ולהיות. פשוט להיות. עם המשפחה שלי, עם עצמי. למלא מצברים. לנשום את האוקיינוס הגדול. לרבוץ ולשחות.

היי דרומה לגן עדן

כשהזמנו את החופשה, סיפרתי לדיתי בהתרגשות שאני נוסעת לזנזיבר. “איזה כיף לך! הייתי שם בשנה שעברה”, היא ענתה. ומיד הסתבר שאנחנו נוסעים לאותו מלון חלום שדיתי הייתה בו. קיבלתי את מלוא ההמלצות והטיפים האפשריים וידעתי שאם דיתי אומרת שזה חלום, אני במקום הנכון.

הגיעה העת. ארזתי מזוודות, לא לפני שעברתי בסופר-פארם לסיבוב תרופות, משחות, קרמים להגנה מהשמש ומהיתושים. תיק מלא כל טוב ליוצאים לאפריקה. ומה את צריכה לחופשה שכזו? בגדי ים ומשקפות, כמה שמלות לזרוק על עצמך, כפכפים, כובע ומשקפי שמש. שאלתי את עצמי האם לקחת נעלי ספורט ובגדי ריצה? יבוא לי? לא יבוא לי? סתם לסחוב? החלטתי שכן, אני לוקחת. מה יכול להיות? הרי אני כלכך מתייסרת שאין לי זמן לרוץ לאחרונה, ואם אני בחופשה – בוודאי יהיה זמן, אז בטח.

שבוע שלם בגן עדן. שחיתי כל בוקר 20-30 בריכות ארוכות וצלולות. שנירקלתי. צללתי. קמתי בבוקר מוקדם ורצתי עם האיש שלי על החוף המושלם. עונג אדיר. וחשבתי על דיתי – בטח גם היא, האיילה שכל בוקר יוצאת לשגרת ריצתה, רצה כאן ממש על החוף המושלם הזה. שלחתי לה תמונות לרגש אותה באושר הבוקר שלי, ריצה וקפה כמו שאנחנו עושות בארץ. וכך, הסתבר לי שהיא לא רצה בחופשות. נו טוב, אמרתי לעצמי – מי שרצה כל יום יכולה לנוח בחופשה. מי שלא, כמוני, יכולה לנצל את החופשה גם לאושר הזה.

יומיים אחרי שחזרתי נפגשנו על החוף שלנו לריצה. הים היה גבוה. לא היה חול לרוץ עליו. הכל געש והשפריץ. עשינו את המסלול בהליכה נמרצת ובשיחה עוד יותר נמרצת. קינחנו בקפה וחיבוקים. לבריאות שיהיה לנו.

קמות מהספה. צילום: אלבום אישי

עוד מהבלוג של קמות מהספה

תצוגה מקדימה

היידה חלומות: החיים הם חתיכת מרוץ

סמדר "מאותגרת ריצתית" דקל נעים הגעתי לשלב בחיים, שבו אין חידושים שמחייבים התמודדות ואתגרים חדשים. ברור שככל הנוגע לגידול הילדים, לזוגיות ולקריירה, האתגרים מתחדשים,...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מי שלא טוב לו שיזוז

זר אולי לא יבין זאת, אבל אחרי שבועיים של אימוני ריצה עם מישהו שכיף במחיצתו, כבר יש חיבור. וכמו שהאחות הגדולה מסלונה צפתה מראש, אכן התחברנו. סמדר כבר נכנסה לחיי, כנראה...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה