הבלוג של Ifat Rozaless

life as we know

אז שמי יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, אמא לאריאל המתוק, נשואה, כאן אני אדבר על כל נושא שמעניין אותי, אשתף אתכם במלחמה שלי בסרטן, במלחמה שלי לקידום ההתפתחות של בני, מקווה שתהנו

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מפברואר 2015

היום, עצרתי פתאום לחשוב, וקלטתי שהבן שלי למעשה חיי במציאות לא פשוטה בכלל. המתוק שלי נולד באוגוסט 2010, לאחר מאמצים קשים מצידנו בכדי להביא אותו לעולם. עברתי טיפולי פוריות בכדי להביא אותו, אבל בגיל 30, גיליתי לתדהמתי כי אני חולה בסרטן השד גרורתי. הייתי מאושפזת במשך כשלושה שבועות, הוא רק בן שנה וכבר אני מחוץ לבית. כשבעלי בא לבקר אותי ביחד עם המתוק שלנו, אז המתוק שלנו לא רצה להתקרב אליי. לאחר ששוחררתי הבייתה, התחלתי להקריא לו בכל לילה סיפורים, זה אומנם היה גם לפני, אבל באותה העת הקפדתי מאוד לעשות זאת בכל ערב, בכדי שיהיה לנו זמן איכות ביחד. למעשה, לאחר שגיליתי שאני חולה בסרטן, אמא שלי התחילה לבוא אליי בכדי להוציא את הבן שלי מהגן. כאן הוא אומנם הרוויח זמן איכות עם סבתא שלו, זה היה החלק המשמח בסיפור.

זה ילד למעשה גדל לתוך מציאות לא פשוטה, הוא עצמו מעוכב התפתחותי, לקח לו זמן לזחול, לדבר, ללכת. זה משהו שאני מכירה כי אני התחלתי ללכת רק בגיל שנתיים וחצי ודיברתי בגיל שלוש. אך הבן שלי גדל למציאות שאמא שלו חולת סרטן. למעשה הוא מכיר בזה שרק אחרים יכולים לטפל בו כמו אבא שלו, סבתא שלו, המטפלת של אמא שלו. אני משתדלת ככל האפשר ליצור לו מציאות נעימה, כמו לקחת אותו להצגות, לסרטים, אנחנו הולכים ביחד לגינה, אומנם אבא שלו הוא זה שמשחק איתו, אבל עדיין אני מנסה ככל האפשר שיהיה חיוך ואושר על פניו. והוא באמת ילד עם שמחת חיים גדולה, מאושר.

לא מספיק שאני חולת סרטן, סבא שלו, חמי, חטף לפני שנתיים, אירוע מוחי, מאז הוא מרותק לכיסא גלגלים, כי חצי מגופו משותק, ולאחרונה המצב גם החמיר כי הוא כבר לא נמצא כל כך בהכרה, הוא אומנם מדבר לעיתים, אבל זה נראה כאילו רוב הזמן הוא בוהה באוויר. כל המצב הזה מעציב אותי מאוד, כי איזה ילד, שבסך הכל בן ארבע וחצי, צריך לגדול למציאות כזאת מורכבת. שנה שעברה רציתי לעשות לו מסיבת יום הולדת ענקית מכיוון שהוא סבל כל כך כשהייתי מאושפזת במשך שלושה וחצי חודשים, אבל לא יכולתי גם מבחינה פיזית, ובעיקר כי באותה התקופה הייתה מלחמה. אני מקווה מאוד שהשנה אני אצליח לתת לו את האושר המגיע לו, ואני מקווה שבשנים הקרובות אני אוכל לקחת אותו לדיסני וורלד, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה כלכלית, אבל באמת בעיקר מבחינה פיזית. רק לראות את החיוך על הפרצוף הקטן והמתוק שלו, שווה לי את כל העולם.

עוד מהבלוג של Ifat Rozaless

תצוגה מקדימה

ימית קרנט יהי זכרך ברוך - על הפחד האימתני שלי

ימית קרנט, בסך הכל בת 42 במותה, הספיקה בחודש פברואר האחרון לחגוג את בר המצווה של בנה, למרות שהוא היה בסך הכל בן 11 וחצי. זאת הייתה משאלתה האחרונה, להספיק לחגוג לבנה בר מצווה, ואכן הצליחו לארגן עבורה מסיבה גדולה ושמחה מהולה...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתי אצא מעבדות לחירות - על חייו הלא קלים של בני

אני התאמצתי המון בכדי להביא את הילד שלי לעולם. עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, ואז היא הגיעה, התשובה החיובית. זה קרה ב-1 לדצמבר 2009, אני יושבת במשרד, עצבנית, לחוצה, רק מחכה לראות את השלילי על המסך, כי כל התופעות הרגילות שיש לי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תחושות ורגשות של חולת סרטן

נעים מאוד, אני יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, וחולת סרטן גרורתית. בגיל 30 וקצת, גיליתי כי אני חולה בסרטן השד. הכל התחיל שנה לאחר לידת בני הבכור. נלחמתי רבות בכדי שהוא יבוא לעולם, עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, כל זאת מבלי לעבור אצל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה