הבלוג של Yifat Ben Arie

"מגששת" בכתיבה על כל דבר…

בעלת תואר ראשון בחינוך ואנגלית ,מורה בדימוס..כן כן..פרשתי בזמן..מנסה להיות אופטימית ורוב הזמן זה דיי מצליח..מהגגת ,מתחבטת ומפלרטטת עם הכתיבה.. מאמינה שהעבר הוא היסטוריה , העתיד לא נודע וההווה הוא = מתנה , תיהנו :)

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מיוני 2011

רציתי לכתוב על ההתנסות שלי עם אימון -קאוצ’ינג…בתוך כל המבול הזה ושלל פטריות של מאמנים , מנטורים , מדריכי חיים , מלווי תהליכים ועוד כהנה תארים , חשבתי שאף אני אנסה להתקשט ולהתהדר במאמן אישי.
הייתי כולי בציפייה ובהשתוקקות לתהליך האימוץ הזה , חיבקתיו בכל ההתלהבות שעוד הייתה לי…מדברים על תשוקה לדבר ,על בעירה ואני מחפשת את זה אצלי ובקושי מוצאת ניצוץ , הברקה , אולי אבן אש קטנה ? משהו שיצליח לייצר כמה גיצים מכיוון שנדמה כי שם בפנים הכל רדום , חשום , אטום , נמצא במעין ריק ענקי , בתוך חלל שאליו מושלכים כל הרעיונות , הכמיהות והמאווים אשר מרחפים ללא מנוח.. ביקשתי לי דבר שידליק את הניצוץ , את הנר שאיתו אתהלך בין חדרי ליבי , בתוך נבכי נשמתי , ושאלתי ותהיתי על מה ולמה , מלקה בי נפשי ועל מה מתענה ? ומדוע דווקא עכשיו ?
אש חם קר
האם המסלול לא היה הרור ונהיר מההתחלה , מילדות ? חשבתי שהתוויתי לעצמי דרך חיים כשבחרתי להיות מורה בישראל , רציתי מקצוע מכובד , יוקרתי וראוי , מקצוע שאוכל לרצות את הסביבה וירגישו גאים…אהבתי את ההוראה , ראיתי בזה שליחות והייתה שם תמימות…וכך השליחות הפכה לשליחות קטלנית , עם כל התעודות והפרסים שקטפתי , עם ההצלחות המסחררות והעלייה בתפקיד ככה באה גם הריקנות , ולבסוף , השלכתי את הכל…כל מה שהתאוותה לה נפשי , כאילו חדלה מלרצות...בעטה בדלי עם החלב ונפשי נשארה פצועה , חלולה וצמאה עד מאוד…
והמשכתי הלאה , חיפשתי דרך , מסלול , שביל חדש לנפשי המתייסרת וזו פגשה בתחום חדש , אמנם אפור ומשעמם אך קלטה שם ניצוצות , אפשרות לליבלוב , היא קלטה להבות נמוכות ונשאבה פנימה.ההתחלה הייתה לא קלה…הכל היה לא מוכר , מאיים ונפתולי , כל כך הרבה מושגים חדשים , יחסי כוחות משונים , תפקידים מאתגרים..מי נגד מי ? הכל נראה היה כמו לוח שחמט גדול ומאיין ומעולם לא הייתי טובה בלנחש את הצעדים הבאים של הרץ או הפרש..או איזה רוכב בלתי נראה….
עם הזמן הדברים התבהרו , יחסי הכוחות התגלו , נבחרה לה נישה חדשה וכבר הרגשתי כמו להטוטן שמגנגל את דרכו קדימה…
גאגלינג עם אש
היה חמים ונעים…ובעיקר סופג…הייתה הרגשה של קבלת פנים מאומצת אמנם אך עדיין נעימה , מקבלת ומאפשרת . החלה צמיחה , ממש נסיקה , והנפש עלה ופרפרה כלפי מעלה , ממש פרצה ופילסה לה דרך לעבר התא הפנוי שהיה בליבה…
והנה הלהבות ממש אוחזות בה , תופסות את שלוותה , גוחנות כלפיה , מבקשות את קרבתה , והיא ממשיכה להמריא מעלה…המקום הופך לחמים ומזמין ואז נפשה שוב מתחלה להתייסר…
למרות העליה והנסיקה היא יודעת בלב פנימה שתבוא הנפילה, נפשה כבר מבקשת להימלט , החום כבר לא נוח , היא מתחילה להזיע ,להצטמרר , להרגיש מחנק….היא מרגישה את בואה של הנפילה אך היא אינה עושה דבר למנוע אותה…
מה קרה ללהטוטים ? נראה היה שנזרקים כדורים לחלל אך אין שם ידיים לתפוס אותם , נראה דברים מתחילים לחרוק , להתקלקל , להתנפץ. אנשים עזבו , דלתות נטרקו , תקציבים פחתו , הזמנות קוצצו , קולות רמים יותר ויותר נשמעו , טענות , תלונות נהפכו לדבר שבשיגרה ואין ממני מענה , אין פתרון , ורק בוהה בהתקדמותה של ההתרסקות ולא עושה דבר.
והיא צנחה , מעדה , נפלה והתרסקה. נראה היה שלשונות האש חדלו מלשאוב אותה פנימה , פסקו מלתת לה אנרגיה חמה ונטשו אותה והלכו לבשק לעצמן חומרי בעירה. והיא לא ידעה את נפשה – הרגישה מרוקנת , מפוחמת וחרדה.
עכשיו כבר לא היה חם ולא קר , הטמפרטורה כבר לא הייתה בנדרש , לא ברורה ולא נהירה.. אז איזה תבשיל יתבשל בקדירה ? איזה מעשה להטוטים תוכל לחולל עכשיו ? למה תידרש נפשה ? לאילו כוחות תתרצה ? כיצד תקום ותנוע שוב לעבר מקום בטוח חדש ? מקום שיהיה מזמין , רגוע , שליו ומקבל?
ושוב אני מוצאת את עצמי על פרשת דרכים , משתעשעת עם רעיונות כמלוא הטנא למישרות ותפקידים חדשים.
אולי אהיה זמרת ברים אדומה או שחקנית ירוקה ואולי אפילו עוזרת פרלמנטרית מבריקה.( מדוע לא ?הרי גם ככה החומר האנושי שנמצא שם לא עובר סינון קפדני..) וכך שלל של רעיונות עולה באוויר ואני פשוט יודעת שזה עוד לא אני…זו עוד לא תחנת הבעירה שחיפשתי וזה עדיין לא הניצוץ המבוקש. אז אני ממשיכה במסע לעבר הניצוץ שלי , החלקיק האלוהי , הפרוטון או הנוטרון (איזה חלקיק שיהיה כיון שהדרישות קטנו עם הזמן..)
איפה הוא אותו רשף שייתן עלי את חסותו , שיפרוש עלי את ייחודו וייתן לי את כסותו ? אני מחכה לגץ שימריץ את דמי ויזרום בעורקי וכך אוכל לאמצו בעוצמה שלא יעזוב אותי ושלא ארפה , שלא אעזוב ושלא יחדל , שלא אפסיק עד שיאחז בי בשלמות ואוכל סוף סוף לאמר -זה הדבר -זו לשון האש שלי !!!
לשון אש-לב

עוד מהבלוג של Yifat Ben Arie

תצוגה מקדימה

מי צריך 50 גוונים של...כשיש מפגש כזה של נשים?

אומרים שגיל 50 זה ה -40 החדש , אבל בגיל 40 את בשיאך ובגדולתך אז זה לא ממש מרגיש לי דומה... הגוף כבר קצת בוגד ואת מוצאת את עצמך מתנשמת בכבדות יותר ויותר... הגוזלים הקטנים כבר פרשו כנף תלותית אחת מהקן ואת מבחינה שהזמן שלך איתם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"הסיוט בחדר מיון" -מונולוג חושפני!!!

"תקראו מייד לסניטר ותושיבו את החולה בכיסא גלגלים , אין לטלטלה ואין להוליכה , נא לקבוע לה תור דחוף לצילום CT , צילום ריאות , רנטגן כליות , ייעוץ נפרולוגי , מיפוי לב ובדיקת מאמץ"... מה קורה פה ? הם מדברים עלי ? אלי ?אני מנסה לצבוט...

תגובות

פורסם לפני 7 years

"מגששת" בכתיבה -פנטזיה או מציאות ?

אני  מוצאת את עצמי מגיבה לכל מיני פוסטים ומאמרים באתרים שונים ואומרת לעצמי : אם יש לי כל כך הרבה מה להגיד , מדוע לא לפתוח בלוג משלי ? אבל איך אדע שיש מישהו בצד השני שקורא אותו והרי לא אפלוש למחשביהם של הקוראות הנאמנות של...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה