הבלוג של Ifat Rozaless

life as we know

אז שמי יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, אמא לאריאל המתוק, נשואה, כאן אני אדבר על כל נושא שמעניין אותי, אשתף אתכם במלחמה שלי בסרטן, במלחמה שלי לקידום ההתפתחות של בני, מקווה שתהנו

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מפברואר 2015

02/03/2015

בעוד שבועיים בדיוק, נלך כולנו לבחירות, כל אחד ונבחרו הוא, אני מבקשת מכולכם, לכו לבחור. אנחנו חייבים לשנות כאן את המצב. ביבי, במקום לעסוק בבעיות האמיתיות שיש לנו כאן, נסע לארצות הברית, לנאום, במקום שלא רוצים אותו, מוציא כספים מהכיס שלנו, במקום שהיה לוקח מחשבונו האישי, ונוסע לשם, לנאום, על חשבונו האישי, הוא מחליט, להוציא את הכסף הזה, מבלי שאף אחד ביקש ממנו. בינתיים, יש כאן אנשים שלא יודעים אם הם יכולים לסגור את החודש. יש אנשים שלא יודעים אם בכלל יוכלו לחגוג את חג הפסח המתקרב, כן, לא נשאר זמן רב עד שפסח יגיע. יש כאן משפחות שעובדות, זוגות עובדים שלא יודעים אם בכלל איי פעם יוכלו לרכוש דירה. אז יש כאלה שיגידו, אז שישכרו דירה, לא חייב לקנות. הבעיה בארץ, שאין כאן הגנה על השוכר, יש כאן משכירי דירה, שמשכירים את הדירה שלהם במצב נורא ואיום, עובש בכל מקום, הגג דולף, התריסים שבורים, ובעל הבית לא עושה דבר. יש בעלי בית שגם מאיימים לזרוק את אותו אדם מהבית בכל רגע, מעלים באמצע השנה את שכר הדירה, מבלי להתייעץ או לשאול את השוכרים. אין כאן הגנה על השוכרים, בארץ, לחיות בדירה שכורה זה לחיות עם המזוודה ליד הדלת, למקרה שהשוכר יחליט ברגע אחד למכור את הדירה או להשכיר אותה למישהו אחר.

מדהים איך במדינה שלנו אחוז האבטלה הוא בין 13.5%-25 אבל אחוז העוני במדינה, הוא עצום, לא רק זה, אלא גם ש-65% מתוך המשפחות העניות, עובדות, זה דו”ח מ-2012, כאשר מאז, רק עלו המספרים, זה מפחיד, המספרים גדלים וגדלים, יש הורים ששניהם עובדים, אבל עדיין קשה להם לקנות לילדים שלהם אוכל, כשגנים למשל עולים בין 2,000 ש”ח ל-3,500 לחודש עד גיל שלוש, כשזה רק הגן, מה עם שכירות או משכנתא, ארנונה, חשמל, מים, אוכל, ביגוד, למה בגדים הפכו למוצר יוקרה, הרי בן אדם צריך להתלבש, יש המון מקומות עם בגדים במחיר זול, ביגוד יכול להיות גם גרביים, תחתונים, בעייה נוספת שיש לנו, זה הירקות, נדמה לכם שילדים עניים צריכים להיות רזים, אז זהו,  שלא, לפעמים כל מה שהם יכולים לקנות זה לחם אחיד, אולי קצת גבינה, זה כל מה שהם אוכלים, אז פחמימות כאלה משמינות, כך שלעיתים זה יותר משמין, מה שיותר עצוב זה לעיתים הם יכולים לקנות רק את זה, הם לא יכולים לקנות ירקות, כמו פלפל שעולה 10 שקלים לקילו, לעתים קילו זה בין שלושה לארבעה פלפלים, זה רק הפלפלים, מה אמורות המשפחות האלה לעשות, כל הסכומים האלה מתווספים ל-8,000 ש”ח בערך, זה כשניסיתי לצמצם, הסכום הזה מורכב מהנתונים שחישבתי בערך, זה כולל גן, שכירות/משכנתא, ארנונה, חשמל, מים, קניות לבית, אינטרנט, למרות שאפשר לבטל אינטרנט, קצת בעיה כי זה הפך לחלק מחיינו, טלפון נייד ובבית, כל זה בסכום הנ”ל, לעיתים הסכום הזה זה גם הסכום של המשכורת, לעיתים הסכומים של ההוצאות עולות על ההכנסות, כי זה לא כולל גם תקלות שלא תלויות, כמו פיצוץ בצנרת או שהלך תנור או המקרר, או תקלה של המכונת כביסה, אלה בעיות ידועות, ללא מזגן קשה מאוד לחיות, אבל אפשרי, גם מכונת כביסה מאוד קשה לחיות בלעדיו כמו בלתי אפשרי, לא אמרתי שיפעילו מדיח, כי זה באמת יקר, זה לא מכונת כביסה שזה בלתי אפשרי.

הסכומים האלה, לא כוללים יציאות, לא כוללים סרטים בקולנוע, לא כוללים קניות של בגדים יקרים, אלא בגדים בעשרה שקלים בערך, זה לא כולל אפילו כבלים או לווין, זה כולל אינטרנט כי אי אפשר לחיות בלי זה, כי תלמידים זקוקים לזה, לעיתים המורים אף מבקשים את העבודה מודפסת, זה כולל טלפון נייד, כי גם בלעדיי זה אי אפשר לחיות, בעיקר אם מקבלים דמי אבטלה ומחפשים עבודה, הטלפון יכול להיות הכי פושטי שיש, העיקר שיהיה קו, גם טלפון בבית,היום עם הסכומים שעולה לנו אינטרנט, זה כבר לא כזה נורא לעומת שאר הסכומים, בקיצור מפה לשם, הסכום עולה ורק עולה, אם זה בקניות בסופר, חשמל, מים, ארנונה, ירקות, על פירות בכלל אין מה לדבר, זה סופר יקר, זה כבר מותרות, מוצרים בסיסיים, בקיצור, אין הרבה ממה לקצץ, כי הסכומים האלה לא מכילים כמעט תינוקות, כלומר, הדבר הבסיסי של הבסיסי שאפשר לבקש, לעיתים שני זוגות ההורים עובדים ועדיין לא מצליחים לעזוב ולנטוש את כל העוני הזה, זה משפחות שעובדות, יש כאלה,לצערנו יש המון כאלה.

אני מעוניינת שתקראו מכתב דמיוני שאני כתבתי, זהו מכתב מפרי דמיוני, על תחושות של ילד עני בן שמונה, שנאלץ להתבגר טרם זמנו, יש לציין שזהו לא סיפור אמיתי, הפרטים כאן מזוייפים, אבל התחושות אותן תחושות:

אלוהים שלי, רציתי שתדע

אלוהים, שתהיה לך שנה טובה, אלוהים, רציתי לבקש ממך משהו, אני לא רוצה אוטו ממונע, למרות שראיתי אצל ליאור השכן שלי, ההורים שלו קנו לו את האוטו הכי משוכלל שראיתי, הם אוהבים לנסוע לנמל בתל אביב, יש להם רכב כזה גדול, ג’יפ, אבא של ליאור אומר, הבית יכול להיו  חורבה, אבל אני עורך דין, אני חייב לבוא עם רכב מרשים, הרושם הראשוני מאוד עוזר לעבודה, ככה הוא אמר לי, אני מאוד התלהבתי מהמכונית של ליאור אז אבא שלו הראה לי את המכונית ואמר לי שגם לו יש מכונית כזאת, אבל אמיתית, גם אמא שלי עורכת דינית, אבא שלנו מובטל, הוא עבד פעם, כמעט לא ראינו אותו, הוא עבד בהיי טק או טט, אני לא בטוח, אבל זה משהו עם מחשבים, כזה שממציאים משהו, מוכרים, משהו כמו סטרטאפ, אבל חברה אחרת יצאה עם אותו מוצר אז אבא נאלץ להתפטר, או שפיטרו, אני לא בטוח, בכל אופן, אני שמח שאבא מובטל, כי זה נותן לנו הרבה ממנו, אבל לאחרונה אני עצוב, כי אני רואה שאבא יותר מדי עצוב, אני שם לב שהוא בוכה המון, אני לא יודע, אבל אני חושב שזה קשור לזה שהוא מובטל.

אבא שלי הוא הכי בעולם, כי אבא הוא הכי בעולם, אתם יודעים, רק בגללי הוא האבא שלי, כי אם לא הייתי בא לעולם, אז הם לא היו אבא ואמא שלי, אז אני אומנם שמח שאבא נמצא הרבה בבית, אבל אני לא יכול לראות אותו עצוב, שבור ככה, אלוהים, אולי תעזור לו למצוא עבודה, כי אני שומע יותר מדי את אבא צועק על אמא שהיא ביזבזה יותר מדי במכולת, למה היא קנתה חלב בקרטון במקום בשקית, אחר כך שהיא שומעת את אבא שמנסה להתפייס,מושך בצמות, צוחק, העיקר שהיא תתלהב ותשמח, למרות שיש לנו חובות, אני שומע את אבא אומר את המילה הזאת יותר מדי, כשהם חושבים שאני יישן בלילה, אז אלוהים, בבקשה ממך, אולי תסדר לאבא שלי איזה דג זהב, שיגשים לו משאלות, כמו בסיפור ההוא שאמא סיפרה לנו, גם שאלתי אותה איך משיגים כזה דבר, שאולי סוף סוף אנחנו נוכל לקנות את המעדן הזה שיש גם לנדב, אתה יודע זה חבר שלי מהגן, המעדן כל כך טעים, אבא שלו שם לו, גבינה לבנה, קצת סירופ בטעם מייפל, זה החום, שאמא אמרה שאין לנו כסף לקנות, אבא של נדב קונה להם גבינה לבנה, ואת הרוטב, הם עושים מין פנקייקים, מגבינה לבנה ומייפל,איזה פנקייקים טעימים, אז אלוהים אתה יכול לתת לאבא שלי עבודה, אפילו שלא נראה אותו הרבה זמן, אבל העיקר שלא יהיה עצוב ולא יעליב את אמא, שהיא בסך הכל קנתה 12 ביצים ושני קרטוני חלב במקום שש ביצים ושקית חלב. תודה אלוהים על ההקשבה שלך, שמעתי את אמא אומרת.

אם זה לא ריגש אתכם מספיק בכדי להבין, אני אפנה אליכם בנוסח יהודה אטלס ופתיתי אוסם, והילד הזה הוא עני:

והילד הזה הוא עני – על פי ספרו של יהודה אטלס

אמא חושבת שאני עדיין קטן
אבל היא לא רואה כמה אני דואג לה כל הזמן
אפילו בלילה כשהיא לא יודעת שאני ער,
אני למטה אוסף בקבוקים מאחורה בחצר

אמא ואבא כל היום בעבודה
אז למה לא היה כסף לכדור גלידה
גם כשהלכנו ברחוב ורציתי פיצה
ואז שמעתי את השמועה שדנה הפיצה

דנה הפיצה שאנחנו עניים
אז למה אמא שלי מלאה חיוכים
אבל איש חשוב אחד אמר
שאיש עני זה אדם ממורמר

אבל אמא, תביני, אנחנו עשירים
יש לנו אותנו וגם כמה חברים,
אז מה אם אמא לי הכינה
רק פרוסה אחת עם מעט טחינה

אני מקווה שאמא לא תכעס

שאכלתי מלפפון וגם אגס
אני יודע שזה יקר
אבל היה לזה ריח נהדר
מלפפון לאכול, אני אוהב
ואגס לצהריים כי הייתי רעב

אמא אומרת שהאיום על אבא מהעבריין
הוא זעיר וקטן
ושהפחד האמיתי יהיה גדול ואיום
וזה הפחד מפצצת אטום
זה לא שאבא סתם פחדן
אלא שהאיום האמיתי יגיע מאיראן

אלו אומנם מכתב שיקרי ושיר פרי דמיוני, אבל אלה תחושות של ילד, כשאני הייתי ילדה, אני לא חושבת שהיינו עניים, גרנו בתל כביר, שלאחרים אולי זאת הייתה שכונת עוני, היו לנו מסוממים בבניין השני, פעם אחת אפילו ראיתי אותם מזריקים בחדר המדרגות של חברה שלי, אבל זאת הייתה תקופה מופלאה, בימי שישי שיחקנו בלגו, לאחי היו מלא ג’ולות, ימי הולדת עשינו בבית, אני זוכרת את יום הולדת של גיל 6 אני חושבת, אבא שלי ואחי הכינו לי מסיבה ענקית, עם מלא ממתקים, שיחקנו במשחקים, כמו למצוא סוכריה בתוך ערימה של קמח, חבילה עוברת, אבא שלי היה הקוסם, עד היום אני זוכרת את זה, הייתה לנו דירה אומנם קטנה, אבל בשבילי היא הייתה ענקית, אומנם פעם אחת גנבו לנו את הכביסה מהחבל, אבל היו לנו משחקים כמו לגו, אז נכון שאני תמיד קינאתי בילדים מהשכונה שהיה להם אוטו ממונע, אתם יודעים, זה שעולה איזה 500 ש”ח, במקרה הכי זול, לא היו לי משחקים משוכללים מדי חוץ מלגו, אבל באמת לדעתי היה לנו כסף לדברים החשובים, הדברים הלא חשובים כמו עטים צבעוניים, זה לא היה כזה חשוב אז לא היה לנו, אני אף פעם לא חשבתי שחסר בבית, האמת עד היום אני חושבת שלא היה חסר לנו כלום.

יש משפחות שאצלן צלחות ריקות הן לא רק ליופי

עוד מהבלוג של Ifat Rozaless

תצוגה מקדימה

ימית קרנט יהי זכרך ברוך - על הפחד האימתני שלי

ימית קרנט, בסך הכל בת 42 במותה, הספיקה בחודש פברואר האחרון לחגוג את בר המצווה של בנה, למרות שהוא היה בסך הכל בן 11 וחצי. זאת הייתה משאלתה האחרונה, להספיק לחגוג לבנה בר מצווה, ואכן הצליחו לארגן עבורה מסיבה גדולה ושמחה מהולה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתי אצא מעבדות לחירות - על חייו הלא קלים של בני

אני התאמצתי המון בכדי להביא את הילד שלי לעולם. עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, ואז היא הגיעה, התשובה החיובית. זה קרה ב-1 לדצמבר 2009, אני יושבת במשרד, עצבנית, לחוצה, רק מחכה לראות את השלילי על המסך, כי כל התופעות הרגילות שיש לי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תחושות ורגשות של חולת סרטן

נעים מאוד, אני יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, וחולת סרטן גרורתית. בגיל 30 וקצת, גיליתי כי אני חולה בסרטן השד. הכל התחיל שנה לאחר לידת בני הבכור. נלחמתי רבות בכדי שהוא יבוא לעולם, עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, כל זאת מבלי לעבור אצל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה