הבלוג של Yifat Ben Arie

"מגששת" בכתיבה על כל דבר…

בעלת תואר ראשון בחינוך ואנגלית ,מורה בדימוס..כן כן..פרשתי בזמן..מנסה להיות אופטימית ורוב הזמן זה דיי מצליח..מהגגת ,מתחבטת ומפלרטטת עם הכתיבה.. מאמינה שהעבר הוא היסטוריה , העתיד לא נודע וההווה הוא = מתנה , תיהנו :)

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מיוני 2011

אני זוכרת את היום שדפקו בדלת, הקישו באריה המתכת שהיה נעוץ בלב הדלת, לא שציפינו לאורחים מיוחדים שכן הבית היה דיי מנומנם בשיגרתו הרגילה ומיעוטת האורחים ובכל זאת היה משהו מפחיד בנקישה…אצתי לדלת כיון שהייתי היחידה שיכלה לפתוח במיידי, אבי שהה בעבודה ואימי הייתה טרודה בבישולים התובעניים שלה כהרגלה.
אזיקים
בפתח הדלת עמדו שני שוטרים ובאמצע עמד גבר שמנמן עם כרס עגלגלה וקרחת בוהקת. השוטרים נראו דיי מאימים אך החיוך שפשט על פני הגבר השמנמן קצת הרגיע והטריד אותי בו זמנית..הייתי ילדה ,כבת 13 או 14 ולא היו לי מעולם מפגשים עם אנשי החוק והשילוב המוזר של אותו אדם עם נציגי החוק הגביר מעט את פחדיי… מאוחר יותר התחוור לי מיהו אותו גברבר שמנמן ומדוע החיוך היה מרוח על פניו: הוא כבר פתח בטקטיקה המחוייכת במכוון על מנת להיות חברותי אלי כבר מההתחלה אולם אני לא מיהרתי להתרצות וליפול בפיתוי החיוך המזוייף. מסתבר שאותו גברבר היה נהג אגד שכבר שנים על ההגה וכנראה שהרגלי הנהיגה שלו רודפים אותו שנים אך ללא הועיל. במקרה זה אני הייתי העדה היחידה לאירוע הנהיגה הנחפז והקלוקל של אותו נהג. בינתיים , בעודי מנסה לעכל את אורחיי ונציגי החוק ולנסות לבנות את הפאזל המשונה שנרקם מול עיניי , נשמעת נקישה נוספת , הפעם בדלת עמד רני, חברי לכיתה , במכנסי ג’ינס מהודקות שמדגישות את רזון רגליו ומותניו ונעלי ספורט שידעו ימים יפים מאלה. אולם החיוך המהוסס שתלוי על שפתיו מקרין מעט מטוב הלב שלו . והוא עומד שם בפתח הדלת , אוחז במרפקו ומנסה לשדר כאילו כאבי אימה אוחזים בו ומסרבים להרפות. “אז מה , את הולכת להעיד לטובתי ? ” שיחרר רני משפט מהיר והסתכל בהתנשאות גלויה לכיוונו של הגברבר. ” שוב דבר עוד לא הוחלט ” סינן בקול רם השמנמן , שלימים התברר כמר חזי שטורמן , נהג האגד המנוסה שדהר בכבישי ישראל ולא נח לרגע. לקח לי כמה רגעים להבין במה מדובר ולשחזר את פרטי המקרה שאירע לפני כשבוע. היה זה יום רגיל , חזרנו רני ואני מפעילות בצופים כמו מדי שלישי ושישי , משועשעים מהמדריך הג’ינגי עם הקול הצווחני בדרכנו לקחת את אוטובוס 10 א בחזרה הבייתה. זה היה הקו היחידי שהיה נכנס לשכונת “פעמי גאולה” בפרברי העיר. תמיד ידענו שיש בשעה 3 ועשרה האוטובוס האחרון ולכן מיהרנו לרוץ מייד בסיום הפעולה לכיוון תחנת האוטובוס הישנה.
city-bus-driving-3d-simulator-44062
רני הוביל את הריצה ברגליו הקלילות ואני דשדשתי בכבדות אחריו , מנסה להכניס סדר בנשימותיי וכך הצלחנו לתפוס את האוטובוס האחרון. בעודי נושפת ורושפת , רני הראה לי את קלפי השחקנים האחרונים שאסף והרגיש גאווה גדולה שאין לאף אחד אחר בשכונה בעלות עליהם. הוא כבר ידרוש 10 קלפים בעד אחד..אני , דיי הגבתי באדישות למראה הקלפים הנדירים שהציג ומאחר ולא עניין אותי שמתי לי כמטרה לקפץ לעבר המושב הריק שהיה סמוך לנהג. אמנם ידעתי כמו כל ילדי ישראל בתקופה ההיא , שמושב זה מיועד לנכים וקשישים אבל בגלל השעה המאוחרת ומכייון שהיינו לבד על האוטובוס הרשיתי לעצמי להציבו כמטרה. שמתי לב שאני מתנדנדת מצד לצד ובקושי הצלחתי לתפוס אחיזה ולהטיח את ישבני במושב. “אין ספק שהנהג הזה מכוון את עצמו למרוץ הראלי הקרוב” , שמעתי את חברי היקר מעיר על ידי וראיתי שגם הוא ניסה להגיע לאותו מושב שחשקה בו נפשי כבר מקודם.

אין ספק שהנהג הוא אש..:)

אין ספק שהנהג הוא אש..:)


צחקנו שנינו ואני זוכרת איך הנפתי את ידי בניצחון שאכן זכיתי למושב המיוחל וגברתי על יריב קשה וזריז במיוחד. במשך כל אותן מספר תחנות שנשארו עד לתחנה שלנו , הצלנו לעוף מצד לצד ותהינו מה בדיוק עובר על הנהג שמעביר אותנו מסלול טיסה שכזה.. שמעתי את רני צועק לעבר הנהג אך הלה רק הגביר את העוצמה על הגז והתעלם מאיתנו לחלוטין. ביקשתי מרני שיחדל מצעקותיו כי לא נראה לי שיש טעם בניסיונות שלנו למתן את נהיגתו , אך בעודי מנסה להסותו , רני כבר נעמד ליד הנהג וסינן לעברו : ” אני צריך לרדת עכשיו , אולי תירגע עם הגז “ ? הנהג המשיך בשתיקתו הרועמת כשכבר הגענו לתחנת הירידה. רני ניסה לרדת במדרגות אך נראה שהנהג לא בולם לגמרי והוא סיים את המדרגות כשהוא עף באוויר ונוחת על המרפק ומייד נשמעו יללותיו. אני שהייתי מאחוריו החזקתי בחוזקה במסעד המושב כשאני מנסה לייצב את משקלי ולהימנע מנפילה כואבת. שמעתי את הנהג מסנן מבין שפתותיו : “הנערים האלה מעצבנים אותי “. לא ידוע לי איך התגברתי על האימה וביקשתי ממנו , אולי בעצם התחננתי שיעצור לגמרי על מנת שאוכל לסיים את הירידה בתחנה כמו שצריך. הוא הביט הצידה לעברי בזלזול ולחץ על הברקס ואמר : “עכשיו את יכולה לרדת “. מיהרתי להטלטל במדרגות ונסתי על נפשי כשאותו נהג ממשיך בטיסתו המטורפת אל האופק. ניגשתי לרני לבדוק מה מצבו והוא כמובן שנאנק מכאבים ולא הפסיק לסנן קללות וגידופים לעבר הנהג.
נפילה
בבוקר המפגש עם השוטרים כבר היה לי ברור מה אני הולכת לעשות ואף נהג שמנמן וגם לא חיוך משומן יעצור אותי. למרות הפחדים והחששות הכבדים מתגובת הנהג התייצבתי ביום המשפט בהחלטיות ובגאווה גדולה. אמנם לאחר שעות רבות של המתנה התברר לי שרני וחברת “אגד” הגיעו להסדר וכי עדותי כבר לא הייתה חיונית. נציג בית המשפט הודיע על סיום המשפט ושיחרר את העדה מחוסר רלוונטיות לציבור. רני זכה לפיצוי על עגמת הנפש ואני זכיתי לקבל שיעור באזרחות ראויה. הרגשתי גאה ומרוצה במיוחד כשראיתי את הנהג השמנמן מתייסר ומזיע נמרצות ולו רק לכמה רגעים לפני סיום המשפט .אני זוכרת את עצמי מתפללת בתקווה שחוויה זו תאיט את דרכיו על הכביש ותפחית את מידת עליצותו על הניצחון..

טסים על עיפרון

עוד מהבלוג של Yifat Ben Arie

תצוגה מקדימה

מי צריך 50 גוונים של...כשיש מפגש כזה של נשים?

אומרים שגיל 50 זה ה -40 החדש , אבל בגיל 40 את בשיאך ובגדולתך אז זה לא ממש מרגיש לי דומה... הגוף כבר קצת בוגד ואת מוצאת את עצמך מתנשמת בכבדות יותר ויותר... הגוזלים הקטנים כבר פרשו כנף תלותית אחת מהקן ואת מבחינה שהזמן שלך איתם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

"הסיוט בחדר מיון" -מונולוג חושפני!!!

"תקראו מייד לסניטר ותושיבו את החולה בכיסא גלגלים , אין לטלטלה ואין להוליכה , נא לקבוע לה תור דחוף לצילום CT , צילום ריאות , רנטגן כליות , ייעוץ נפרולוגי , מיפוי לב ובדיקת מאמץ"... מה קורה פה ? הם מדברים עלי ? אלי ?אני מנסה לצבוט...

תגובות

פורסם לפני 8 years

"מגששת" בכתיבה -פנטזיה או מציאות ?

אני  מוצאת את עצמי מגיבה לכל מיני פוסטים ומאמרים באתרים שונים ואומרת לעצמי : אם יש לי כל כך הרבה מה להגיד , מדוע לא לפתוח בלוג משלי ? אבל איך אדע שיש מישהו בצד השני שקורא אותו והרי לא אפלוש למחשביהם של הקוראות הנאמנות של...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה