הבלוג של Ifat Rozaless

life as we know

אז שמי יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, אמא לאריאל המתוק, נשואה, כאן אני אדבר על כל נושא שמעניין אותי, אשתף אתכם במלחמה שלי בסרטן, במלחמה שלי לקידום ההתפתחות של בני, מקווה שתהנו

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מפברואר 2015

אז היום אני רוצה להודות לאנשים שבחיי, ישנם כאלה שנכנסו אל תוך חיי, מעצם היותם משפחה, כמו ההורים שלי, אחיותי, אחי, בנות דודתי, בני הדודים שלי, הדודים והדודות שלי, טוב הבנתם. אבל יש כאלה שנכנסים אל תוך חיינו לעיתים זה במקום העבודה שלנו, יש כאלה אנחנו פוגשים לעיתים בחיים ולעיתים דרך האינטרנט. האם סתם הם נכנסו לחיינו או שמא זה מכוון.

אני לפני שנה בזמן כזה, כמו שציינתי לא פעם, הייתי מאושפזת, כשבועיים לפני פסח אושפזתי, קיבלתי הקרנות ואז חשבו שהכל בסדר ושיחררו אותי לקראת פסח. לאחר פסח אושפזתי שוב, ואז התחילה סאגת בית החולים, אושפזתי למשך שלושה וחצי חודשים. בזמן האישפוז ביקרו אותי המון אנשים, חלק מהמשפחה, חלק היו חברותיי למסע, למסע שהחל לפני כשלוש וחצי שנים. הבנות המקסימות האלה באו לבקר אותי כמעט כל יום, כמו חברתי הטובה שאותה הכרתי בזכות הסרטן, כן, כן, הסרטן גם הביא לי המון דברים טובים עם כל הרוע שיש מסביב. רונית המקסימה באה לבקר אותי ביום הראשון לאשפוז הארוך, אז במקום לדבר איתה צרחתי, התנצלתי ארוכות ורבות בפניה, והיא עם חיוך חיבוק וממתק הרגיעה אותי. כל זמן האשפוז הקפידה לבקר אותי, ותמיד לבוא עם איזו הפתעה, למרות שעצם הביקור מספיק לי.

אנשים שהכרתי בזכות הפייסבוק עודדו אותי ושימחו אותי, כמו חברי לפייסבוק, ישראל, שצייר עבורי את הבן שלי, באותה התקופה זאת הייתה התמונה שלי בפייסבוק, והוא צייר את התמונה. באותו היום הייתי בדיכאון, לא רציתי כלום, רק להעלם, ולפתע אני רואה שהוא תייג אותי בתמונה, אז נכון שהוא מתייג אותי בעוד תמונות ואני שמחה על כך, כי תמיד אלו ציורים מופלאים שלו, בכך הוא משתף את האומנות שלו ברחבי הרשת, אז נכנסתי לראות איזו יצירה הוא יצר הפעם ואז הופתעתי, הבן שלי מצוייר, החיוך שלי התרחב בצורה כזאת, ולא נעלם כל היום. באותו היום עוד מישהו הגשים לי חלום קטן, יובל אברמוביץ’, רציתי לשוחח איתו על הפרוייקט שלו “הרשימה”, רעיון שאני מאוד בעדו, כי זה באמת רעיון אדיר, ואכן באותו היום הוא התקשר אליי ושוחחנו רבות על כך.

זה מדהים אותי כל המעשים הטובים האלה, זה מקסים. זה מצחיק כי אני מאוד אוהבת לעזור לאנשים, פעם זה היה גם מעשים טובים פיזית, היום זה בעיקר לפרגן לאחרים, זה לשתף כל הזמן ציורים של אחרים, סיפורים, כל מה שיכול לעזור לאחרים אני עושה, ועדיין מוזר לי לקבל מאחרים טובות, או מעשים טובים. כמו כשפירסמתי בקבוצה בפייסבוק כי אני מאוד מעוניינת ליצור לבן שלי חדר חלומות, ומהר קיבלתי הודעות מהמון בנות שאני לא הכרתי בעבר, שרצו לעזור לי, ובאמת באו אליי שתי נשים מקסימות, שסידרו לבן המתוק שלי את החדר, קנו לבן המתוק שלי בובה של בובספוג שהוא אוהב מאוד. זה מדהים, כמו חברה אחרת שלי שהכרתי דרך הפייסבוק, היא כתבה מכתב מרגש בדף שאני חברה בו, מכיוון שהיא ריגשה אותי עד מאוד אז ביקשתי ממנה חברות. יש לה ילד עם אוטיזם, ילד מקסים מקסים מקסים, באמת ילד קסם, ואני חשדתי שאולי גם לבן שלי יש, אז התחלנו לשוחח, ובאמת המון ממה שהיא אמרה היה מאוד דומה לבן שלי. משיחה עם פסיכולוגית הובהר לי שכנראה החשדות לא נכונות. זאת רק הגדרה, אבל לא משנה את הילד שלי.

אז אלה אנשים שהכרתי בזכות לייק אחד בפייסבוק, בזכות הצעת חברות. יש כאלה שנכנסים לחיינו בכדי לשנות אותם, חלק בכדי ללמד אותנו משהו, כמו אותה חברה שהעניק לי כרטיסים זאת אותה אחת שהתכתבתי איתה לגבי הבן שלי כשחשדתי שיש לו אוטיזם, היא בחורה קסם, הלוואי והייתי יותר כמוה, כי בן אדם כל כך טוב, מעניקה לילדיה ערכים עצומים, אני גאה בה כל כך, על החוכמה שלה, על הכוח שבה, אם כולנו היינו יותר כמוה, העולם שלנו היה הרבה יותר טוב. עוד אדם שאני רוצה לציין, בעצם למעשה משפחה שלמה, זאת משפחת אסייג, כן כן, מדובר בשלום אסייג, במני אסייג, ובכלל במשפחה המקסימה הזאת. אני התכתבתי עם מני אסייג בתקופה שחברתנו המשותפת נפטרה. אני הכרתי אותה בעקבות הסרטן, שתינו חלינו בסרטן השד, אך לצערי הרב היא נפטרה, בחורה מקסימה שמבחינתי הייתה הסמל למאבק, לא הכרתי אותה כל כך טוב כי פחדתי להתקרב יתר על המידה בכדי לא לבכות אחר כך, זה לא עזר לי כי בכיתי. אז דיברתי איתו על כמה שכואב לי שהיא לא איתנו, והוא נתן לי כרטיסים לסטנד אפ מרצונו האישי. אבל שתדעו לכם, זאת משפחה מקסימה עם הלב הכי רחב שהכרתי, אחיו מתנדב כל הזמן, מופיע בפני חולי סרטן, מגיע לבתי חולים.

אז באמת אני מודה לכולכם על כך שאתם בחיי, אבל אני רוצה להודות גם לאנשים הרעים בחיי, גם לאנשים הקשים שפגשתי בדרך, וכן, גם לך מר סרטן. לולא הקושי הזה שנכנס לחיי, לא הייתי מתחזקה, בעברי הרחוק הייתי אדם סגור מאוד, ביישן, אני, שאני אפתח את הפה בחברה, שאני אשתף ככה את האנשים בכל מה שקורה בחיי, בחיים לא חשבתי שאני אהיה ככה. בזכותכם יש לי את האומץ לדבר, בזכות המהמורות שבדרך התחזקתי, אומרים מה שלא הורג מחשל, וזה המשפט הכי נכון שהכרתי בחיים. אני לא מסתכלת על מעצורים כמו שהם, אלא כעל מטרה, כמו המשפט שאני אוהבת לומר “אל תסתכל על הדרך, הבט ישר במטרה”. שיהיה לכולם יום קסום.

עוד מהבלוג של Ifat Rozaless

תצוגה מקדימה

ימית קרנט יהי זכרך ברוך - על הפחד האימתני שלי

ימית קרנט, בסך הכל בת 42 במותה, הספיקה בחודש פברואר האחרון לחגוג את בר המצווה של בנה, למרות שהוא היה בסך הכל בן 11 וחצי. זאת הייתה משאלתה האחרונה, להספיק לחגוג לבנה בר מצווה, ואכן הצליחו לארגן עבורה מסיבה גדולה ושמחה מהולה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתי אצא מעבדות לחירות - על חייו הלא קלים של בני

אני התאמצתי המון בכדי להביא את הילד שלי לעולם. עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, ואז היא הגיעה, התשובה החיובית. זה קרה ב-1 לדצמבר 2009, אני יושבת במשרד, עצבנית, לחוצה, רק מחכה לראות את השלילי על המסך, כי כל התופעות הרגילות שיש לי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תחושות ורגשות של חולת סרטן

נעים מאוד, אני יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, וחולת סרטן גרורתית. בגיל 30 וקצת, גיליתי כי אני חולה בסרטן השד. הכל התחיל שנה לאחר לידת בני הבכור. נלחמתי רבות בכדי שהוא יבוא לעולם, עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, כל זאת מבלי לעבור אצל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה