הבלוג של Ifat Rozaless

life as we know

אז שמי יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, אמא לאריאל המתוק, נשואה, כאן אני אדבר על כל נושא שמעניין אותי, אשתף אתכם במלחמה שלי בסרטן, במלחמה שלי לקידום ההתפתחות של בני, מקווה שתהנו

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מפברואר 2015

היום ישבתי לראות את תוכנית הבוקר של קשת, ונחרדתי, פשוט נחרדתי. ראיינו את אמיר חצרוני, שאמור להיות כביכול, אדם משכיל, אם הוא אדם משכיל, אני מעדיפה להיות בורה. אני הצבעתי המחנה הציוני, אני לא בעד נתניהו, כי דיי, אני רוצה שהמצב הכלכלי כאן בארץ ישתפר. לכן הצבעתי המחנה הציוני, רציתי להצביע כחלון, רציתי להצביע יאיר לפיד. אבל במחנה הציוני, יש מספר מועמדים שאני מאוד מעוניינת שיהיו בכנסת. אני לא מגדירה את עצמי מבחינה פוליטית, אני מגדירה את עצמי מבחינה חברתית, אני רוצה ראש ממשלה שיהיה לו אכפת מהעם שלו, שינסה לשנות את המצב. זאת הסיבה העיקרית שהצבעתי המחנה הציוני, כי שם ראיתי שיש יותר אנשים שנלחמים למען העם.אני מודה, גם אני התאכזבתי שבנימין נתניהו נבחר שוב, כי מזה שש שנים, לא השתנה כלום. אז אני רציתי שינוי, רציתי שהמצב החברתי והכלכלי, יהיה הרבה יותר טוב ממה שהוא כרגע.

אז גם אני פרסמתי את הפוסט שלי בפייסבוק, את האכזבה שלי. אני יכולה להבין מדוע הצביעו ביבי, מהסיבה הפשוטה, הפחד שלא נאבד את המדינה שלנו, את החירות שלנו, פחד, זאת הסיבה היחידה שאני יכולה לחשוב למה הצביעו ביבי. אני מתנגדת בכל תוקף לאימרה שיצאה לביבי מהפה “מאות ערבים נוהרים לקלפיות להצביע”, אותה אימרה יכלה בקלות להיאמר לגבי יהודים במדינה אחרת, יש כאן אימרה חשוכה ואני מבינה מאוד למה לוסי האריש נפגעה מהאמרה הזאת, כי זאת הכללה לגבי כל הערבים במדינה. התגובות שבאו לאחר מכן מחרידות, איך ייתכן שאתם מקבלים את מה שביבי אמר לגבי הערבים, אני חושבת על המשפטים שנאמרו בתקופת השואה, ולמה השוו את היהודים, אותי זה מזעזע, כי מבחינתי זה אותו הדבר. מה שהכי כואב לי כאן, זה כל אותם אנשי ציבור שמעזים לדבר בצורה מאוד מאוד קיצונית כגון: אלונה קמחי שאמרה “לכו תשתו ציאניד, ניאנדרטאלים מ****ים”, או הראיון המזעזע שערכו הבוקר של קשת עם אמיר חצרוני ואמירה בוזגלו. הם לא אשמים, הם אירחו אותו בכדי לתת לו הזדמנות להסביר את מה שכתב אצלו בפייסבוק. מסתבר שההזדמנות הזאת הייתה מוטעית. הבן אדם הזה מרגע לרגע הפך את הראיון למחליא מרגע לרגע. אני הרגשתי מושפלת בשביל אמירה בוזדלו, הוא אמר לה “חבל שההורים שלך לא נרקבו במרוקו”, וכשהיא קראה לו פאשיסט, והשוותה אותו להיטלר עקב האימרות האלה, הוא טען לתביעת דיבה, הוא יים שהוא יתבע אותה.

אני נחרדתי לשמוע ולקרוא את כל האימרות האלה, לא מזמן דיברו על הישראלי המכוער. רוצים לדעת משהו, זה הישראלי המכוער. דיבור כזה הוא לא פחות גרוע מה”תפתח לי ת’דלת” או “תמכור לי שוקולד”. גם התקיפה של יהונתן גפן, שאגב אמר דברים לא פחות קשים על תוצאות הבחירות, במיוחד כאב לי המשפט “תקראו ל-17 במרץ כיום הנכבה של השלטון”, גם התקיפה היא הישראלי המכוער, אבל לא פחות גם האמרה של יהונתן גפן. אני מבקשת ממכם, יש דרך לגרום לאדם לבחור במפלגות כמו המחנה הציונה, כמו מרץ. אני לדוגמא לא בחרתי במרץ בעקבות האימרות של זהבה גלאון.

אני רוצה שתבינו, ברגע שאתם מתנהגים ככה איך אתם רוצים שאחרים יקבלו אתכם. אני בעד שלום, אני בעד דו קיום, אבל אמיתי, אני בעד לקבל כל אדם באשר הוא אדם, לא ישר לשפוט, אלא להכיר את הבן אדם. אני לא מתכוונת לקלל אף אחד, אני מתכוונת לקבל כל דעה כל עוד היא לא קוראת לרצח או גירוש של האדם האחר. יום הנכבה לדוגמה, למעשה מציב את השואה מול הפלסטיניים. זה מזעזע מבחינתי, כי בשואה, רצחו יהודים רק על עצם היותם יהודים, ערכו בהם ניסויים מחרידים, בעודם חיים, הלבישו אותם בבגדים דקים במיוחד בעת שהחורף הגרמני, הפולני, פשוט מזעזע, קור איימים, בלי אוכל, לוקחים אותם לחדר והורגים אותם בעזרת גזים, כאשר על הקיר עד היום רואים את שרידי הציפורניים. ואת הגופות שרפו. אתם עדיין רוצים לקרוא ההכרזה על המדינה היהודית כשואה.

קצת להסביר, יש כאן המון שרידים לדת היהודית, בנוסף, האו”ם עצמו נתן לנו את מדינת ישראל. ב-67 שנים, אנחנו פיתחנו את המדינה הזאת, מתוך השממה הבאנו אור, הקמנו ופיתחנו את המדינה. אני בעד לחיות ערבים לצד יהודים, אבל אני לא מקבלת אנשים כמו חנין זועבי שתומכת בטרור. כי כשאת באה ואומרת שהחמאס הוא ארגון שלום, אני מצטערת, היא לא מישהי שרוצה שלום. במקום שאת תלחמי עבור זכויות ערביי ישראל, במקום שתעודדי שיעורי דו קיום במדינה שלנו. במקום שתשמשי דוגמה לנוער כאן במדינה, ערבים ויהודים כאחד, במקום לאחד את מפלגת את הנוער. כל אמרות ה”שפר” של כולכם, בין אם זאת חנין זועבי, זהבה גלאון, אלונה קמחי, ובראשם אמיר חצרוני, אלו אימרות שאני מתביישת שאתם חלק מהמדינה שלנו, מאנשי התקשורת, התרבות והפוליטיים.

אתם רוצים לדעת משהו, אם יש מישהי שהייתי רוצה שתייצג אותי בכנסת, זאת לוסי האריש. היא דוגמה ומופת למישהי שמוכיחה לי בכל פעם עד כמה כן יכול להיות כאן דו קיום ומוכרח להיות כאן. אני גאה בה ברמות אדירות, היא מראה לי ולכולנו איך באמת צריך להראות לכולם מה כן יכול להיות כאן. קראתי ביום שישי את הכתבה עליה בעיתון ישראל היום והתמלאתי גאווה. קראתי על מה שהיא עברה בילדותה כערבייה מוסלמית בין יהודים. בבית הספר היא סבלה מגזענות, בהתחלה לא האמינו בה ונתנו לו יחס של “את לעולם לא תצליחי כאן”, אז היא באה בגישה של “ככה, ככה אתם חושבים עליי?? אז אני אראה לכם מה זה, אני אלמד יותר טוב ממכם ותראו אילו ציונים אני אקבל”. אני גאה בה, שהיא לקחה את הרע ומינפה אותו לטוב, היא לא נשברה.

אז אני מבקשת מכולכם, להרגיע את הרוחות, להפסיק להסית, להפסיק לקלל. אנחנו לא נתקרב ככה אחד לשני אם אתם תמשיכו בגישה הזאת. הגישה הזאת רק מפלגת ומפלגת את כולם.

עוד מהבלוג של Ifat Rozaless

תצוגה מקדימה

ימית קרנט יהי זכרך ברוך - על הפחד האימתני שלי

ימית קרנט, בסך הכל בת 42 במותה, הספיקה בחודש פברואר האחרון לחגוג את בר המצווה של בנה, למרות שהוא היה בסך הכל בן 11 וחצי. זאת הייתה משאלתה האחרונה, להספיק לחגוג לבנה בר מצווה, ואכן הצליחו לארגן עבורה מסיבה גדולה ושמחה מהולה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתי אצא מעבדות לחירות - על חייו הלא קלים של בני

אני התאמצתי המון בכדי להביא את הילד שלי לעולם. עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, ואז היא הגיעה, התשובה החיובית. זה קרה ב-1 לדצמבר 2009, אני יושבת במשרד, עצבנית, לחוצה, רק מחכה לראות את השלילי על המסך, כי כל התופעות הרגילות שיש לי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תחושות ורגשות של חולת סרטן

נעים מאוד, אני יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, וחולת סרטן גרורתית. בגיל 30 וקצת, גיליתי כי אני חולה בסרטן השד. הכל התחיל שנה לאחר לידת בני הבכור. נלחמתי רבות בכדי שהוא יבוא לעולם, עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, כל זאת מבלי לעבור אצל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה