הבלוג של Ifat Rozaless

life as we know

אז שמי יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, אמא לאריאל המתוק, נשואה, כאן אני אדבר על כל נושא שמעניין אותי, אשתף אתכם במלחמה שלי בסרטן, במלחמה שלי לקידום ההתפתחות של בני, מקווה שתהנו

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מפברואר 2015

26/02/2015

החיים הם לא הרגעים בהם אתה נושם, אלא הרגעים שבהם נשימתך נעתקת. אלו יכולים להיות רגעים קסומים, אבל יכולים להיות גם רגעים שבזמן הווה נראים קשים, אך כאשר אתה עובר מעליהם, הם הופכים להיות רגעי קסם. אז נעים מאוד, אני יפעת, בת 33 וחצי, ואני אשתף אתכם, ברגעים מצחיקים בחיי, ברגעים עצובים, ברגעים היפים של החיים. היו לי לא מעט רגעים בחיי, כאלה שעוצרים את נשימתי, כמו הרגע הזה, ממש לפני החתונה, אני זוכרת איך התחלתי עם כל התהליך של החתונה, הזמנתי אולם, והנה הגיע השבוע הזה לפני החתונה, קבעתי עם בעלי לעתיד שנלך לסרט, כמו בכל שבוע, יצאנו לסרט מרגש, ופתאום בזמן שאנחנו צופים בו בקולנוע, אני מתחילה לבכות, כי יש שם רגע שהבחור בסרט נפרד מאביו שנפטר, ואז הוא נזכר בכל הרגעים שלו עם אביו. אז אני התחלתי לבכות כי אני פתאום קלטתי שאני נפרדת מחיי הרווקות, והנה אני עוברת ישר מבית הורי לבית שלי, הייתי בת 24 כשהתחתנו, אני מעולם לא גרתי לבד, לא ידעתי מה זה, ולא אני לא דתייה. זה היה רגע בלתי נשכח, רגע מופלא ומדהים.

אבל כן, רגעים גם יכולים להיות רגעים שבאותו הזמן הרגישו כאילו העולם התמוטט עלייך, כמו אותו הרגע שאני ישבתי אל מול רופא הנשים, הוא מבשר לי כי אני אצטרך לעבור טיפולי פוריות. אני ובעלי יושבים שם, מולו, נדהמים, ואז החלה מסכת העיניים, עברתי המון, הזרעות, טיפולי פוריות, כל שלילי היה מבחינתי התמוטטות העולם, אבל אז, הוו, אז, הגיע הרגע הכי גדול בחיי, הרגע הזה, שאני יודעת אל מול מסך המחשב, ואני לא קולטת, לא מאמינה למראה עיניי, על המסך עומדת לה תוצאה חיובית. אני בטוחה שהגשם שהיה באותה השנה נגרם בעקבות הריקוד האינדיאני שפרצתי במשרד למראה התוצאה.

ואז הגיעו אליי רגעים מופלאים, בין אם זה הרגע שבו אני רואה לראשונה את האולטרה סאונד של המקסימון שלי, שכן, פתאום, אנחנו אצל הרופא פוריות, לא בכדי להתחיל לתכנן טיפול חדש, אלא בכדי לעבור אולטרה סאונד ולגלות את הקסם הזה שנקרא עובר. אנחנו לאט לאט מתקדמים, ופתאום אנחנו מגלים שיש לעובד יד, ועוד יד, ואז צצה רגל, ועוד רגל, ופתאום הוא מתחיל לבעוט, כאילו הוא אומר לי “הנה אמא, נכון, אני יודע כמה חיכית לי, גם אני חיכיתי לך, חיכיתי לך שתבואי, ורק רציתי לומר, שאני אוהב אותך”, ולאט לאט, החלו לבוא רגעי קיץ מופלאים, הקיץ התחיל להתקרב, הבטן כבר יצאה, ואני יושבת לי בסלון, אצל הורי, וכולנו שוקלים איזה שם ניתן לו. הנה, הרגע הקסום ביותר שלו חיכינו הגיע, הלידה. זה היה מושלם, שבת קייצית, שחיכיתי לה הרבה, והנה אתה מתוק שלי הפצעת. באותו הרגע, נמחקו כל הדמעות שנשפכו, כל הכעס, כל הכאב, נעלם כלא היה, אני אמא.

 

עוד מהבלוג של Ifat Rozaless

Thumbnail

ימית קרנט יהי זכרך ברוך - על הפחד האימתני שלי

ימית קרנט, בסך הכל בת 42 במותה, הספיקה בחודש פברואר האחרון לחגוג את בר המצווה של בנה, למרות שהוא היה בסך הכל בן 11 וחצי. זאת הייתה משאלתה האחרונה, להספיק לחגוג לבנה בר מצווה, ואכן הצליחו לארגן עבורה מסיבה גדולה ושמחה מהולה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

מתי אצא מעבדות לחירות - על חייו הלא קלים של בני

אני התאמצתי המון בכדי להביא את הילד שלי לעולם. עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, ואז היא הגיעה, התשובה החיובית. זה קרה ב-1 לדצמבר 2009, אני יושבת במשרד, עצבנית, לחוצה, רק מחכה לראות את השלילי על המסך, כי כל התופעות הרגילות שיש לי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תחושות ורגשות של חולת סרטן

נעים מאוד, אני יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, וחולת סרטן גרורתית. בגיל 30 וקצת, גיליתי כי אני חולה בסרטן השד. הכל התחיל שנה לאחר לידת בני הבכור. נלחמתי רבות בכדי שהוא יבוא לעולם, עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, כל זאת מבלי לעבור אצל...