הבלוג של לי-את הלר

לא מי את, לי-את.

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים... +עוד

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller

עדכונים:

פוסטים: 81

החל מנובמבר 2015

אם בא לכם מס’ שעות של אסקפיזם. טיסה קטנה לניו יורק. ביקור על סט של סרט הוליוודי גדול. אהבה של אנשים בודדים, ו- Pure Fun, ואתם אוהבים קומדיות רומנטיות, קחו את הספר הזה ליד. ההנאה כבר בפנים.

07/04/2016

‘בית הקפה של נורה אפרון’- ורד שנבל

 

בית-הקפה-של-נורה-אפרון-כריכה

כריכת הספר – ציור תומר חנוכה, “סופה מושלמת” 

***

יש ספרים של הנאה, בלתי מוסברת.

ספרים של FUN ותו לא.

ספרים שאת פותחת בצד אחד. וסוגרת בצידו האחר.

כזה היה בשבילי ‘בית הקפה של נורה אפרון’.

 

והלמה? איך? וכיצד? – האמת – לא חשובים.

 

ובכל זאת:

אצלי זה התחיל בשם. ‘בית הקפה של נורה אפרון’,

משהו בצירוף הנ”ל גרם לי לרצות לקרוא אותו, וזאת עוד בטרם הרמתי אותו מהמדף, הפכתיהו וקראתי את שעל כריכתו האחורית.

כריכה אחורית

כריכת אחורית הספר.
 

נורה אפרון, יהודיה אמריקאית, הייתה: תסריטאית, במאית, מפיקה, סופרת, ועיתונאית. (ואני קנאה על כל תואר ותואר שמוזכר לצד שמה, ונרכש בזכות ולא בחסד).

בין היתר היא כתבה את הספרים: ‘צביטה בלב’ ו’צרבת’,

אבל היא נודעה במיוחד בשל הקומדיות הרומנטיות שהייתה שותפה ליצירתן -‘כשהארי פגש את סאלי’, ‘נדודי שינה בסיאטל’, ו’יש לך הודעה’, הם רק חלק קטן מהם.

נורה מצלמה

נורה אפרון.

אני מתה על קומדיות רומנטיות, כאלה שמפגישות זוג בודדים שמתחילים ברגל שמאל. מגלים האחד את השנייה (ולהיפך).

מתאהבים. רבים. נפרדים. ושבים ברגע האחרון, כמעט על רקע הכותרות (בסרטים) או העמוד האחרון (בספרים) זה לא לזרועות זה… ובדמיוננו חיים באושר ואושר עד עצם היום הזה.

 

עוד בילדותינו סופרו לנו אגדות הילדים הללו. על נסיכות ואבירים/נסיכים שמסיימים את סיפורם באושר ואושר הזה עד עצם היום הזה.

וכמו הרבה דברים שהוטמעו בנו בילדותינו, ככה אני אוהבת קומדיות רומנטיות.

 

קראו לזה אסקפיזם טהור. לא מתווכחת.

מה רע בקצת אסקפיזם בימינו, כשכל החדשות המקיפות אותנו השכם והערב הינן רובן ככולן, רעות, מדכאות ומפילות רוח.

 

תנו לי שעתים בקולנוע ממוזג או אל מול מסך הטלוויזיה, או מס’ שעות עם ספר שכזה. - ואני מ-א-ו-ש-ר-ת. !!!

 

אז נחזור לשם הספר של  שנבל‘בית הקפה של נורה אפרון’, משהו בו משך לי את העין, גנב לי את הלב…. התיישבתי לקרוא.

 

וכמו שכבר הבנתם, כעבור מס’ שעות, סגרתי אותו בצידו השני. והרגשתי שמחה בלב.

 

טוב, נעצור כאן לרגע, זה לא ספר גדול עם אמירות חיים חורצות גורל. אבל זה ספר של פאן אמיתי. כזה שעשה נעים וטוב בלב ובנשמה.

אז על מה הסיפור הספר זה:

בבדידות – כמאמר השיר של  יהונתן גפן“…אנשים הופכים קשים, ו… מעטים יוצאים ממנה נשכרים…” וכשאתה רחוק כמו ש חנוך לוין  אמר: “הייאוש נעשה יותר נוח…”, (אצל לוין לונדון מספיקה, אצל  שנבל, גיבוריה מגלים עצמם מבחירה/בריחה  (תלוי איך מסתכלים על זה), לעירם של האנשים הבודדים, לניו-יורק. שם כל יחיד יכול לשרוד מבלי להרגיש זר או בודד.. שלך

אתה אולי לבד שם, אבל לא ממש בודד, בין כל ההמון הרב שחי מטייל עובד ונושם את האוויר של ‘התפוח הגדול’. וכמו ניר פרידמן ש “חי בפלורנטין חולם על ניו יורק סיטי”  גיבוריה של שנבל מגשימים את חלום הבריחה שלהם וחיים בניו-יורק.

זה שאת לבד לא אומר שאת בודדה. את זוכרת את זה, נכון? אבא שלה הסביר לה תמיד מאז שהייתה פעוטה, שלבד הוא למעשה עניין אובייקטיבי, עובדתי, תלוי הקשר גיאוגרפי או פיזי – אם את חיה למשל על אי בודד…והבדידות היא עניין של תחושה. תחושה זו הרגשה בלב או בבטן – משהו פנימי. שלך בלבד. את יכולה להרגיש מצויין גם כשאת לבד. רק עם עצמך. את מבינה, ילדה? את אחראית על עיניין הבדידות. הלבד – זה כבר עניין אחר…..” (עמ’ 161-162)’

שלושת גיבוריה הישראלים לשעבר, של שנבל, הם בעלי לב שבור, וזיכרונות מרים וכואבים מאהבות נכזבות. כאלה שהחיים שנתנו להם “בעיטה בתחת”, ובעקבות זאת מחליטים לברוח ולחיות בבדידות הנוחה של העיר הקסומה בתבל.

 

ליב ו איילנד (שני כינויים שדבקו בהם בעברם ונשאים בפי כל עד היום). וניסן בעל בית הקפה בו עובדת ליב.

ליב רצה אחר הקסם ההוליוודי של תעשיית הקולנוע שחיה ובועטת בסטים מצטלמים של סרטים גדולים בעיר. היא מסתובבת עם מצלמה ומזדנבת אחרי סטים בהם מצלמים את חלומותיה, כאשר מה שמעניין אותה, הינה העשייה מאחורי הקלעים, אותה היא מתעדת עבור אתר YouTube מצליח שפתחה. במקביל היא עובדת בבית קפה קטן באפר וסט סייד, אותו בית קפה בו נהגה לשבת ולכתוב מיודעתנו  נורה אפרון ושבו אף צילמה סצנות מסרטה יש לך הודעה’.

נורה וטום הנקס nora-ephron-directing-nightshot

נורה אפרון מביימת על הסט של ‘יש לך הודעה’

embedded by Embedded Video

בית הקפה הזה בבעלותו של ניסן, בן ה 50, זאב בודד נוסף, ישראלי לשעבר, שחי אף הוא בבדידות מזהרת בעיר הנוחה הזו.

הגיבור השלישי בספר הוא איילנד, שרוצה למצוא בעיר אנונימיות מבורכת, לאחר טראומה שחווה בארץ, ושמניעה או יותר נכון מעכבת אותו ואת חייו.

השלישייה הזו נפגשת כמובן בבית הקפה השכונתי הקטן כשליב, בחוסר תשומת לב, מפילה כריך רוסטביף ישר לחיקו של איילנד ומותירה כתם על מכנסיו….

מכאן ינוע הסיפור קדימה ואחורה כדרכן של קומדיות רומנטיות, עד לסוף המתבקש ומעורר הקתרזיס שיש לקומדיות רומנטיות מהסוג הזה להציע.

****

ולמה אהבתי את הספר הספציפי הזה?

קודם כל ובראש ובראשונה, הדמיות של שנבל.

אמנם הן פגומות, כואבות, שרוטות.

אך יחד עם זאת, כל אחת משלושת הדמיות הללו, ומדמיות המשנה שמלוות אותן, כתובה באהבה שעוברת אל הקורא, ואתה רוצה בטובתן באהבתן בהצלחתן.

שנבל יוצרת סיטואציות נוגעות ללב ומעוררת בקורא אמפתיה גדולה וחמלה על הגיבורים..

הקורא התמים רוצה בסופו של דבר את האושר ואושר של הדמיות, כמאמר הביטוי “עד עצם היום הזה..”

 להלן לינק למאמר של ורד שנבל עם המלצות שלה על ספרים שמתרחשים בניו יורק:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4770921,00.html

ורד שנבל

ורד שנבל

****

שנבל מיקמה את סיפורה בעיר הקסומה ביותר בעולם (לעניות דעתי), וניכר בכתיבתה שהיא מכירה את העיר הזו היטב, ואף היא אוהבת אותה. ההרחקה של הגיבורים הישראלים הללו לעיר זרה אחרת בעולם, מאפשרת להן לנוע במרחב נקי וחף משיפוטיות ישראלית. ואף מאפשרת לייאוש ולבדידות להיות נוחים יותר, מכילים ומקבלים. בלי שאיש יתערב לך, יחרוץ דין ויביע דעה.

איש כטוב בעיניו יעשה.

דבר נוסף, אני אוהבת ספרים שמתעסקים בסרטים. או בתיאטרון, סרט בספר ולהיפך. משהו בערבוב העולמות קוסם לי. מגרה ומושך אותי. עושה לי נעים וכייף.

הספר הזה הוא כזה לגמרי.

שנים שאני חיה ומתפרנסת על סטים של סרטי קולנוע (וגם סדרות טלוויזיה), והנה שנבל מציבה בפני הקורא סיפור על מאחורי קלעים של הפקת סרט קולנוע גדול (אופטימיות היא שם המשחק),

ליב מלווה את צילומי הסרט שמצטלם בעיר בלי להכיר או לדעת מי ועל מה הסרט.

והקורה על הסט מקרין ומשליך גם על חייה.

מאד אהבתי את תיאורי הסטים של שנבל, הרגשתי חלק מהצוות שעובד ושניתקל בסקרנים שתמיד מגיעים לצפות ולרצות להיות חלק מהעשייה הקסומה שמתרחשת לנגד עיניו.

embedded by Embedded Video

“אנשים אוהבים להציץ. למסות להבין איך זה באמת קורה. מה שעל המסך הגדול נראה אמיתי ונקי – כזה שרוצה לגרום לך להיות כמו, נותן לך השראה, מוטיבציה, אמונה, תקווה וכו’ – הוא בעצם בלאגן אחד גדול של עשייה. סצנות שמתחברות לעלילה. בעיניי זה מקסים. לספר ככה סיפור….” (עמ’ 252) 

יש לי מנהג כזה, לראות בכל ספר שאני קוראת את הפוטנציאל התסריטאי שטמון בו, ולנסות ולדמיין איך הספר יהפוך להיות סרט קולנוע. הספר הזה מתכתב בצורה נפלאה עם הקולנוע, הוא פשוט יושב נהדר על הפלטפורמה הקולנועית של לְסַפֵּר סיפור, אבל מהיכרותי תקציבי קולנוע בארץ, לַסֵפֶר הזה, לצערי, תהיה בעייה גדולה לקבל אדפטציה למסך הכסף. הוא פשוט יקר בטירוף להפקה. רק לחשוב על צילומים בניו יורק, או שיחזור הסצנות המצטלמות מהסט של ‘אופטימיות היא שם המשחק’ (שאף הוא התחיל בתור ספר, שלצערי לא תורגם לעברית), בכדי להבין שהתקציבים לקולנוע בארץ לא יאפשרו ליצור את הספר הזה כסרט עלילתי.

החלום יוכל להתגשם רק אם הוא יימכר כתסריט למפיק אמריקאי או לאולפנים הגדולים של הוליווד. דבר אחד בטוח. אני הייתי הולכת לצפות בו בקולנוע…. ו נהנת….

זהו ספרה השני של ורד שנבל, ספרה הקודם יצא בשנת 2013, ונקרא: ‘עכשיו אפשר להתחיל’.

אז עכשיו אפשר להתחיל, ולצפות ולחכות לספרה הבא, שאני תקווה שיגיע בקרוב.

ובשורה תחתונה:

אם בא לכם מס’ שעות של אסקפיזם. טיסה קטנה לניו יורק. ביקור על סט של סרט הוליוודי גדול. אהבה של אנשים בודדים, ו- Pure Fun, ואתם אוהבים קומדיות רומנטיות, קחו את הספר הזה ליד.

ההנאה כבר בפנים.

“…ההבנה הזאת תלך ותתגבש אצל ליב בהדרגה ויעבור עוד זמן  כדי שהיא תבין שלפעמים כל מה שצריך זה בדיוק זה – רק תזוזה קטנה כדי שהאדמה תיסדק, וזה לא חייב להיות דווקא משהו רע. או עצום במיוחד. כי גם שינוי קטן יכול להזיז הכל, לחשוף אדמה דשנה שממנה יצמחו ניצנים טריים…”  (עמ 178)

ולסיום מצרפת את הקליפ של שלומי שבן מותק את אצלי בראש” (שאני מאד אוהבת) ושמצוטט בעמוד 259-261

embedded by Embedded Video

בית הקפה של נורה אפרון

שם מחברת: ורד שנבל

הוצאה לאור: כנרת זמורה ביתן

שפת מקור: עברית

שנת הוצאה: ינו’ 2016

מס’ עמ’: 320

עורכת: עלמה כהן ורדי

עיצוב עטיפה: אמרי זרטל

ציור עטיפה: תומר חנוכה, “סופה מושלמת”

עוד מהבלוג של לי-את הלר

תצוגה מקדימה

לכל איש יש שם - 'איש ושמו אובה'

'איש ושמו אובה' – פרדריק בקמן בביקור ב'צומת ספרים' , גיליתי שברשימת עשירייה - ספרים ב-29.9 ₪  משתתף במבצע גם 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן, שזכיתי לקרוא כספר לבן עוד...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אלנה פרנטה והחברה הגאונה שלה

'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה. *********************** איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות. איך אפשר בעזרת מילים לכתוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

יצאתי לגלוש

יצאתי לגלוש   יש לי חברים גול-שים. גולשים אמתיים אומרים את המילה במילעיל ולא במילרע, זה יותר קול. יותר היפ... הגול-שים הם עם של חתיכים, נראים תמיד בכושר, עם גוף חטוב, וצבע...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה