הבלוג של Mili

Life is Now

עדכונים:

פוסטים: 3

עוקבים: 0

החל מספטמבר 2015

אני צריכה לזכור את ההרגשה הזו של להיות מוגבלת.
שאין לי קול כי איבדתי אותו ל 24 שעות, ואז אני מבינה בפעם הראשונה בחיי איזה כלי מדהים יש לי, זמין לי, ואני יכולה לעשות איתו ככל העולה על רוחי. אז נכון, אני לא זמרת דגולה, אבל עם הקול הזה אני יכולה ללמד את הילדים שלי משהו חדש, לנחם אותם כשהם מאוכזבים, או אפילו סתם לכעוס עליהם, כי גם זה חלק מהחיים…
אני צריכה לזכור את ההרגשה הזו של להיות מוגבלת.
בפעם הראשונה בחיי נפלתי באופן דיי רציני, והרגליים שלי מנוטרלות לשבוע. ואיבדתי את החופש שלי לעשות כל מה שאני רוצה. לעשות כמעט הכל. חוסר האונים הזה, חוסר השליטה… התסכול על כך שהדברים בבית מתנהלים בקצב אחר מזה שאני מעדיפה ומובילה בדרך כלל, בסדר אחר ממה שאני קובעת בדרך כלל.
אני רוצה לזכור את ההרגשה הזו של להיות מוגבלת, כדי שבשיגרה אני אדע להעריך את הדברים האלה שביום יום אני לוקחת לגמרי כמובן מאליו. שאני אזכור שהקול שלי הוא מתנה, כלי מדהים שמאפשר לי לבטא את עצמי ביתר קלות. שהרגליים שלי, אלה שביום יום אני לא סובלת וחושבת שהן שמנות מידי, לבנות מידי, הן בעלות ערך רב עבורי, הן נושאות אותי (במשקלים גבוהים יותר או פחות), הן לוקחות אותי לאן שאני צריכה, עוזרות לי להרגיש ביטחון, לקבוע את הקצב, את הסדר.
והנפילה הזו, הפתאומית, שקרתה כך באמצע החיים, בשנייה אחת של חוסר תשומת לב… באינסטינקט, בדפוס, זה מרגיז ומעצבן ומתסכל.
אבל אני מנסה לזכור את כל מה שלמדתי עד עכשיו במסע הזה שבו אני נמצאת כבר זמן מה. למה זה קרה? זה קרה. מה אני יכולה ללמוד מזה? מה זה בא ללמד אותי? מה זה מזמן לי לחיים?
אולי זה מחייב אותי לעשות את מה שהכי קשה לי ביום יום – לשחרר. פשוט לשבת (כי פיזית זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות עכשיו) ולתת לדברים לקרות. ולראות איך הם קורים גם בלי הניצוח שלי. למרות שזה קורה בסדר אחר ובקצב אחר – זה עדיין קורה, וזה עדיין בסדר.
ואולי זה בא ללמד אותי חשיפה. כמה קשה לי להיות מול העולם כשאני עולה במשקל. כמה היה קשה לי להיות מול העולם כשאיבדתי את הקול. להיחשף בחולשה שלא ניתן להסתיר ולהסוות במיליוני מסכות. ועכשיו – מעוטרת בגבס ובקביים – אין דרך להסתיר. את החולשה, את הבושה. האומנם זה מה שזה?
בראש אני יודעת שלא, זה לא רציונלי, אלו מחשבות שנקשרתי אליהן והפכו לאמונות, דפוסים, ועכשיו נקרתה בדרכי הזדמנות נוספת להתמודד איתן, להתנתק מהן ולשחרר אותן הלאה.
כי אין מושלם. אני מה שאני. גם עם גבס וקביים. זה לא משנה את זה.
אז אני מחליטה:
אני מקבלת ומשלימה עם מה שקרה, ורואה את ההזדמנויות הפנימיות הנפלאות שנקרו לי. עכשיו אני רק צריכה להמשיך לעבוד, לעבוד פנימית, על עצמי, על האני שלי.

עוד מהבלוג של Mili

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years

אני רוצה לכתוב

אני רוצה לכתוב. זה המשפט שעלה לי בראש כשישבתי קודם בגינה עם הקפה והסיגריה וחשבתי על כותרת לפוסט הזה, הראשון שלי, או יותר נכון כמעט הראשון. כבר הרבה מאוד שנים אני רוצה לכתוב ולא יכולה. לא יכולה מהרבה סיבות - לא היה לי זמן...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה