הבלוג של לי-את הלר

לא מי את, לי-את.

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים... +עוד

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מנובמבר 2015

לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת – קָאזוּאוֹ אִישִׁיגֹּורוּ הוא בלי צל של ספק הספר הכי טוב שקראתי השנה ! מצאתי את עצמי נעה בשקט בין כורסת הקריאה במרפסת, ובין המיטה, מלווה בספר שפשוט סחף אותי בעונג המלווה דוק של עצב אל בין דפיו ולא בא לי באמת ללכת לשום מקום.

31/07/2019

לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת – קָאזוּאוֹ אִישִׁיגֹּורוּ

NEVER_000

“אֲפִלּוּ תִּמְצָא אֶלֶף סִבּוֹת לְהִתְנַגֵּד – הָעוֹלָם מֻפְלָא / תֹּאמַר: נוֹלָדִים כְּדֵי לָמוּת – אֵיזֶה זָדוֹן! / אֲבָל עַד אָז – הָעוֹלָם מֻפְלָא”…  (קטע מהשיר עוֹלָם מֻפְלָא מספרו של המשורר טוביה ריבנר-אחרונים)

יושבת מול המקלדת ולא יודעת מאיפה להתחיל….

אז אני אתחיל בשורה התחתונה: לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת – קָאזוּאוֹ אִישִׁיגֹּורוּ הוא בלי צל של ספק הספר הכי טוב שקראתי השנה !

מצאתי את עצמי נעה בשקט בין כורסת הקריאה במרפסת, ובין המיטה, מלווה בספר שפשוט סחף אותי בעונג המלווה דוק של עצב אל בין דפיו ולא בא לי באמת ללכת לשום מקום.

ואמשיך ואומר לכל מי שסומך על דעתי, אם אתם מאמינים לי אז רוצו לקנות את הספר הזה, שבו בנחת לקרוא אותו, בלי שקראתם דבר וחצי דבר אודותיו.

אל תקראו את הכריכה האחורית. אל תקראו את הביקורות הספרותיות שמתפרסמות. אל תקראו את הסקירות אודותיו, כולל לא את סקירתי שלי, עד שתסיימו לקרוא אותו.

זהו ספר נפלא, מקסים, ונוגע ללב שאוצר בתוכו סוד שנחשף אט אט, הן לעיניי הקורא, והן לעיניהם של דמויותיו. והסוד הזה הוא כל הקסם.

ואלוהים כמה קסם.

זהו מכאן כל מי שימשיך לקורא אותי עלול להיחשף לסוד למרות שאנסה לא לקלקל.

אתחיל בהתחלה

אני מנויה על הניוזלטר של הוצאת הקיבוץ המאוחד, הוצאת ספרים שלא פעם מוציאה פנינים ספרותיות נהדרות תחת הענף שנקרא ‘הספריה החדשה’. ספרות מקור עם סופרים מוכרים שרק עצם אזכור שמם מוביל אותי לחפש את ספרם החדש (דויד גרוסמן, א.יהושע, וכד’) וספרות מתורגמת שבדר”כ כוללת סופרים יידועי שם, זוכי פרסים בתחום הספרות העולמית.

הפעם הניוזלטר הציג מכירה מוקדמת של סופר זוכה נובל, שאודה, (ומעכשיו אבוש), שלא הכרתי קודם – קָאזוּאוֹ אִישִׁיגֹּורוּ – השם לא אמר לי כלום.

קראתי מעט וגיליתי שהוא כתב ספרים כמו שארית היום, ובאין נחמה, שאמנם לא קראתי, אבל נשמעו לי מוכרים.

כעבור כמה ימים נחת הספר על שולחני. משהו בתמונה הנפלאה של הילדה שהתנוססה על הכריכה, (קטע מתוך עבודת צילום של דוד ואן אמפל – העטיפה הכי יפה ומזמינה שראיתי השנה) גרם לי לקדם אותו על פני הספרים הרבים הממתינים לתורם.

לפני מס’ שנים הייתי חלק מקהילת הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים, במסגרת זו התגלגלו לידי ספרים בכריכה לבנה שעמדו לפני יציאה לאור ונשלחו אלינו בלי שנדע דבר וחצי דבר עליהם. רובינו רגילים לקרוא ספר לפי עטיפה, לפי שם מחבר, לפי גב הספר. הספרים הלבנים לא סיפקו דבר מכל זאת, והביאו אותי ללמוד לקורא נקי, ללא ידע או שיפוט מוקדם. להנות רק ממה שנחשף תוך כדי קריאה.

הספרים הלבנים - קהילת הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים 2014-2015

מדף הספרים הלבנים שלי – קהילת הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים 2014-2015

~~~~~

הפעם משום מה באינסטינקט רגעי בחרתי לפתוח את לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת ולנהוג בו בדיוק באותה הדרך – קריאה לבנה. מלבד שמו ושם מחברו שידעתי שהוא זוכה פרס הנובל לספרות לשנת 2017, לא ידעתי כלום.

הפרק הראשון היה מסתורי ואניגמטי. סיפור בגוף ראשון של אשה שמדברת על מושגים שלא הבנתי ולא היה לי ולו רמז מה הם אומרים. בדר”כ פרק אחד מספיק לי להחליט ולקבוע האם אמשיך לקרוא או להניח ולעבור לספר הבא בתור, הפעם בניגוד לכל הגיון המשכתי לפרק השני. ומאותו הרגע, לא הייתה כל דרך חזרה.

לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת, פשוט לא נתן לי ללכת לשום מקום. וכל שרציתי היה להישאר על כורסת הקריאה שלי ולהמשיך לקורא בו.

אז על מה הספר?

הספר נפתח בסיפורה של קֶתי ה. לעמיתיה כשהיא כבר בת 31 בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. קֶתי ה. מתחילה את סיפורה בשנות ה-60 בבית ספר שהוא ממעיין פנימייה לנערים ונערות, מקום המטפח את תלמידיו.תיו באמצעות אמנות ספרות ותרבות. אבל מעל כל האידיליה הנפלאה שעוטפת את הנערים.ות ובהשגחתם של מדריכים המשגיחים עליהם בעין פקוחה ובוחנת, מרחף סוד לא ברור. מי הם הנערים? מאין הגיעו לשם כאילו ולא ברור האם יש להם בכלל משפחות? הם מנותקים מהעולם החיצוני ומחונכים ללא מושג קלוש על אודותיו של העולם מחוץ לכותלי המוסד בו הם שוהים.

זהו סיפור אהבה נוגע ללב בין שלושה חברים. שתי ילדות וילד הגדלים אל מול עיני הקורא. סיפור על חברות, על הרצון לשנות את הגורל ועל רצון וצורך הבסיסי לאהוב ולחיות כאחד האדם.

העלילה מלווה את השלושה כשהם גדלים ומתבגרים. וצעד צעד, תוך כדי קריאה, אנו מבינים שהעולם בו הם חיים ומתנהלים, אינו עולם רגיל, כי אם סוג של מציאות פנטסטית, אלטרנטיבית.

אט אט כמו טיפות גשם אנגלי קל ומטריד, שנוכח רק כשהוא נוחת על זגוגיות המשקפים, הולך ונחשף אצל הקוראים, ויחד איתם גם אצל הגיבורים.ות, חשד מטריד באשר לגורל של הנערים.ות הללו, ובאשר לייעודם בעולם.

אני בוחרת לא לספר יותר, והאמינו לי. זה רק לטובתכם.

אישיגורו בונה עולם אלטרנטיבי. עולם דיסוטופי המצייר תמונה אחרת של מה היה אילו.

הספר יושב על התפר שבין מדע בדיוני לספרות מופת.

ברור לי שבכותבי את צמד המילים מדע בדיוני אני גורמת ללא מעט אנשים להחליט לא לקרוא את הספר הזה, אבל מאחר ומה שמתאר אישיגורו לא קרה, למיטב ידיעתנו, עדין, בעולם אותו אנו מכירים, אזי זו ההגדרה הנכונה מדע בדיוני-דיסוטופיה.

אם תשאלו אותי, לא מדובר במדע בדיוני כי אם בפרוזה אנושית ונוגעת ללב, שמותחת את גבולות המציאות ומרחיבה אותם אל מעבר למוכר ולידוע ומשתמשת בחוקיות שלא קיימת (אולי, עדין) בעולמינו.

וכמו ספרים וסרטים שהוצגו לפנינו בעשורים האחרונים שאמנם ממוקמים בעולם אחר, שונה מזה המוכר לנו, עדין האלגוריה והסיפור נוגעים ומעוררים מחשבה הרבה מעבר לזמן שהוקדש לקריאה.

הספר מבטא מתחת לפני השטח בדייקנות מעוררת השתאות, דוק של עצב מהול בפחד המחלחל אט אט ללב הקורא ואיתו אל לב הגיבורים. האימה (ואולי אין זו המילה הנכונה) נמצאת כבר מנקודת ההתחלה, ומעוררת אשליה של געגוע אל ההווה.

דוק של עצב(ות) שעומד באוויר לכל אורך הקריאה, ואט אט מצטרף לתמונה שלמה ולא משמחת, שאף שברור שתגיע, ותהפך את קרביך וטיטול ממך את הנשימה בסופה ותשבור את לב הקורא (והדמיות).

אבל הדרך, או הדרך…
קסם מלא דמיון ושפע של יופי.

הסיפור שמוגללת קתי ה. ונחשף  שכבה אחר שכבה, שמעוררת אצל הקורא הרגשה שהינה וכבר נבין את הדבר, החידה תיחשף, אך אז נגלית שכבה נוספת מרתקת ומטרידה לא פחות מקודמתה.

אישיגורו מציג באלגוריה המלווה בעצב וכאב, נושאים חשובים כמו משמעות האנושיות והחמלה. אהבה. משמעותה של החברות. נתינה ללא גבולות, הן מבחירה והן מכורח. ולצידם מעורר שאלות על משמעותה של אומנות, וחשיבותם של העוסקים בה.

 

הספר לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת - קָאזוּאוֹ אִישִׁיגֹּורוּ על רקע ציור שציירתי בשנת 2003

הספר לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת – קָאזוּאוֹ אִישִׁיגֹּורוּ על רקע ציור שציירתי בשנת 2003

 

לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת יצא במקור באנגלית כבר בשנת 2005.

בשנת 2011 אף עובד לסרט קולנוע (יש אומרים מוצלח ביותר, אני טרם צפיתי)

ואילו התרגום החדש והמונגש לעברית יוצא רק כעת. מן הסתם אני מתארת לי שזאת בעקבות הזכייה של אישיגורו בנובל לספרות לשנת 2017.

כל שיש לי לומר, שמזל שכך. הקורא הישראלי יכול כעת להיחשף ליצירה הפנטסטית הזו (בכל מובן). בתרגומה הנהדר של אלינוער ברגר ובעריכת תרגום של המנצח הגדול של הוצאת ‘הספריה החדשה’ מנחם פרי. וכמה שאני מודה על שההוצאה בחרה לתרגם את הספר הזה.

 

embedded by Embedded Video

 

בסיימי לקרוא את הספר הנפלא הזה, נזכרתי בסופו של סרט ישן ונוגע ללב שדרות סאנסט (Sunset Boulevard – סרט אפל של הבמאי והתסריטאי בילי ויילדר משנת 1950), בסופו של הסרט אומרת כוכבת הסרט את המשפט האלמותי שנכנס לפנתאון הקולנוע:MrDeMilleI’m ready for my close-up.”, והיה זה בדיוק הדבר שהרגשתי.

אני מוכנה לקלוז’ אפ שלי. אני מוכנה לקריאה החוזרת בספר הזה. קריאה עם זכוכית מגדלת שתחשוף בפני את הקסם הזה שוב והפעם תוך שאני כן יודעת ומבינה.

בשורה תחתונה – ספר פנטסטי – בכל מובן של המילה, בלי צל של ספק, הטוב ביותר שקראתי השנה. הבעיה היחידה היא מה קוראים אחריו?

לינק לספר באתר ההוצאה: https://www.kibutz-poalim.co.il/never_let_me_go?bsp=12700

 ~~~~~~~

לְעוֹלָם אַל תִּיתֵּן לִי לָלֶכֶת

 מאת: קָאזוּאוֹ אִישִׁיגֹּורוּ

 הוצאה: הוצאת הקיבוץ המאוחד

בשיתוף הוצאת: ספרי סימן קריאה

סדרה: הספריה החדשה

 שפת מקור: אנגלית

 מתרגמת: אלינוער ברגר

 ז’אנר: פרוזה, ספרות מופת, פנטזיה, מדע בדיוני, תרגום

 שנת הוצאה בארץ: 2019

 מס’ עמ’: 295

עורך: מנחם פרי

 על העטיפה: קטע מתוך עבודת צילום של דוד ואן אמפל

 ~~~~~~~

עוד מהבלוג של לי-את הלר

תצוגה מקדימה

לכל איש יש שם - 'איש ושמו אובה'

'איש ושמו אובה' – פרדריק בקמן בביקור ב'צומת ספרים' , גיליתי שברשימת עשירייה - ספרים ב-29.9 ₪  משתתף במבצע גם 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן, שזכיתי לקרוא כספר לבן עוד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אלנה פרנטה והחברה הגאונה שלה

'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה. *********************** איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות. איך אפשר בעזרת מילים לכתוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

רוחות העבר וצללי המתים

'הרוחות של בלפסט' – סטיוארט נוויל.     ספר חדש מבית הוצאת תמיר||סנדיק יצא לאור. יש משהו בהוצאה העצמאית הקטנה הזו שנושא תו איכות על הספרים המופעים תחת ידה. משהו שגורם לי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה