הבלוג של לי-את הלר

לא מי את, לי-את.

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים... +עוד

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller

עדכונים:

פוסטים: 65

עוקבים: 17

החל מנובמבר 2015

רונית שלי הייתה דיווה. ה-דיווה של הקולנוע. דיווה שזכתה בכינוי בכבוד המתלווה אליו, אחת שהגיע לה בצדק להיות כזו. במובן הטוב של המילה.

21/04/2016

לכל אחד שרונית אלקבץ עברה לידו, נגעה בו ובחייו, יש את הרונית שלו.

12222

עברו כמעט 48 שעות מאז שהלכה,
פחות מיממה מאז לוויתה, והפיד בפייס לא מפסיק להציג סיפורים אישיים של מפגשים אישיים ווירטואלים עם האשה הזו.
גם אני זכיתי להנגע, וזה הסיפור שלי.

 

רונית שלי הייתה דיווה. ה-דיווה של הקולנוע.

דיווה שזכתה בכינוי בכבוד המתלווה אליו, אחת שהגיע לה בצדק להיות כזו. במובן הטוב של המילה.

 
בשנותי הראשונות התעשייה השנים בהן התחלתי את דרכי, זכיתי והתחלתי לעבוד בסדרת טלוויזיה ענקית במושגים של אז, סדרת דגל לערוץ 2, שהכוכבים שלה, שכבר אז זהרו בשמי הקולנוע הישראלי, ונחשבו כמלך והמלכה הבלתי מעוערים שלו.
 
מצד אחד משה איבגי, ומהצד השני רונית אלקבץ.
בסדרה לטלוויזיה שמציגה כוכבי קולנוע, אמיתיים. (לסדרה קראו פרנקו וספקטור).
122 1222
 
הצילומים חולקו לסשנים של עבודה, ואני הצטרפתי לסשן השני, כאשר המערכת כבר משומנת וכל השטיקים של נהלי העבודה כבר מקובעים ומונחלים ולא קל להזיז ולשנות, מה גם ששני הלידרים הם השניים הללו. אז תבינו, חששתי.
חששתי מהמפגש ומהעבודה.
 
התפקיד שלי היה ‘עוזרת במאי שנייה’, זו שאחראית בין היתר על מאחורי הקלעים, על העבודה הצמודה עם ואל השחקנים. ללוות אותם אל ומחדרי איפור והלבשה לסט המצטלם וממנו.
לדאוג להם, לשמור עליהם וקצת לטפל בהם.
שחקנים זה קצת כמו ילדים, צריך לשמור עליהם. ולדאוג שיהיה להם טוב.
שיגיעו לסט במצב רוח טוב ונכון, ויהיו מוכנים לתת את השואו שלהם.
אך יחד עם זאת כמו ילדים צריך קצת לגנן ולהזיז ולדחוף, כי סט זה מקום לחוץ תמיד, בזמן בכסף,
באינטריגות ובכל טוב.
 
אחזור לסיפור; נכנסתי בבוקר לחדר האיפור, בידיעה שהדיווה של עולם הקולנוע נמצאת בו. ועכשיו עלי להזיז אותה “כרצוני”, שתתחיל להתארגן לעליה לסט. כשבטלוויזיה הזמנים הרבה יותר קצרים ולחוצים. והיא הדיווה של הקולנוע בכלל.
 
הצגתי את עצמי. קיבלתי חיוך, ובקר טוב הדדי, ונגשנו לחדר הלבשה שעבר די חלק, כי הבגדים שנבחרו מבעוד מועד היו מהמלתחה המדהימה של האשה הזו. ומה שלא תגידו על רונית, טעם בבגדים היה לה. וכשהיא לבשה את מחלצותייה, היא הרגישה נינוחה יפה, היא הרגישה היא.
 
אחרי חדר הלבשה פסענו לחדר איפור, ושם הכינה אותה המאפרת גם עם החומרים שלה ועל פי דרכה.
גם זה עבר מהר ובשלום כי שתיהן ידעו מה עושים ואיך בדיוק, כדי שהדיווה תהיה מוכנה על פי רצונה.
 
אז הגיע תור השיער, ושם התחילה הסאגה, המאפרת שהייתה גם ספרית מחוננת נתבקשה לסרק ולאסוף לקוקו זנב סוס.
נשמע פשוט? אז מסתבר שלא.
רונית לא היתה מרוצה, ופרקה את הקוקו שנאסף משערה. ושוב סורק השיער ונאסף הקוקו, ושוב, ושוב ושוב. ובכל פעם היא לא מרוצה.
 
ואני התחלתי כבר לדאוג. כי נשארו דקות בודדות עד עליתנו לסט, ודבר לא מתקדם, וכולן כבר עצבניות ומתוסכלות.
ותוך כדי, רונית שפטפטה בעליזות וספרה סיפורים, מספרת סיפור קטן, איך שתמיד קורה לה והיא מאחרת, למרות שתמיד עושה הכל על מנת שזה לא יקרה.
ואיך תמיד היא מגיעה לשדות תעופה בזמן, אבל בלי הסבר, תמיד, תמיד, מוצאת את עצמה שומעת את שמה במערכת הכריזה:
“מיס אל-קבץ טו דה פלייט, מיז אל-קבץ טו דה פלייט…”
ואז היא מבינה שדי כבר. נגמר לה הזמן. ורצה על כל כבודתה לטיסה שיוצאת מיד לאחר שהיא נכנסת בשערי המטוס.
 
ואני שהפנמתי רגע מן הסיפור, וששמעתי את קולה הצועק של עוזרת הבמאי הראשונה בקשר, “לי-את! מה קורה? למה רונית לא על הסט?”
נעמדתי והכרזתי, “מיס אלקבץ טו דה פלייט, מיז אל-קבץ טו דה פלייט…”,
וראה זה פלא, רונית, הדיווה הגדולה והיפה, נעמדה. מתחה את הקוקו הושיטה ידה לתנוחת ‘אן גז’ה’ אל ידי, וצעדה עימי אחר כבוד אל הסט.
בלי עניין, בזריזות אל הטיסה שתיקח אותה אל האורות והמצלמות ואל עבודתה המדהימה והמהפנטת.
 
ומאז בכל פעם שהיתה מגיעה שעת השין, ונקראתי בקשר להביא את הדיווה היפה הזו אל הסט, שבה ההכרזה הזו, מפי, ורונית היתה מתייצבת לימיני ופוסעת איתי יד ביד אל הסט.
 

אז השבוע הגיעה במערכת הכריזה של רונית הקריאה לעלות על הטיסה אל השמיים, והדיוה המוכשרת והחד פעמית הזו הזדקפה נעמדה על יד המלאך שבא ללוות אותה אל הסט הגדול ביותר, דרך שערי מרום צעדה בתנוחת ‘אן גז’ה’ לסרט של החיים. מותירה את כולנו עומדים המומים ומוחאים כפיים על היציאה הדרמתית שלה מחייה ומחיינו.

 

היא אולי היתה דיווה, אבל ה דיווה של הקולנוע הישראלי.

דיווה מוכשרת, יפה, מקסימה.

כוח נשי פורץ מחזק, מחנך, מראה דרך.

טיסה נעימה דיווה.

כאן ללא ספק תחסרי.

 

embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של לי-את הלר

תצוגה מקדימה

לכל איש יש שם - 'איש ושמו אובה'

'איש ושמו אובה' – פרדריק בקמן בביקור ב'צומת ספרים' , גיליתי שברשימת עשירייה - ספרים ב-29.9 ₪  משתתף במבצע גם 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן, שזכיתי לקרוא כספר לבן עוד...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אלנה פרנטה והחברה הגאונה שלה

'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה. *********************** איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות. איך אפשר בעזרת מילים לכתוב...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

רוחות העבר וצללי המתים

'הרוחות של בלפסט' – סטיוארט נוויל.     ספר חדש מבית הוצאת תמיר||סנדיק יצא לאור. יש משהו בהוצאה העצמאית הקטנה הזו שנושא תו איכות על הספרים המופעים תחת ידה. משהו שגורם לי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה