הבלוג של לי-את הלר

לא מי את, לי-את.

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים... +עוד

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller

עדכונים:

פוסטים: 95

החל מנובמבר 2015

מה קורה בתיאטרון הלאומי שלנו? תרבות זה בסיס קיומנו. זה לא סתם פריבילגיה. כבר משחר ההיסטוריה הבינו המושלים שיש לספק לעם לחם ושעשועים.

24/11/2019

logo_100_all_111

כבר למעלה מעשרים שנה שאני שייכת לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בארץ. אבל מי שמכיר אותי יודע וזוכר שאת היסודות שלי הנחתי בתיאטרון, ואהבתי לעולם הבמה נתונה משחר קיומי.

ביום שישי בערב, צפיתי כמו כל עם ישראל בכתבות המגזין של מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה. מתזזת בין פרשנים שמלרלרים את עצמם לדעת, על כתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה המכהן בפועל מר בנימין בן בן ציון נתניהו.

כשהסתיימו הפרשניות עלתה בערוץ 12 כתבה של יונתן ריגר, שהטרידה את מנוחתי על מה שקורה מאחורי הקלעים של התיאטרון הלאומי שלנו – הבימה.

שחקני הבימה לא מקבלים שכר (צילום מסך)טוביה צפיר מדבר על מצבם העגום של השחקנים (צילום מסך)

המוסד התיאטרוני הזה תמיד נחשב לאייקון בתרבות הישראלית. עוד בזמני בתיאטרון, היה מקום של יוקרה, וכולם שאפו להגיע ולעבוד בו, הן על הבמה והן מאחורי הקלעים.

אני זוכרת את אכזבתי העצומה כשקיבלתי טלפון מהמחזאי הנערץ עלי חנוך לוין ז”ל שביקש להתנצל על כך שבהבימה שמו וטו על בקשתו להעסיק אותי כעוזרת במאי שלו להצגה הילד חולם, כי לא הייתי עובדת קבועה של התיאטרון.

ביום שהתחלתי אני לעבוד בתיאטרון הבית שלי, בית ליסין, החלה לעבוד שם גם המנכ”לית ואשת בתיאטרון – ציפי פינס. הריכולים מאחורי הקלעים היו שהיא נמצאת בבית ליסין רק בתחנה אל מושא שאיפתה, ניהול הבימה.

מאז אותו היום נשארה פינס כמנכ”לית של בית ליסין, אבל מה שהיא עשתה עם הניהול הזה שלה הוא נס ופלא שלא יאמנו.

מתיאטרון קטן שבכלל נקרא מועדון והיה שייך להסתדרות, היא הצליחה למנף את המפעל המופלא הזה שבראשותה, ולהפוך אותו לאחד התיאטראות הכי מצליחים בארץ היום. עם מפעל מנויים ענק, ועם הופעות בכל רחבי הארץ, ערב ערב עם הצגות התיאטרון, והכל תודות לחושים האמנותיים העסקיים והכלכלים של האשה הזו.

 

צפיתי בכתבה והבנתי שהבעיה הכי גדולה של הבימה היא ניהול כושל.

ניהול כושל של כל המנהלים שישבו על כיסא המנכ”לות בהבימה, מאז ראשית ימיה של פינס בתיאטרון המקביל בבית ליסין ועד היום. ניהול כושל שהביא לגירעון חסר תקדים ופרופורציות שאולי לא ניתן היום כבר לתקן את כל הרעות החולות שקורות בו היום.

יש לי שני חברים, שבין היתר הם מחזאים מוכשרים, שכתבו שלאגר נהדר עבור הבימה, שלאגר שמכניס לא מעט כסף כבר שנתיים בקרוב למוסד הזה, אבל הם כבר למעלה משנה לא ראו שקל שמגיע להם בדין עבור עבודתם.

יש לי חברים שחקנים שערב ערב עולים על הבמות בתפקידים קטנים וגדולים אבל המשכורות לא מגיעות.

ויש לי חברים בצוותים הטכניים שעובדים מאחורי הקלעים והם אלו שעוזרים לקסם הזה שנקרא הצגה להתקיים ערב ערב על הבמות:  מלבישות, אנשי במה, מנהלי הצגות, פועלים, טכנאים, תפאורנים, תאורנים, אנשי סאונד ועוד, שמשכורותיהם מעוכבות, מקוצצות, ונשללות מהם.

בתוכניתו, הנהדרת יש לומר, של קובי מידן סוכן תרבות ביום שישי האחרון, בערוץ כאן 11 ישבה השחקנית, מחזאית במאית רובי פורת שובל וענתה על שאלון. בין היתר נשאלה והביעה את דעתה על המצב בתיאטרון הבית שלה בימים אלה, הבימה. וזו יצאה חוצץ, כמאמר הביטוי, נגד החלטת שח”ם (איגוד שחקני המסך) להשבית את התיאטרון בעקבות אי תשלום המשכורות לחבריה.

פורת שובל, יש לציין נשואה באושר ועושר לרופא מצליח וחיה ברווחה כלכלית המאפשרת לה לעמוד מנגד ולהתקומם על החלטת שח”ם בשם שחקניה. אבל לא כך רוב האנשים שמוצאים את פרנסתם מהצגות התיאטרון.

הבוקר, בדיון בית המשפט קמה השחקנית (והשחקנית) גילה אלמגור  עתירת הזכיות, ודיברה מדם ליבה על המצב האבסורדי שנוצר. אבל לא על עצמה הלינה השחקנית הוותיקה (63 שנים על הבמה, כך צוין בכתבה) כי אם על המלבישה שעובדת איתה בתיאטרון, על אותה בחורה/אשה שאין מי שיקום ויצעק את צעקתה על כי שכרה לא משולם.

גילה אלמגור בבית המשפט (ציללום מסך)גילה אלמגור בבית המשפט (צילום מסך)

בראש משרד התרבות יושבת אשה שכל קשר בינה לבין תרבות הוכח כלא קיים. אשה שחיפשה בכל השנים האחרונות שלה בתפקיד, רק לעורר פרובוקציות ולזעוק חמס בשם הפריפריה. אבל אותה פריפריה כבר עשרות שנים, עוד מימי בתיאטרון, קיבלה ערב ערב את ההצגות שהגיעו מהמרכז להופיע במחוזותיה. (אחת הסיבות להחלטתי לפרוש מהתיאטרון בזמנו הייתה שנמאס לי לְכַתֵּת את רגלי בנסיעות אין סופיות בדרכים אל הפריפריה כדי להופיע.)  גם שחקני ועובדי תיאטרון הבימה נסעו ונוסעים.

אז איפה הכסף?

אחת מהעובדות לשעבר במחלקת השכר של התיאטרון התראיינה בעילום שם, לכתבה בחדשות וסיפרה איך מנכ”לית התיאטרון הנוכחית, הורתה לה “לנקות” מס’ הצגות בכל חודש מהשחקנית בת ה 93 דבורה קידר. שמא לא תרגיש זו שלא שולם לה מלוא שכרה. וכשבנה של קידר התלונן, נאמר לו הדבר קרה בטעות, אבל זו חזרה שוב גם בחודשים הבאים, וגם אצל שחקנים אחרים.

 אין חשד בליבי, חלילה, על כי הכסף הזה הועבר לכיסה הפרטי של המנכ”לית, ואולי כוונתה, במקרה הציבורי להצלת המצב, הייתה טובה,

embedded by Embedded Video

אבל באיזה זכות?!

ושיטת התספורות הנהוגה בשנים האחרונות? באיזה זכות?

אנשים עבדו ככל שנתבקשו, מדוע עליהם לוותר על חלק מהשכר המגיע להם? למה לא עושים תספורות לכסף שאנחנו העצמאים משלמים למדינה, תספורת לכסף למע”מ, תספורת לכסף למס הכנסה, לביטוח לאומי?!

 יתכבדו נא חברי הנהלת הבימה – כולם. מהמנכ”לית הנוכחית, דרך כל הועד המנהל לקחת את מטלטליהם וללכת אחר כבוד הביתה. וזאת לאחר תספורת הגונה בשכר שלא מגיע להם לקבלו.

 יתכבד משרד התרבות וכל מי ששייך לתיאטרון הזה כולל ההסתדרות והעירייה שבתחומה הוא פועל, להכניס ידים לכיסים ולהציל את המקום הזה מפשיטת רגל וסגירתו משל היה עוד מפעל שנסגר, יתכבדו ויוציאו לפועל תוכנית הבראה למוסד הלאומי הזה שלנו.

תרבות זה בסיס קיומנו. היא אינה פריבילגיה. זו זכות להופיע וזכות של כל אזרח להנות מתרבות. כבר משחר ההיסטוריה הבינו המושלים שיש לספק לעם לחם ושעשועים.

תיאטרון זה מפעל שיכול להצליח ולשגשג. ראו את הצלחת בית ליסין, את האולמות החדשים שלו מלאים ערב ערב בקהל שבא לצפות בהצגות המועלות על במותיו. משלאגרים ענקיים כמו אפס ביחסי אנוש ודרך הצגות קאמריות קטנות שנוסעות ערב ערב לפריפריה ומוציאות קהל מהבתים, קיץ וחורף על מנת להשתעשע ולשכוח למס’ רגעים, את הצרות שלו, את האבסורד והכעס על כך שראש ממשלה בישראל מואשם בלקיחת שוחד. את הטילים שנופלים עליו השכם והערב. את צרות הקיום הכלכלי והחברתי שבמחוזותינו. תנו לו שעשועים. כי מגיע לו קצת תרבות.

אני כועסת.
ואני עצובה.

 

 

 

עוד מהבלוג של לי-את הלר

תצוגה מקדימה

לכל איש יש שם - 'איש ושמו אובה'

'איש ושמו אובה' – פרדריק בקמן בביקור ב'צומת ספרים' , גיליתי שברשימת עשירייה - ספרים ב-29.9 ₪  משתתף במבצע גם 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן, שזכיתי לקרוא כספר לבן עוד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אלנה פרנטה והחברה הגאונה שלה

'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה. *********************** איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות. איך אפשר בעזרת מילים לכתוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רוחות העבר וצללי המתים

'הרוחות של בלפסט' – סטיוארט נוויל.     ספר חדש מבית הוצאת תמיר||סנדיק יצא לאור. יש משהו בהוצאה העצמאית הקטנה הזו שנושא תו איכות על הספרים המופעים תחת ידה. משהו שגורם לי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה