הבלוג של לי-את הלר

לא מי את, לי-את.

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים... +עוד

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller

עדכונים:

פוסטים: 98

החל מנובמבר 2015

בַּרדַשׁ ושַׁחַשׁ תולים כביסה

סיפורים בהשראת העבודה עם חנוך לוין – רות דר

עטיפה_-_ברדש_ושחש_תולים_כביסה(2)

“ואני, אורו עיני ורחב ליבי לשמע הקולות, כי מי שבא לביטוי בקולם של השחקנים, קיבל הטקסט, ששבה את ליבי עוד לפני חודשים, כשקראתי אותו לראשונה, משנה עוצמה וכוח. כל הדמיות הכתובות קמו לתחייה מלבבת ועלו ויצאו מתוך הדפים הכרוכים בעטיפה התכולה והפכו לאנשים בשר ודם. אופן דיבורם וצורת התנהגותם נראו לי ידועים ומוכרים כל כך עד שנדמה שאני מכירה את כולם מזמן, שכבר פגשתי אותם, ברחובות של ילדותי ונעורי. כל האנשים האלה, שסובלים ומתלבטים ומחפשים אהבה, אני יודעת מי הם. אפשר לראות אותם ברחוב אלנבי או על יד הטיילת בקצה ככר מוגרבי. צריך רק להסתכל מסביב והם שם.” ( עמ’ 17) 

אני אוהבת ספרים, זה לא סוד. אני קוראת מגיל 4, עת למדתי את המלאכה, ומאז לא חדלתי.

 אני אוהבת תיאטרון,  גם זה לא סוד. מגיל שנתיים סחבה אותי אמא שלי לראות תיאטרון, והתאהבתי. כך שלא היה זה לפלא בעיניי איש, כשכבר בגיל 14, כשסיימנו את ביה”ס היסודי, שהצהרתי, אני אלמד תיאטרון, זה לקח לי עוד מעט זמן, ומיד בתום השירות הצבאי, נרשמתי לחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. והתייצבתי גאה שמחה ומאושרת למסלול בימוי.

אני אוהבת תיאטרון אבל יותר מזה אני אוהבת את מאחורי הקלעים שלו, את עבודת ההכנה, החזרות, ישיבות הארט והתאורה, ותכנון התלבושות ובניית העור והגידים והפכת החיים סביב אסופת המילים שחלם עליה המחזאי.

אני אוהבת את חנוך לוין – וגם זה לא סוד. עוד הרבה לפני שהגעתי  לחוג כבר הכרתי את מחזותיו של אחד מגדולי המחזאים שלנו בארץ, ראיתי הצגות שלו על הבמה, קראתי את מחזותיו על הכתוב. אהבתי. בחוג לקחתי כל קורס אפשרי שעסק בכתביו השונים. ואז גם התחלתי להבין להתחבר ובאמת להעריך ולאהוב.

כששמעתי שיצא ספר חדש, המספר על העבודה איתו מאחורי הקלעים, חייכתי. כשהגיע הספר לידי, הייתי מאושרת מה יכול להיות מושלם יותר, משילוב של כל הללו לשלם אחד?

חנוך לוין, עבודה מאחורי הקלעים, וספר סיפורים, שילוב מנצח מבחינתי.

התפאורנית, רות דר, כתבה ספר סיפורים על עבודתה המשותפת עם חנוך לוין.

רות וחנוך עבדו יחדיו על 11 ממחזותיו לאורך למעלה מעשרים שנה.

עבודה משותפת שלוותה ביחסי חברות ואהבה אמיתיים.

דר פורשת בפני הקורא מסכת סיפורים משעשעים ומצחיקים עד דמעות, בספר שערוך בצורה יפיפייה, ומוגש לקורא באהבה רבה. הספר בכריכה קשה ומכבדת את האצור בו מלווה, מלבד הסיפורים, גם בתמונות וסקיצות מתוך העבודה המשותפת.

הדמיות החיות שמועלות על הכתב מקבלות מלבד מילים ותיאורים גם צורה וצבע.

דר מספרת על מפגשי העבודה המשותפת של השניים: ברחבי רחובות תל אביב, בחדרי החזרות, במחסני תלבושות, בספריות בעיר, ובעיקר בסטודיו הביתי שלה, אליו טיפס לוין כל פעם, חמש קומות ברגל, כי סרב לעלות במעלית, טעם איתה את מטעמי בעלה {השחקן אילן דר, (שגם שיחק בהצגותיו של חנוך)} והתיישב לעבוד איתה.
מנסים לפצח את מה שמסתתר בין המילים שכתב הוא עצמו.

מחפשים איפה מתרחש המחזה? איך נראות הדמיות? מה הן לובשות? איך יש להאיר אותן? מה המוזיקה שתלווה את עולמן?

 רות דר-רחוב יונה הנביא

דר מכניסה אותנו אל סודי הסודות שבעבודת במאי מעצב, בעבודת חנוך לוין והשחקנים שחלקו איתם את קסם מילותיו, ועולמו הייחודי, הלוויני.

היא מספרת על חנוך הזוקר אצבע מורה, לאות שלום בכל פגישה בה התראו ובכל פרידה שלהם, בה אץ אל ארוחת הצהרים הקבועה שלו שהמתינה לו על השולחן בשעה קבועה כל יום.

והיא מספרת איך נתן לה פתק בסוף ההצגה המשותפת הראשונה שלהם – יעקובי ולַידנטל, ובו מילות תודה לצד השם החדש שנתן לה שַׁחַשׁ, על שם רות שֵׁחַש- האישה שיעקובי מחזר אחריה. והיא בחזרה השיבה לו בשמו החדש בַּרדַשׁ, על שם אדש-ברדש, מתוך המחזה שלו חֵפֶץ, עליו עבדה בתיאטרון חיפה, ושם הכירה אותו כמחזאי.

והיא מספרת על תהליכי העבודה בחדרי החזרות של לוין.

“וכמו תמיד כשמתחילים לעבוד עם חנוך, גם הפעם יש באויר מין הרגשה חגיגית של התלהבות ושמחה, וכל מי שמשתתף ביצירה – החל בשחקנים וביוצרים דרך עובדי הייצור וכלה באחרון הניצבים, ואפילו פועלי הבמה – כולם חשים כאילו קיבלו משמים מתנה יקרה מפז: תראו, תראו! אני כלול בין יחידי הסגולה ! אני אחד הנבחרים! אני עובד עם ח-נוך! (בהגיית “ח” קצרה ו”נון” מתמשכת). השחקנים, ובעיקר הסטטיסטים, מסתובבים כטווסים עם האף בשמים, נושאים בגאווה מתחת לבית שחיים את הטקסט בעטיפת הפלסטיק התכולה ומקפידים שהדף השקוף שקדמתו לא יוסתר על ידי הזרוע או השרוול, חס וחלילה, אלא ייראה בבירור לכל העולם סביב את שם המחזה, ובעיקר את שם מחברו.”   (עמ’ 52)

בספר שלפנינו מספרת  דר שמונה סיפורי קלעים על עבודתם.

♥      על הקומבינזון שכמעט הביא להתפטרות השחקנית בהצגה המשותפת הראשונה שלהם, יעקובי ולַידנטל,  ושזיכה אותה בסופו של דבר במחיאות כפיים אדירות עת ביצעה את המונולוג שלה בוכה על הבמה, גם בגלל איך שהיא נראתה בו. (לאורך כל הספר דר לא מזכירה את שמות המוזכרים בו (להוציא את חנוך ואל אילן בעלה), והיא מכנה כל אחד מהם בכינוי מזהה כדוגמת ‘היועץ’ ‘השחקנית הראשית’ או ‘האישה השנייה’ וכיוצ”ב.

♥      על “תליית כביסה”, כמעט. בכל מחזה עליו עבדו. שתמיד הסתיימה בתפאורה שונה לגמרי ללא כביסה תלויה. 

” נו, מה את אומרת, שחש? ” שנים רבות חנוך ואני יושבים ככה, וכבר עשינו הצגות רבות יחד. ותמיד, כמעט בלי יוצא מהכלל, מגיעים החבלים עם הכביסה….” (עמ 26). “אתמול דיברנו כל היום, כבר עברנו את שלה בכביסה הקבוע, אפיךו ציירתי אפשרות לתפאורה שמורכבת כולה מכביסה תלויה על חבלים לכל אורך הבמה. חנוך הסתכל בעיון רב בציור ואמר: “לא!” ועיניו צחקו בממזריות. נו, כמובן, הרי ידעתי. “נשמור את זה להצגה אחרת”…” ( עמ’ 77) 

        ומכאן גם שמו של הספר הזה.

 

♥      על שחקן שדרש ללכת במגפי פלטפורמה כדי להיות גבוה יותר, למרות שהתפאורה לא הייתה בנויה לכך, ושבגלל זה גרם למשבר גדול וברוגז בין שני היוצרים.

♥      על מסע לחיפוש התאורן הנכון, שיאיר את הבמה שתכננו, ושפוטר בבושת פנים, לאחר שראו את שהביא, ושהוביל את השניים לתכנן גם את התאורה, מלאכה לא קלה, ולתת את הקרדיט, בסופו של דבר, באצילותם, לאותו מעצב תאורה מתפוטר.

♥      על שחקנית שאולצה לאמץ ברווז כחיית מחמד, ובחזרה הראשונה שלהם על הבמה עם תאורה, נס על נפשו בפחד, משאיר אחריו שובל של לשלשת על השטיח המצויר, שהונח אחר כבוד, כתפאורה על הבמה, כשכל הקאסט פוצח במרדף הזוי לתפיסתו, בתמונה מצחיקה עד דמעות.

♥      על כך ששניהם לא יכלו לשבת ולראות את הצגות הבכורה ובמקום זאת ירדו לשתות בבר סמוך לתיאטרון, וחזרו לסוף ההצגה לראות את תגובות הקבל, ולהיפרד מהעבודה המשותפת בפתקי תודה.

♥      על הליכה לחיפוש זונות לשם תחקיר, ועל עיצוב הדמיות וחיפוש תלבושתן במחסן תלבושות הזוי, על פי התמונות שהצליחו להפיק במסע החיפוש שכמעט עלה להם בחייהם. ועל החלפת השחקן  הראשי ששיחק בלא מעט מהצגותיו של לוין והיה גם חבר קרוב שלו. בצעד שכדי להימנע ממנו כמעט גרם להצגה לא לעלות על הבמה  כלל.

♥      ועל הפרידה הכואבת מחנוך שניפטר המהלך עבודה משותפת אחרונה על הצגה חדשה שלו.

ללא ספק זה איננו עוד ספר סיפורים, אלא ספר על עבודה משותפת של שני יוצרים מוכשרים שמשתפים פעולה במסע לגילוי והגשמת טקסטים לכלל שלם על במה. על שניים שהעלו רעיונות, חיפשו חלמו והגשימו מתוך אהבה משותפת לעשייה ליצירתיות ולאמנות של שניהם.

הספר מלא בדמיות וסיפורים עתירי צבע ,משעשעים ועצובים עד דמעות – כאחד.

הסיפורים מכניסים את הקורא בסודות מאחורי הקלעים עד הרגשת שותפות הקורא ליצירה, מעין הצצה אל עולם התיאטרון, והדלקת זרקור על יוצר מוכשר, מיוחד, שונה ופורה שיחד איתה הגשים את העולמות שכתב.

להלן סקיצות מצולמות מתוך הספר:
 ה ד ג א ב

      
לפני שבועיים נכחתי גם בהשקת הספר בחנות ספרים מקסימה בת”א, תולעת ספרים מאז”ה, ובה נקראו וסופרו קטעים מתוך הספר.
ובהשתתפות: המחברת-רות דר, הבמאי והשחקן-עודד קוטלר, עורך הספר- אלי שאלתיאל, השחקנית-ג’יטה מונטה, הבמאי-אבי כהן, וחברתה של המחברת-חנה בידרמן. שעלו וספרו והקריאו בפנינו קטעים מהספר ומן העבודה עליו
כמו כן מילאו את החנות משפחה, חברים ושחקנים: אילן דר בעלה, ואראל ביתה  (שהספר מוקדש להם), יוסף כרמון, ליה קינג, לאורה ריבלין, רמי ברוך, שייקה לוי, גבי עמרני, ועוד רבים ומוכשרים שהיו חלק מעולמו הבימתי של לוין.

 ונוכחתם בערב זה, עלתה שאלה במוחי, אם כל אלו כאן מי מציג על הבמות בעיר היום?

         

שם ספר: בַּרדַשׁ ושַׁחַשׁ תולים כביסה

כותרת משנה: סיפורים בהשראת העבודה עם חנוך לוין

שם מחברת: רות דר                                        

עורך הספר: אלי שאלתיאל

הוצאה לאור: עם עובד

קטגוריה: מקור

שנת הוצאה: דצמ’ 2015

פורמט: כריכה קשה

על העטיפה: התמונה האחרונה מתוך ההצגה “כולם רוצים לחיות”, תיאטרון הקאמרי 1985

הערה: הספר רואה אור בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב

עטיפה אחורית_-_ברדש_ושחש_תולים_כביסה                                                          

עוד מהבלוג של לי-את הלר

Thumbnail

לכל איש יש שם - 'איש ושמו אובה'

'איש ושמו אובה' – פרדריק בקמן בביקור ב'צומת ספרים' , גיליתי שברשימת עשירייה - ספרים ב-29.9 ₪  משתתף במבצע גם 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן, שזכיתי לקרוא כספר לבן עוד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

אלנה פרנטה והחברה הגאונה שלה

'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה. *********************** איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות. איך אפשר בעזרת מילים לכתוב...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

יצאתי לגלוש

יצאתי לגלוש   יש לי חברים גול-שים. גולשים אמתיים אומרים את המילה במילעיל ולא במילרע, זה יותר קול. יותר היפ... הגול-שים הם עם של חתיכים, נראים תמיד בכושר, עם גוף חטוב, וצבע...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים