הבלוג של Ifat Rozaless

life as we know

אז שמי יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, אמא לאריאל המתוק, נשואה, כאן אני אדבר על כל נושא שמעניין אותי, אשתף אתכם במלחמה שלי בסרטן, במלחמה שלי לקידום ההתפתחות של בני, מקווה שתהנו

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מפברואר 2015

נעים מאוד, אני יפעת רוזלס, בת 33 וחצי, וחולת סרטן גרורתית. בגיל 30 וקצת, גיליתי כי אני חולה בסרטן השד. הכל התחיל שנה לאחר לידת בני הבכור. נלחמתי רבות בכדי שהוא יבוא לעולם, עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, כל זאת מבלי לעבור אצל כירורג שד לבדיקת שד. אז אחרי שלושה טיפולי פוריות, נכנסתי להריון בטיפול השלישי. כשילדתי, זאת הייתה שנה שלמה של אופוריה, שהנה סוף סוף אני אמא, לאחר מאמצים רבים, זכיתי. ואז לפני חגי תשרי, כאבי תופת באזור האגן. לאחר בדיקות רבות, יצא המרצע מהשק, סרטן השד, לא סתם סרטן השד, בנוסף הוא גרורתי. זאת חתיכת אבן שמפילים עלייך, מבחורה בריאה, עם המון שמחת חיים, שהפכה לאמא, שכן, זה שימח אותי ברמות, הפכתי להיות חולת סרטן גרורתי. הידיעה נפלה עליי כרעם ביום בהיר, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי בהתחלה, ביום הראשון לאחר שהודיעו לי, נשברתי. איך ממשיכים מכאן, בסך הכל אני אמא טרייה, לא הספקתי להנות מחווית ההורות.

 איך זה ייתכן שאני, רק התחלתי להרגיש שאני אמא, וכבר יש לי ענן מעל הראש. מאז אותו היום שהודיעו לי, אני במירוץ אחרי הזמן. השתחררתי מבית החולים, נסערת, כאובה, לא ממש ידעתי לאן ממשיכים מכאן, כל מה שידעתי זה שמעכשיו אני בטיפולים. בתחילה זה היה בהקרנות, יום אחרי יום, קיבלתי הקרנות למקומות הכואבים, זה עזר, לאט לאט, הכאבים שככו, אבל הכאב בלב עד היום לא נשכח. לאחר ההקרנות עברתי טיפולי שיניים כואבים, ואז התחלתי לקבל טיפולי כימו ישר לוריד. לאט לאט התחלתי לאבד את השיער, עד שלבסוף הייתה קרחת. הלכתי כמובן עם פאה זמן מסויים, בכל זאת זה היה חורף והיה קר, מה גם שהתביישתי, כל פעם שלקחתי את הפאה לטיפול, התביישתי להוריד את הפאה לעיני כל, אבל עם הזמן מסתגלים והתחלתי לצחוק על כך, עד שלבסוף בקיץ הלכתי ללא הפאה, ככה עם הקרחת שהפכה לאט לאט לשיער קצוץ.

כשאת חולת סרטן, את למעשה חיה כאילו אין מחר, לפחות ככה אני מרגישה. כי זה הפחד הזה שמקנן בך כל הזמן. אני מסתכלת על הבן שלי כל הזמן וחושבת, האם אני אזכה לראות אותו עולה לכיתה א’, האם אני אזכה להיות בבר מצווה שלו? לכן אני החלטתי, שלא משנה מה, אני אבלה איתו כמה שיותר. ובאמת מאז אני משתדלת לבלות איתו כל זמן נתון, כל ערב, אני יושבת להקריא לו סיפור לפני השינה, זה נוהל מאז שהוא נולד, אבל התגבר מאז. במיוחד לאחר שאושפזתי בשנה שעברה, עקב חוליה שקרסה. למעשה לפני שנה ביום המעשים הטובים, הלכתי עם חברות שלי מגמאני חליתי בסרטן השד, הלכנו כולנו להתנדב בבית חולים תל השומר. נסעתי אני וחברה שלי לאסוף באותו היום מאפים ופרחים לחלק בתל השומר. אני שמחתי, סוף סוף להיות המתנדבת. לצערי הרב, המצב שלנו קצת השתנה, כי באותו היום, היה לי עוד משהו בערב, גם מקבוצה של סרטן השד, רק לצערי הרב זה מה שעוד הגביר את הכאב, ובסופו של דבר, רגע לפני חג הפסח, נאלצתי להתאשפז. שוחררתי לקראת הפסח, לא שזה עזר לי בהרבה, כי מייד בסיום פסח, בשבת שלאחר סוף חג הפסח, אושפזתי שוב והפעם, לתקופה של שלושה וחצי חודשים.

במשך שלושה וחצי חודשים, הייתי רחוקה מבעלי המקסים, מהבן המתוק שלנו, מהבית שלי. בכל יום התקשרתי לברר מה שלומו, לשמוע את קולו, לשמוע איך הוא מבקש ממני לבוא הבייתה, שואל אותי מתי אני חוזרת, כל פעם זה שבר אותי עוד קצת ועוד קצת. באותה התקופה אנשים לא הפסיקו לפרסם תמונות של מה הם עשו בפסח, לאן הם נסעו, אפילו פיקניק בחצר הבית גרם לי לקנא. בדרך כלל אני לא מקנאה, אבל כשאני שוכבת במיטה בבית חולים במשך שבועות, אז כן, זה גרם לי לקנא בטירוף. גם היום, מעמדה של שנה אחרי המקרה, אני לא מאמינה שאני בבית, אני לא מאמינה שאני שנה אחרי.

לכן אני משתדלת לחיות כאילו אין מחר. אם יש משהו שהסרטן לימד אותי, זה לחיות, זה לקחת פסק זמן ולא לחשוב, כמו ששר אריק איינשטיין. אני בן אדם אופטימי, תמיד מסתכלת על המחר, למרות הפחד התמידי שיש לי בלב. לכן רכשתי לי מיקסר חדש, אני אומנם לא יכולה לעמוד זמן רב, לכן רכשתי לי מיקסר חדש, גם כי הקודם עשה קצת בעיות, אבל בעיקר רכשתי לי לאחרונה מצלמה שווה במיוחד, כי האהבה הגדולה שלי מאז שאני מכירה את עצמי, זה היה לצלם. פעם המצלמות היו עם פילם אז חישבנו כל תמונה, אבל היום אפשר לצלם אלף תמונות ועדיין נשאר המון מקום. התחלתי להגשים את עצמי בנושא ואני נהנת מאוד ממנה, כל פיסת דשא, כל פרח, כל עץ, אני מצלמת, ואני כל כך נהנת. אני מודה שעד היום הפחד לא עוזב אותי, במיוחד כשכל הזמן אני שומעת על עוד חברות ועוד חברות שנפטרות מהסרטן. אם יש משהו שאני רוצה להעביר לאחרים, אל תחכו שיקרה משהו, תעשו היום, תגשימו את החלומות שלכם, אתם רוצים מצלמה טובה, שימו כסף בצד ותרכשו לעצמכם אחת כזאת. תלכו עם הלב שלכם, כי היום אתם כאן ומחר לעולם לא תדעו.

הנה דוגמה לתמונה מהמצלמה החדשה, חלומות נועדו להתגשם

עוד מהבלוג של Ifat Rozaless

תצוגה מקדימה

ימית קרנט יהי זכרך ברוך - על הפחד האימתני שלי

ימית קרנט, בסך הכל בת 42 במותה, הספיקה בחודש פברואר האחרון לחגוג את בר המצווה של בנה, למרות שהוא היה בסך הכל בן 11 וחצי. זאת הייתה משאלתה האחרונה, להספיק לחגוג לבנה בר מצווה, ואכן הצליחו לארגן עבורה מסיבה גדולה ושמחה מהולה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מתי אצא מעבדות לחירות - על חייו הלא קלים של בני

אני התאמצתי המון בכדי להביא את הילד שלי לעולם. עברתי הזרעות, טיפולי פוריות, ואז היא הגיעה, התשובה החיובית. זה קרה ב-1 לדצמבר 2009, אני יושבת במשרד, עצבנית, לחוצה, רק מחכה לראות את השלילי על המסך, כי כל התופעות הרגילות שיש לי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

דיי לגזענות ודיי לאלימות

היום ישבתי לראות את תוכנית הבוקר של קשת, ונחרדתי, פשוט נחרדתי. ראיינו את אמיר חצרוני, שאמור להיות כביכול, אדם משכיל, אם הוא אדם משכיל, אני מעדיפה להיות בורה. אני הצבעתי המחנה הציוני, אני לא בעד נתניהו, כי דיי, אני רוצה שהמצב...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה