הבלוג של Ifat Rozaless

life as we know

אז שמי יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, אמא לאריאל המתוק, נשואה, כאן אני אדבר על כל נושא שמעניין אותי, אשתף אתכם במלחמה שלי בסרטן, במלחמה שלי לקידום ההתפתחות של בני, מקווה שתהנו

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מפברואר 2015

אני התאמצתי המון בכדי להביא את הילד שלי לעולם. עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, ואז היא הגיעה, התשובה החיובית. זה קרה ב-1 לדצמבר 2009, אני יושבת במשרד, עצבנית, לחוצה, רק מחכה לראות את השלילי על המסך, כי כל התופעות הרגילות שיש לי התחילו להגיע, ואז אני רואה אותה, את התוצאה החיובית על המסך, בטא 49, אני רקדתי כזה ריקוד אינדיאני, כך שנדמה לי שהגשם שהגיע באותו החורף קרה בגללי. ההריון היה יחסית קל, אומנם הלכתי המון להיבדק, אבל זה רק מפני שחששתי שיקרה משהו. ואז הקסם נולד, בזמן שלו, קצת לאחר זמן הלידה המשוער, אבל זה מעולה.

היו לי קצת בעיות ישר אחרי הלידה אבל הן הסתדרו. הבאנו אותו הבייתה, אני מלאת הורמונים, התחלתי לבכות ללא סיבה, לעיתים הייתי עצבנית ואף צעקתי עליו. התביישתי בעצמי, לא הבנתי מה קורה לי, איך אני, אני שרציתי רבות ילד, שהתאמצתי, שבכיתי בכל לילה אל תוך הכרית בכדי שהוא יבוא, אני בדיכאון לאחר לידה?? לא הלכתי לפסיכולוג, לא סיפרתי על כך לאחות בטיפת חלב, כי חשבתי שזה סתם. תודה לאל הצלחתי להתגבר על הפחדים, על הדיכאון. אבל לבן המתוק שלי, הדברים שהוא היה צריך לראות ולחוות, הם לא קלים, במיוחד שהבן שלי בסך הכל בן ארבע וחצי, הוא עבר וראה דברים שיש אנשים שלא עוברים בכל חייהם.

מרוב אירועים אני כבר לא יודעת במה להתחיל. זאת הדרך שלי לפרוק את כל מה שרע לי על הלב, כי התחלתי היום לחשוב על כך והתחלתי לבכות. הבן שלי מעוכב התפתחותית, הוא התחיל ללכת רק בגיל שנתיים וחצי ודיבר רק בגיל שלוש. מגיל תשעה חודשים בערך, אנחנו איתו בהתפתחות הילד, מותחים את השרירים, מכווצים, הולכים איתו לקלינאית תקשורת, פיזיותרפיסטית, מרפאה בעיסוק, שלחנו אותו גם לגן של החינוך המיוחד, שבו הוא כבר נמצא כשנתיים וההתקדמות שלו מקסימה. הוא ילד מקסים עם המון שמחת חיים. כשהוא היה בן שנה וחודשיים, גיליתי שאני חולה בסרטן השד, עם גרורות, הייתי מאושפזת למשך כשלושה שבועות בערך, מאז ועד היום אני בטיפולים, בין אם זה באינפוזיות, כדורים, אפילו הייתי בשני ניסויים. שנה שעברה הייתי מאושפזת למשך שלושה וחצי חודשים. בתקופה הזאת, אני הייתי במשבר עצום, כי כל הזמן כשדיברתי איתו בטלפון הוא ביקש ממני שאני אבוא איתו הבייתה, הוא ביקש ממני לבוא איתו להצגה של יובל המבולבל, היינו אמורים ללכת כולנו ביחד אבל אז אושפזתי ולכן הוא הלך עם אבא שלו וסבתא שלו להצגה, ביום ההצגה אני קמתי מוקדם, ולא הפסקתי לבכות, ידעתי שיום ההצגה הגיע, וכאב לי הלב שהוא נאלץ להיות שם בלעדיי.

אם כל מה שציינתי כאן לא מספיק, וכואב לי שזה לא הסוף, כי כמה דברים ילד בן ארבע וחצי צריך לעבור בחייו, בנוסף לכל, סבא שלו, אבא של בעלי, יום אחד שבר את הרגל בעבודה, מכיוון שהוא כבר מבוגר, התחילו לו חרדות בעקבות כך, על כך שביטוח לאומי מכריז עליו כנכה, אז הוא נכנס לדיכאון עמוק, ואף איים להתאבד, עקב כך הוא אושפז באברבנל. לאחר טיפולים הוא שוחרר, ואף נראה כאילו הוא מתחיל לחזור לעצמו, אבל כל זה לא נגמר, כי אנחנו יום אחד מקבלים שיחה, בשש בבוקר, שחמי קיבל אירוע מוחי. בעלי כמובן רץ לבית החולים לתמוך באמא שלו. חמי כיום נמצא בכיסא גלגלים, בבית אבות, כאשר חצי מהגוף שלו משותק, רוב הזמן הוא צלול, לעיתים יש רגעים שלא.

המצב הזה פשוט משגע אותי, אני מראה לבן שלי כל הזמן רק חיוביות, אנחנו צוחקים, עושים הצגות מצחיקות, אנחנו הולכים לסרטים, אבא שלו לוקח אותו לג’ימבורי, בזמן שאני יושבת ומסתכלת עליהם, אנחנו הולכים לגינות, הכל רק בכדי שיהיה לו טוב וכיף, אני עושה הכל רק בכדי שלא ירגיש את המצב האמיתי. הוא באמת ילד חייכן, מאוד חיובי, שמח. ילד צריך שיהיה לו עתיד ורוד, עתיד שמח, מלא צבעים, צחוק, וחיוכים. אני מאחלת לנו מעתה ועד עולם שנלך בשביל הנכון, בשביל השמח, בשביל של עתיד ורוד.

עוד מהבלוג של Ifat Rozaless

תצוגה מקדימה

ימית קרנט יהי זכרך ברוך - על הפחד האימתני שלי

ימית קרנט, בסך הכל בת 42 במותה, הספיקה בחודש פברואר האחרון לחגוג את בר המצווה של בנה, למרות שהוא היה בסך הכל בן 11 וחצי. זאת הייתה משאלתה האחרונה, להספיק לחגוג לבנה בר מצווה, ואכן הצליחו לארגן עבורה מסיבה גדולה ושמחה מהולה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תחושות ורגשות של חולת סרטן

נעים מאוד, אני יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, וחולת סרטן גרורתית. בגיל 30 וקצת, גיליתי כי אני חולה בסרטן השד. הכל התחיל שנה לאחר לידת בני הבכור. נלחמתי רבות בכדי שהוא יבוא לעולם, עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, כל זאת מבלי לעבור אצל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

שנה לאחר הסיוט של החיים שלי

לפני שנה, אני הייתי בזמן כזה בטיול באילת, עשיתי כיף חיים, ממש אדיר. נשמע רגוע, נעים ושליו, אז זהו, שלא. לאחר הטיול עם בנות מהקבוצה, בנות שחלו בסרטן השד, מחלימות וכמוני, חולות. ביום שבת של אותו השבוע, מצאתי את עצמי נוסעת לבית...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה